סין מיישמת משלהי 2013 את חזונה ל"בניית קהילה גלובלית, החולקת את אותו חזון ואת אותם אינטרסים, להבטחת כלכלתה ועוצמתה של סין". מדובר בחזון המכונה "דרך המשי החדשה" או "דרך אחת – חגורה אחת". התוכנית מומנה על ידי המפלגה הקומוניסטית בכ-1.5 טריליון דולרים. 

חזונה של סין כמעצמה מדינית וכלכלית, נשען על השגת ופיתוח טכנולוגיות מתקדמות מכל תחום ידע אפשרי – ביולוגיה, כימיה, מיקרו-אלקטרוניקה, תקשורת, לייזרים, אופטיקה, סייבר, אינטיליגנציה מלאכותית, אווירונאוטיקה, אנרגיה, הנעה ושלל אחר של טכנולוגיות מהתחומים האזרחיים והצבאיים.

האסטרטגיה להשגה ופיתוח של הטכנולוגיות הללו, נשענת על מספר אלמנטים מרכזיים. האלמנט הראשון הוא השתלטות כלכלית לגיטימית על חברות טכנולוגיה מתקדמות וקרנות השקעה, מהם מעבירה סין את הידע למדינה. החברות הסיניות הן לכאורה חברות "תמימות", אך למעשה הן נמצאות בשליטה מלאה של הממשל. כך למשל, סין השקיעה הון רב בבתי השקעות, בחברות ביו-טכנולוגיה, בלייזרים, באקוסטיקה ועוד. יש המעריכים את ההשקעה הסינית בישראל נכון ל- 2020 בלמעלה מ-30 מיליארד דולר. 

המכשיר המתקפל של וואווי (צילום: JOSEP LAGO/AFP via Getty Images)
המכשיר המתקפל של וואווי (צילום: JOSEP LAGO/AFP via Getty Images)

האלמנט השני נשען על שיתופי פעולה אקדמיים לגיטימיים, במסגרת מחקרים משותפים, ושליחת סטודנטים ללימודים מחוץ לסין. במסגרת תוכנית הדגל הסינית "אלף הכישרונות", נשלחו למדינות העולם, בדגש אירופה, ארצות הברית וישראל, למעלה מאלף סטודנטים ללימודי תואר ראשון ושני, ולמעלה מאלף חוקרים (דוקטורים ופרופסורים, המזוהים גם כקציני מודיעין סיני). בנוסף, במסגרת התוכנית הוזמנו לסין אלף מדענים ומהנדסים מהטובים מתחומם בעולם, לבצע מחקר ופיתוח על אדמת סין. החסות האקדמית מאפשרת לסין נגישות לידע טכנולוגי מהשורה הראשונה בכל תחומי התוכן. 

ובמבט לישראל: הרי שמעבר לסטודנטים סינים רבים הלומדים במוסדות הלימודים השונים בארץ, הוקמו בשנים האחרונות, בחסות משרדי החינוך והחוץ, מרכזי מחקר משותפים של אוניברסיטאות ישראליות בסין, שם מושקעים תקציבי מחקר ופיתוח סינים רבים. 

טיקטוק (אילוסטרציה) (צילום: רויטרס)
טיקטוק (אילוסטרציה) (צילום: רויטרס)

האלמנט השלישי בתוכנית הסינית להשגה ופיתוח של טכנולוגית מתקדמות, הוא הנדבך המודיעיני. סין מפעילה מגוון רחב מאד של אמצעי ריגול קלאסיים, בהם הפעלת סוכנים (מקורות אנוש), האזנה לאמצעי תקשורת, ותקיפות סייבר רחבות היקף על חברות טכנולוגיה, אקדמיות, וארגונים ממשלתיים. פרסומים שונים אף קבעו כי מקורן של כ-13 אחוזים ממתקפות הסייבר שבוצעו על ארגונים ישראלים - הוא בסין. 

איסוף מודיעין סיני נוסף מתבסס על הזלגת מידע ממוצרים, מערכות ומאפליקציות סיניות הקיימות בשוק, דוגמת טיק-טוק (שנאסרה לשימוש בארצות הברית), מוצרים של שיאומי, טלפונים של וואווי ועוד. 

סין כמובן אינה המדינה היחידה שמפעילה אמצעי ריגול תעשייתי: האמריקאים, הצרפתים, האיראנים ואחרים מפעילים גם הם שיטות ואמצעים דומים לאיסוף מידע טכנולוגי וכלכלי. וכאן אולי נמצא העניין המטריד, שכן לסין ישנה שותפות אסטרטגית רבת שנים עם איראן. מדובר בברית אסטרטגית שהחלה בראשית שנות האלפיים, וקיבלה חיזוק לפני שנה, בחתימת הסכם אסטרטגי משודרג בין המדינות, במסגרתו סין ואיראן מפעילות מרכזי מודיעין משותפים, מבצעות פעילות ריגול ותקיפות סייבר משותפות. בנוסף, סין מסייעת לאיראן בבניין התעשיות הצבאיות שלה, כמו גם בתוכנית הגרעין האיראנית.

מדינת ישראל ותעשיית ההייטק והאקדמיה שלה נהנות מאד מהתקצוב הסיני אדיר הממדים, ומתזרים המזומנים שהוא מביא עימו, תזרים המאפשר פה פיתוח של מחקר אקדמי, מיזמים טכנולוגיים מדהימים, ותשתיות לאומיות, כדוגמת נמלי הים, הרכבות הקלות ועוד. 

טקס חתימת ההסכם (צילום: Majid Asgaripour/WANA (West Asia News Agency) via REUTERS)
טקס חתימת ההסכם (צילום: Majid Asgaripour/WANA (West Asia News Agency) via REUTERS)

לסיכום: המבט הישראלי על סין הוא דו-קוטבי, מחד מעצמה פוליטית וכלכלית חשובה, כפי הנראה המעצמה המובילה ביותר בעוצמתה כיום, הפועלת לרוב "מתחת לראדר", וקובעת לא במעט את סדר היום הגלובלי. תקציביה של סין הזורמים לישראל נותנים "חיים" למשק ובדגש ל"מעצמת ההייטק" שלנו. ומאידך, סין היא יריבה מודיעינית, אשר פועלת לאיסוף מודיעין בישראל, בעיקר מודיעין טכנולוגי, ומשתף פעולה עם הגדולה ביריבותינו.