על פי הכרעת הדין, הנאשם והמתלוננת היו נשואים ובעת שהייתה בהריון בחודש השביעי, פיזר את בגדיה של המתלוננת וכן שבר את בשמיה. יום למחרת המעשה, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שהיכה אותה באמצעות ידו בראש, ובכל חלקי גופה, וכן הטיח אותה לעבר הרצפה. בהמשך, פירק את מקל המגב מהמגב והיכה באמצעותו את המתלוננת בידיה ורגליה וכן המשיך להלום בראשה באגרופים.
המתלוננת עצמה העידה והוכרזה עדה עוינת, על כך ציינה השופטת חביב כי הרושם שהתקבל הוא שהמתלוננת תלויה בבעלה מבחינה כלכלית ושנקלעה למצוקה נוכח חובתה האזרחית להעיד מחד גיסא, אל מול חובתה המשפחתית לבעלה כפי שהיא תופסת אותה מאידך גיסא.
באת-כוח התביעה, ביקשה לקבוע מתחם ענישה שלא יפחת מ- 10 חודשי מאסר בפועל ועד 24 חודשי מאסר בפועל, זאת לצד ענישה נלווית. התובעת בקשה לגזור על הנאשם ענישה ברף הנמוך של המתחם אך לא ברף הנמוך ביותר זאת לאור העובדה כי הליך ההוכחות נוהל עד תום. מנגד הסנגור, ביקש לקבוע מתחם ענישה שיחל בענישה צופה פני עתיד, וביקש שלא להורות על מאסרו של הנאשם, הן נוכח נסיבותיו האישיות והן בשל שיקולי שיקום שנסמכים על נסיבותיו האישיות והמשפחתיות.
השופטת חביב שהחליטה לבסוף להתחשב בנאשם, בשל נסיבותיו וגזרה עליו 4 חודשי מאסר ללא קנס, ציינה בהחלטתה כי מעשיו של הנאשם חמורים וראויים לכל גנאי.
"המדובר בעבירות אלימות בתוך המשפחה של בעל כלפי אשתו. הטיפול בעבירות האלימות במשפחה מציב אתגר חברתי ומשפטי כולל. הערכים העומדים לדיון במסגרת גזר הדין, אינם רק הערכים המובנים מאליהם של השמירה על שלמות גופו וחייו של אדם, של השמירה על שלוות נפשו ועל זכותו לנהל חיים שלווים מבלי לחוש מאויים או להימצא תחת טרור, אלא גם האינטרס החברתי - אנושי לשמר את התא המשפחתי כמקום מוגן, פיסית ורגשית", כתבה השופטת חביב אך הוסיפה: "אינני סבורה כי במקום שבו היכה בעל את אשתו בעודה בהריון עם ילדם המשותף, ותוך כדי שהוא עושה שימוש במקל ניתן לוותר על מאסר בפועל של ממש, מאחורי סורג ובריח.
לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם, בהתחשב בקושי שלו למלא אחר צו מאסר בפועל, לאור העדר עבר פלילי, וחרף ניהול ההליך – יש לגזור את עונשו ברף התחתון של מתחם הענישה, אך לא ברף הנמוך ביותר, זאת לאור ניהול ההליך ואי נטילת האחריות מצידו".