אז מי אשם במה שמסתמן כהתפרקות הקואליציה? קל יותר להגיד מי לא. נתחיל בצד השמאלי, כלומר בח"כ ג'ידא רינאוי זועבי וח"כ מאזן גנאים. נדמה לי שהם כבשו בסערה את המקום הראשון בטבלה הדמיונית של מחוללי האסון הכבד ביותר לציבור מצביעיהם, בכל הזמנים. הם אדריכלי קריאתו הנרגשת של ניר אורבך לפיה "הניסוי איתכם נכשל". הם עושים הכל כדי להפוך את איתמר בן גביר לשר הבט"פ הבא. על התיק שיקבל סמוטריץ' אני מפחד לחשוב. זה רשום על שמם בטאבו. זה חקוק על מצחם לדיראון עולם. זה כתם ששום אקונומיקה לא תמחה לעולם.
גב' רינאוי זועבי, גם אם תימלטי לשנחאי וממנה לקוטב הצפוני, במסווה של שייח' טורקי, לא תוכלי לברוח מהאמת הפשוטה הזו. עד שקמה ממשלה היסטורית בה ערביי ישראל מקבלים מקום לגיטימי סביב השולחן. עד שנעשה ניסיון כן ואמיתי לסגור פערים שנפערו לאורך 70 שנה. עד שזרחה בשמי הדו־קיום שלנו תקווה מפתיעה כל כך, היית חייבת להגיע ולשפוך על הכל חומצה רעילה כל כך. וכל זאת, בעבור מה? את אסלאמיסטית בערך כמוני. את יודעת כמה כמהים שני העמים שלנו לתחילתה של תקופה חדשה. את פשוט מחריבה את כל זה. את מייצרת תהליך בלתי הפיך. כן, את תיכנסי להיסטוריה, אבל מהצד הלא נכון.
מאזן גנאים לא מפגר מאחורייך. כן, היו"ר הסימפטי של בני סכנין, מי ששבה את לב כולנו בהצהרות הדו־קיום והאהבה ההדדית, בעיקר בחגיגות הזכייה ההיסטורית הראשונה של סכנין בגביע המדינה, הופך עכשיו למלאך המושיע של הלאומנות (משני הצדדים) והפשיזם. גנאים יודע שתקנות יו"ש זה עניין טכני. הוא יודע שאף שזה לא עבר בכנסת, זה לא יזיז מתנחל אחד מביתו. הדבר היחיד שיקרה זה שתקום ממשלה אחרת שתעביר את התקנות, אבל גם תעביר מן העולם את הצ'אנס האמיתי הראשון של בני עמו לחיות כאן כאזרחים שווי זכויות. איך הוא לא מתבייש?
מה שני אלה, רינאוי זועבי וגנאים, יספרו לנכדים שלהם בעוד 20, 30 שנה? איך הם יסבירו את מה שעוללו כאן לעתידם? נותר לנו רק לדמיין. כמה עצוב שמנהיג בסדר הגודל של מנסור עבאס, שהשוואתו לאנוואר סאדאת של זמננו אינה מופרכת כלל, זכה לגמדי גינה עלובים כמותם סביבו. ואם נוסיף לשני אלה את ההטרלה המיותרת של ח"כ מיכאל ביטון בנושא הרפורמה בתחבורה, ואת מיצג העוועים ביום רביעי כשהאגף השמאלי בקואליציה עשה לפתע דין לעצמו בעניין חוק הגדלת שכר מינימום, נקבל את השועלים הקטנים שמחבלים בכרמים. מה הפלא שהשמאל ראה את השלטון בישראל בפעם האחרונה בתקופת המנדט?
נעבור ימינה. אלמלא היו רשויות האכיפה, מהמשטרה ועד היועמ"ש, משותקות מאימה, הייתה נפתחת חקירה בחשד לסחיטה ואיומים נגד ח"כ עידית סילמן, על דבריה (שנחשפו על ידי יניר קוזין וירון אברהם) שמהם משתמע ניסיון לסחיטה ואיומים כנגד ח"כ ניר אורבך. "כדאי להבהיר (לאורבך) מה יש לי", מצוטטת סילמן באותה שיחת איומים לכאורה, "כל ההתכתבויות שלו, כל הדוחות של הבית היהודי. יש גם אנשים שהעבירו לי חומרים נוספים... ניר ייצא גמור מזה. אני לא אסתום את הפה, אני כן מתכוונת להוציא את זה החוצה אם ניר יפריש אותי. אין לי שום עניין להיכנס בו, גם עכשיו אני לא מדברת רע על ניר, כל עוד לא יתחילו את תהליך ההפרשה שלי".
כל משפטן מתחיל יודע שיש כאן (אם אכן הדברים נאמרו) תשתית מוצקה לסחיטה באיומים. תהיה חקירה? תרשו לי להמר שלא. אין מי שיחקור, אין מי שייתן הוראה לחקור, הם הטילו אימה על החוקרים, על השוטרים, על התובעים, על הפרקליטים, על היועמ"שים ועוד מעט גם על השופטים. הם מטפלים בכל אלה, וגם בעיתונאים שלא סרים למרותם, באמצעות אותה "מכונת רעל" ידועה. מכבש תעמולה מתגלגל, עוצמתי, שזרועותיו נפרשות מקצה הארץ ועד קצה, בכל הרשתות החברתיות, בכל המדיומים, בכל האתרים, התחנות והערוצים. הם לא רואים בעיניים ולא לוקחים שבויים.