חיכינו, ציפינו והתרגשנו לקראת העונה החדשה של חתונמי, ממש כאילו אנחנו אלה ששולחים את הבן או הבת שלנו לעבר החופה עם אדם שהם לא מכירים בעוד 13 ימים (ולגמרי מופתעים מהסיטואציה למרות כל המצלמות שמנבאות את הבשורה). ועל אף שחשבנו שארבעת העונות הקודמות הפכנו אותנו ליודעי דבר, קיבלנו פרק פתיחה שלא ציפינו לו, נטול טריקים ושטיקים.
לא היו שם שתי כלות לחתן אחד, או מגוון חתנים שמקבלים מבחר תשובות מהפסיכולוגים, וגם לא מתח מיותר או ריבוי דמויות. הסיבה היא פשוטה - בקשת הבינו שעם פורמט מנצח לא צריך לשלוף שפנים מהכובע.
ואם התחלנו בהערה לשימור, הרי שמין הראוי שנציין גם אנקדוטה לשיפור – החתונה של ניר והגר הייתה חביבה (לצופים האדוקים אף מרגשת) אך ראוי היה שהייתה מקבלת ספיישל משלה, או כמה דקות לאחר סיום הפרק, ולא הייתה גונבת זמן מסך מהדמויות החדשות.
לצד מריחת הזמן הזו ובניגוד לפרקי פתיחה מקבילים, הרגיש שמסלול ההיכרות עם הדמויות מעט מואץ. קיבלנו פחות זמן עם המשפחות ומעט חגיגות אחרונות בתור זרים רווקים (בינינו, את אף אחד זה לא באמת מעניין). היתרון – כך נחסך לו הטריק הישן ביותר בספר בו הפרק נחתך בדיוק בנקודת הזמן שגורמת לנו לצעוק על המסך אנחת "נו באמת".
גימיקים ומה שביניהם
אז בואו נדבר תכלס, מעיין ובן. אנחנו מודים, הבחירה במעיין הרגישה לנו כמו ניסיון נואש לשבירת סטיגמות. דוגמנית מידות גדולות שמגיעה לתוכנית שידוכים שהיא אוהבת את עצמה בדיוק ככה (ובצדק!). אלא שזמן המסך שלה גרם לנו לפתח חיבה ל"שוביות" שבה, ולשכוח מהגימיק.
בחיפוש אחר השמלה מעיין הביאה אל המסך ולתוך הפריים טיים את האתגר של נשים רבות, שמן הראוי שידובר עליו (ואולי גם ייפתח קו מחשבה עבור הצופים שעוסקים בתחום). יחד עם זאת, העיסוק במשקל ובקבלה עצמית, נכון וחשוב ככל שיהיה - עלול ליצור במקרים מסוימים בדיוק את התוצאה ההפוכה אם עושים זאת במינון הלא נכון.
ובמילים אחרות, הדרך הטובה ביותר לנרמל פער חברתי היא לא להפוך אותו לדרך בה אתה בוחר להציג בן אדם (ולמה זה בעצם כל כך חריג שכלה מידה 44 מחפשת שמלה?). ההבדל בין ניסיון לצאת מגבולות המיינסטרים לשינוי אמיתי יבוא לידי ביטוי ביום שבו כלה במידות גדולות מעט מהממוצע לא תהיה מושא הדיון ברובו המוחלט של הפרק.
ובינינו, אם יש סטיגמה אמיתית שחתונמי חייבת לשבור היא שכל הרווקים גרים בתל אביב (או שכל התל אביבים רווקים, איך שתרצו) - וכאן היא עדיין נכשלת בגדול, ובוחרת פעם אחר פעם רווקים שהתעוררו באמצע החיים וגילו שהיו עסוקים בכל מה שלעיר יש להציע, פרט למה שהתוכנית הזו מציעה.
ואם נניח רגע את הרציונליות בצד (או נזרוק אותה מהחלון) אי אפשר שלא היה לחייך כשבן ומעיין נפגשנו מתחת לחופה. הבחירה להתחיל בזוג הזה, שנראה כאילו מישהו שם בוולט דיסני עמל על החיבור ביניהם בדיוק בשבילנו, הייתה מדויקת.
לא ברור מה יוליד שם יום, וכמו שאנחנו בטח יודעים, קשרים שמתחילים ב"בום" סופם להיגמר על ספת הפסיכולוג בדמעות (ראו ערך - בן ומנור). כך שחימום המערכות של חתונה ממבט ראשון אמנם התחיל כמו קומדיה רומנטית קלאסית, אבל עכשיו - אנחנו מצפים לג'וס.