בשעה שהדברים נכתבים, לכותב אין שמץ איך יתפתחו משחקי הכוח, השנאה וההתרסה ההדדית בצעדת הדגלים. הבוקר אתם יודעים כבר אם אנחנו בתחילת עימות אזורי רועם ומאיים, כולל חמאס, חיזבאללה וערביי ישראל; או בתחילת עוד סיבוב אלים מוגבל, כשחמאס מגיב דרך הג'יהאד בשילוח סמלי פלוס של טילים ופצמ"רים. ואולי זה ייגמר כמו שהתנבאו בימין, רק בזריקות אבנים בהר הבית וברובע הערבי בירושלים המזרחית - ובהוכחה (בעיניהם) לכוחנו המרתיע ולזכותנו ובעלותנו על הארץ (כלומר, לגיטימציה חוזרת לכיבוש ולשליטה בעם אחר). כך גם הקואליציה תשרוד עוד מוקש.

ובנגביר, שעלה להר הבית עטוף אבטחה והבטחה, יקפוץ שוב לראש מצעד הפזמונים. הכל טוב ותשקוט הארץ 40 שעות. יהיו התוצאות אשר יהיו, האירוע הלאומי־לאומני הזה, מצעד הדגלים ונפנוף העליונות ברחובות הערביים של ירושלים המזרחית, הם לא רק מעבר עתידי למלחמת דתות קנאית, אלא גם תשקיף נוסף למגמת כניעה: בנט, לפיד וגנץ, השב"כ והמשטרה ואפילו הצבא, מעבירים את קבלת ההחלטות בנושאים הקריטיים לעתיד ולביטחון המדינה, לידי הימין הפשיסטי, ההזוי והשׂש־להתגרות; המתנחלים, הבנגבירים והסמוטריצ'ים, ותומכיהם מרבני יש"ע.

ברקע מנאצים את הקואליציה הביבי וביביסטיו, שמשוכנעים שבעזרת השם והסמוטגבירץ' יחזרו לשלטון, בתחילה כדמוקטטורה שמרנית וכפייתית נוסח הונגריה וטורקיה, ובהמשך יהפכו למכשיר בידי המשיחיסטים הפשיסטים ההזויים והמשת"פים מהמפלגות החרדיות, למימוש חזון חוקי ההלכה, בית המקדש, המלוכה (ביבי מלך ישראל?) ושלטון האמונה. חזרה לימי התנ"ך. אינני נביא ולא בן נביא, אבל כתבתי פעם רומן עתידני, "מלאכים באים", על ישראל תחת השלטון של מלאכי האמונה והחבלה, והעתיד, אוטוטו, כבר כאן.

גם חומש, התיישבות וישיבה על אדמות פרטיות גזולות של הכפר בורקה, שמג"ב והצבא ניסו כהחלטת בג"ץ לעקרן, והימין, כולל בקואליציה, מצליח לעקוף את ה"גזירות" - היא נקודת ציון בדרך למה שנראה לי כפוטש פוליטי־אמוני־שלטוני: שר הביטחון יענה לבג"ץ ב"נוריד את חומש בזמן הנכון" או "בקרוב". כי הוא שר ביטחון בממשלה, שמשטרתה וצבאה סירבו לאשר ולאבטח הפגנה של מתנגדי הכיבוש בחומש (בעוד שהפגנת ימינתנחלים אובטחה). זה אותו צבא, שאחד ממפקדיו מנע מקצינה, לדרישת החרדים, להנחות טקס ליד הכותל. והנה הבנגביר, הפרובוקטור הערמומי, המייבב־מתגאה שכולם מסיתים לחיסולו, מסתובב בגאוות גביר בעמו, מוקף מאבטחים ומורשה לעלות להר הקדוש לשני העמים, הכובש והנכבש, ביום מסוכן מאוד, כדי להראות שהוא בעל הבית בהר הבית, ושייחרב ביתו של מי שמערער על כך.

זה אותו בנגביר שהשב"כ טרם חקר אותו בחשד למעורבותו לכאורה בעבר בפעולות תג מחיר, כעדותה הקשה של רוני חן, לשעבר נערת גבעות בחסות הבנגביר ("עובדה" של אילנה דיין בשבוע שעבר). זו הייתה אחת מצפירות האזהרה הקשות ביותר מפני תהליך ההמרה העובר עלינו.

כנראה שאלה פרפורי גסיסה של הממשלה, לפני הכאוס. החילונים ובעלי האמונה שלוחמים לשמירת הדמוקרטיה והשוויון ומצדדים בפשרה עם הפלסטינים הם מיעוט לא מאוחד. רק 18% מתושבי ירושלים חילונים ומעל 40% מהנשאלים בסקרים רואים בנתניהו כמתאים ביותר לרה"מות, חרף משפטו, למרות כישלונותיו המוכחים כמעט בכל תחום והצלחתו הגדולה בהסתה, שיסוי, פילוג ושקרים בנוסח טראמפ ובהפחדת אנשי החוק והשופטים.

אפילו גדולי השפים הטלוויזיוניים ממהרים להקים מסעדות כשרות. כך שנחטוף אותה אל החומש, בין המרה לכבד, פוליטית, ביטחונית, חברתית, כלכלית וקולינרית.