תמונה אחת שווה אלף מילים. את ההוכחה לכך קיבלנו כאשר פורסמה תמונתו של אחד המחבלים שהיו שותפים לרצח המזעזע באלעד, כשהוא מעשן סיגריה זמן קצר לאחר תפיסתו. ברשתות החברתיות פורסמו אלפי פוסטים זועמים על כך שחוקרי השב"כ כיבדו את המחבל בסיגריה ואפשרו לו לעשן. מדובר בשיטת חקירה מקובלת, שנועדה להביא לכך שהנחקר ישתף במהירות פעולה עם חוקריו, והסרט שיוצג בבית המשפט שבו הוא נראה מודה במעשיו, יוכיח שההודאה שחולצה מפיו לא נעשתה תחת לחץ.

השאלה היא לא למה אפשרו לרוצח לעשן, אלא איך הגיע הצילום, שבו נראה המחבל מעשן, לרשתות החברתיות, כשמדובר בזירה מבודדת, שבה נמצאים רק כוחות מיוחדים. שאלה דומה ניתן לשאול גם לגבי הפצת התיעוד שבו נראים לוחמים מיחידות מיוחדות בפנים גלויות. אין מחלוקת שזכות הציבור לדעת, השאלה היא באיזה עיתוי. לא בטוח שהרגע שבו נתפס המחבל ראוי לפרסום מיידי, למרות המציצנות שטבועה בנו.

בעבר כל פרסום היה נשקל ברצינות על ידי הצנזורה הצבאית, כשהשיקול המרכזי היה תמיד ביטחון המדינה מול השיקול של זכות הציבור לדעת. שיקול כזה לא מנחה היום את מי שמעלים תמונות וסרטונים לפייסבוק או שולחים את התמונות במסרונים קבוצתיים. מערכת הביטחון לא יכולה לעקוב אחרי כל מסרון, אבל היא יכולה וצריכה למצוא דרכים לבלום פרסומים ברשתות החברתיות, שיש בהם כדי לפגוע פגיעה קשה בביטחון המדינה. הדברים אינם יכולים להתנהל על פי שיקול דעתם של הגולשים. החוק חייב להיות ברור וחד־משמעי, עם ענישה מרתיעה בצדו.

מיפוי בתי המחבלים שביצעו את הפיגוע באלעד (צילום: דובר צה''ל)
מיפוי בתי המחבלים שביצעו את הפיגוע באלעד (צילום: דובר צה''ל)

אלא שזאת אינה הבעיה היחידה. כוחות הביטחון חייבים להתמודד ובמהירות עם כניסה לא חוקית של ערבים מהשטחים לישראל. אני מכיר חקלאי מאחד המושבים, שמאמין ברצינות שפועלים ערבים לא יפגעו בו לעולם. הוא מגיע למחסומים בכל בוקר ואוסף את הפועלים, שלא כולם בעלי רישיון עבודה בישראל, וחלקם שוהים בלתי חוקיים. מדובר בחקלאי שהוא מלח הארץ, שמספק עבודה כבר שנים רבות לעובדים מהשטחים ומאמין שלמרות שהוא לא פגש מעולם את בני משפחותיהם, הוא והם משפחה אחת.

לפני כמה שבועות שוחחנו על כך, והוא פסל על הסף את האפשרות שאחד מפועליו יחסל אותו רק משום שהוא יהודי, כשיקבל הוראה לרצוח את המעסיק היהודי שלו. גם הנימוק שכאשר יופעל לחץ על הפועל הערבי, ועל בני משפחתו, לבצע רצח, לא תהיה לפועל הערבי ברירה אלא לעשות זאת – לא שכנע אותו שחייו בסכנה. הוא מסתמך על כך שמדובר בפועלים נאמנים שאוכלים מכף ידו כבר שנים רבות, ולכן הוא בוטח בהם, ואצלו זה לא יכול לקרות.

נזכרתי בסיפור הזה בעקבות הפרסום שבו פנתה נופר, אלמנתו של נרצח הפיגוע באלעד, אורן בן יפתח ז"ל, לציבור, וביקשה לחמול עליה ועל משפחתה ולחדול מההתקפות על בעלה "שהיה בסך הכל נהג הסעות והפך לקורבן פיגוע". האלמנה אמרה שכשם שנהג מונית אינו בודק מי עולה למונית, ולא נדרש ממנו לבדוק אישורי עבודה של הנוסעים, כך נוהג גם נהג הסעות. לדעתה, מי שצריך לערוך את הבדיקה הם הקבלנים שמגייסים את העובדים. לבקשתה של נופר בן יפתח, לא אחריף את הוויכוח.

כניסת שוהים בלתי חוקיים לישראל דרך פרצות בגדר הפכה מזמן לעובדה שמסכנת את ביטחונו האישי של כל אחד מאיתנו. הודעתו של מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי, שלפיה המשטרה תפתח בפעולה נרחבת כדי לאתר שוהים בלתי חוקיים, בעיקר כאלה שלנים בישראל לא ברשות, היא פעולה מאוחרת. לו פעולה כזאת הייתה נערכת קודם לכן, הפיגוע האכזרי באלעד היה יכול להימנע. הצעד שתנקוט המשטרה יהיה יעיל רק בתנאי שהפרצות בגדר ההפרדה ייסתמו, ועל מעסיקים שיעסיקו עובדים לא חוקיים יוטלו עונשים כבדים ומרתיעים.