בואו נדבר על החרדים. קולות לא מעטים מתחילים להישמע שם, נגד הזרם. הם מתחילים להבין לאיזה מסע מטורלל לקח אותם הנאשם. הם מתחילים להפנים את המחירים ששילמו וישלמו על שמכרו את נשמתם לקופת השרצים שנגררת אחריו לכל מקום. השבוע התקיימו מגעים צפופים בין החרדים לגורמי קואליציה על תחילת שיתוף פעולה בהצבעות. הזרע עוד לא נבט, אבל נזרע. בבית שמש, למשל, מינה מתן כהנא את אתי מאיר לתפקיד יו"ר המועצה הדתית.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
עיר מסובכת, בית שמש. החרדים לא רצו לשמוע על היו"רית החדשה. לא תקום ולא תהיה, אמרו. אחר כך התרגלו ועכשיו הם עובדים מצוין ביחד. "זה אפשרי גם בקואליציה, הם מתחילים להבין את זה", אמר לי אחד העוסקים במלאכה. ח"כ אורי מקלב, למשל, אמר השבוע בראיון לוויינט שמתברר שזו הייתה שגיאה להפר את ההסכם עם בני גנץ.
זה הציטוט המדויק: "ודאי שבמבחן התוצאה זו הייתה טעות. במבחן התוצאה היו אמורות להיות בחירות עם ניצחון של הקואליציה של נתניהו שאמור היה להרכיב ממשלה, והוא היה בטוח בזה, אבל זה לא קרה. זה היה הימור מסוים, קו מסוים, עמדה מסוימת, אבל במבחן התוצאה זו הייתה טעות, בעצם העובדה שהוא לא הרכיב ממשלה ונמצא באופוזיציה...".
ח"כ אורי מקלב. יהודי חרדי, דתי, מאמין. מכיר את עשרת הדיברות. מבחינתו, העקיצה של נתניהו את שותפו גנץ, מעשה הרמייה והנוכלות של נתניהו, דקה אחרי שחתם על הסכם הרוטציה עם גנץ, כל אלה היו טעות לא כי אסור לשקר, לא כי אסור לרמות, אסור לעקוץ, אסור להשאיר את המדינה בלי תקציב, אסור לקחת 9 מיליון אזרחים כבני ערובה, אלא רק מסיבה אחת: זה נכשל במבחן התוצאה. כלומר, אם נתניהו היה עוקץ את גנץ, מפרק את הממשלה ומנצח בבחירות, זו לא הייתה טעות.
כמה עצוב. הוא פירק כאן מדינה שלמה. הוא הפך אפילו את החרדים לנוכלים בכוח, לגנבי סוסים ורמאים בלילה, לאנשים ששקרנותם אומנותם. אני נזכר שאריה דרעי נתן אפילו ערבות אישית לקיום הרוטציה בין גנץ לנתניהו. אי אפשר לשכוח את אותו נאום של נתניהו, נאום ה"בלי טריקים ובלי שטיקים", שבו הוא מפציר בגנץ לרמות את בוחריו, להפר את מילתו והבטחתו היחידה, ולהקים ממשלת רוטציה כדי להציל את המדינה. ברגע שגנץ התפתה, הכל התהפך. מירי רגב בישרה שהוא "לא אפוי", השופרות יצאו למחול החרבות, מסע הגידופים יצא לדרך, והתקציב לא עבר, כדי שאפשר יהיה להפיל את הממשלה בלי רוטציה. מעניין מה יגיד ח"כ מקלב לבורא עולם ביום הדין, אחרי 120 כמובן.
אני שואל את עצמי איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים לא רואים את מה שכל זוג עיניים אנושיות צריך לראות ולזהות מיד: את השקר, הפייק והמסרים החלולים של בנימין נתניהו. איך הם מביטים במספרים, בתוצאות, באירועים, בכל התחומים והנושאים, הם יודעים שמרמים אותם, הם יודעים שאין לשטרות כיסוי כלשהו, ובכל זאת הם ממשיכים לדבוק במנהיג.
הרי אין בישראל אחד שלא יודע או מבין שנתניהו היה מקים ממשלה עם מנסור עבאס לו רק התאפשר לו. אין אחד שלא מכיר את המיליארדים שנתניהו שפך על המגזר הערבי והבטיח לשפוך עליו בקמפיין הבחירות האחרון. אין בישראל אחד שלא מכיר את התבוסתנות של נתניהו, את בריחתו מעזה, הגנתו על חמאס, התנצלותו בפני ארדואן (שזוחל עכשיו בפני ממשלת בנט־לפיד), קיפול המגנומטרים, הוויתור על הסיפוח, שחרור אלפי אסירים ומחבלים רוצחים וכו' וכו'. הרי אין אחד שלא יודע שהממשלה הנוכחית לא עושה שום דבר שקודמתה לא עשתה והיא, בתחומים רבים, ביטחוניסטית ונחושה בהרבה ממנה.