נכדי בן ה־9 עתיד לעלות לכיתה ד' בשנה הבאה, אבל הוא עדיין מאוד מתקשה בקריאה ובכתיבה. הוא כותב רק בדפוס ומסרב לכתוב בכתב. אני מרגישה שאין מספיק שיתוף פעולה מצד ההורים, ואני ממש מודאגת. איך אוכל לסייע לו?
"כסבתא, התפקיד הכי חשוב שלך הוא לקבל את הילד הזה ללא תנאי. מה שאומר בפועל, שלא משנה מה יהיה איתו ואיך הוא יסתדר בבית הספר, את אוהבת אותו מתוקף היותו הוא. זה משהו שסבים וסבתות יכולים לעשות יותר בקלות יחסית להורי הילד. הרי להורים חשובה ההצלחה, ואתם יכולים להתעסק בכל מה שקשור להכלה של הילד ולחיזוק הדימוי העצמי שלו. בפעם הבאה שאתם נפגשים תגידי לו שהוא מהמם, תתרכזי ביתרונות שלו, תגידי לו שהוא גורם לך לגאווה. באותו הרגע לא את ולא הוא תזכרו את הקושי שלו בקריאה או בכתיבה".

"מעבר לזה, האם הילד הזה אובחן? האם הוא מקבל עזרה? אני רוצה שתדמי ציפור קטנה שנפלה מהקן שלה ונפגעה, ככה הילד הקטן הזה מרגיש. במקום שיתרכזו בחוזקות שלו - מתרכזים רק בחולשות, רק במה שהוא לא יודע. אני חושבת שיש לחזק אותו, אבל גם את ההורים שלו. הם צריכים ללמוד לתת לו במה, להתרכז במה שהוא יודע ובמה שהוא מסוגל לעשות. קחי בחשבון שמאוד יכול להיות שהוא צריך להיכנס לכיתה מיוחדת. מסיבה לא ברורה הורים רבים מפחדים מזה, אבל זה ממש יכול להציל את הילד. אם הוא ייכנס לכיתה שיהיו בה 8 או 10 תלמידים, הוא יצליח לקבל את כל הכלים כדי להצליח. בו זמנית, עליכם לפנות לקבלת עזרה רגשית. חשוב שהילד הזה יקבל את כל הסיוע כדי שיצליח להעלות את הערך העצמי שלו".

אני אמא לילד בן 6 שמגיל חצי שנה עוטה על עינו רטייה, וכנראה שייאלץ לעשות זאת עד שיהיה בן 10. מדובר ברטייה שהוא צריך לעטות למשך שלוש שעות ביום, והיא אמורה לסייע לו לשפר את ראייתו בעתיד. לצערי, בתקופה האחרונה הוא מסרב לשתף איתנו פעולה. ניסיתי לשחד אותו, אבל זה לא עזר. בשנה הבאה הוא אמור לעלות לכיתה א'. איך לסייע לו?
"יש רגעים שבהם את לא חושבת על חינוך, אלא מבינה את הצורך הקיומי של הילד. הוא צריך רטייה בשביל לראות יותר טוב, ולכן אתם תגידו לו בצורה חד־משמעית שאם הוא לא מקפיד לעטות את הרטייה על העין בזמנים הקבועים, הוא פשוט לא יעלה לכיתה א' עם החברים שלו. הילד צריך להבין מה המחיר של הורדת הרטייה. הבת שלי הלכה עם רטייה שנים, עד כיתה ג'. גם הנכדה שלי הסתובבה שנים עם רטייה, ואף אחד לא שאל אותה אם היא רוצה או לא רוצה".

"אני זוכרת איך הגעתי עם הילדה שלי לקופת חולים, ולא רצו לממן לי רטיות. זה עולה הון תועפות. אמרתי להם: 'עדיף לכם לעשות ניתוח עיניים לילדה במקום לממן לי את זה?'. במצבים כאלה את לא חושבת על כלום. את לא בודקת אם משהו ראוי או לא ראוי, את רואה לנגד עינייך את בריאותו של הילד. הילד הזה עלול להיות עיוור, ולכן אל תוותרי, תעשי שמיניות באוויר עד שהילד יקפיד על זה. מדובר בצעד שהוא לטובתו ולטובת בריאותו. את ובן הזוג שלך צריכים להתכנס יחד ולחשוב מה אתם עושים עם הדבר הזה. תראו מה אתם יכולים לעשות כדי להפעיל עליו לחץ שילך עם הרטייה כמו שהרופא דרש. אתם לא שואלים אותו אם בא לו או לא בא לו, אתם לא בודקים אם זה מתאים לו או לא מתאים לו - זה לא אמור לעניין אתכם בכלל. כדי שהילד הזה לא יהיה עיוור הוא צריך ללכת עם רטייה על העין שלוש שעות ביום, וזה מה שאתם צריכים לזכור. נכון, ייתכן שהוא יפעיל עלייך לחץ או יריב איתך. יכול מאוד להיות שהוא יכעס או יכנה אותך בשמות ויגיד לך שאת אמא רעה, אבל זו המשמעות של להיות אמא ואבא לפעמים. הרי את יודעת טוב ממנו מה הוא צריך ומבינה את ההשלכות. קחי בחשבון שבעוד כמה שנים הוא עוד יודה לך על זה".

עריכה: עדן בן ארי