פרק עמוס ומלא בתהפוכות עבר עלינו אתמול. רכבת הרים רגשית של שמחה ואכזבה, וזה עוד לפני שמזכירים את המשתתפים שלנו, שהפכו לכל עולמנו בחודשיים האחרונים ונהיו הנושא העיקרי של שיחות התמי 4 בדרך לקפה. נראה לי שאחרי הפרומו המוזר והדביק מדי של ליעד ולימור, שרצו לעשות הכל חוץ מלבלות יחד (כולל לשחות עם כרישים, אבל נדבר על זה), נתחיל בהם.
אפתח בווידוי. כשפגשנו אותם לראשונה, כל מה שחשבתי זה שהם צועקים בשלות. שהם מאסו כבר מהחיפושים והאכזבות, וזהו, הם כאן כדי לעשות את האקזיט של הגר וניר, וגג עוד חצי שנה כבר יחייכו בקמפיין של זוגיות פוטוגנית. אפילו כתבתי את זה כאן, שחור על גבי לבן - הרי הוא מורה אידיאליסט, והיא אישה של חזון. ולפתע, האידיליה נשברה ליותר מדי סדקים.
אתם צודקים, קשה להיכנס לנקודת המבט שלהם. הרי סנדלרים הולכים יחפים, טבחים מזמינים משלוח מ'וולט' לפעמים, ולא כל הירקנים אוהבים סלט. ובפועל, קשה מאוד להבין מיד גבר או אישה שהכרת מול כל העולם. עם זאת, על פי כל מה שראינו מהשניים הללו, אפשר להגיד שהתקשורת שלהם, לפחות בנקודת הזמן הזו, מזכירה שני גביעי לבן המחוברים בחוט, רק שמישהו גזר אותו. עוד בנתב"ג.
ופתאום, כאילו אנחנו ביקום מקביל, אנחנו רואים סיפור אהבה שלא מבייש סרט של דיסני. לא הבנתי. אז נשכחה הקפיצה של לימור לים מלא בכרישים כשליעד סירב לה לעזור עם הסירה? ומה עם דום השתיקה שלו בלילה האחרון בירח הדבש המזורז, אחרי שנפגע אנושות? אחרי שכבר היה יחסית בסדר, שוב הידרדר המצב לקראת הנסיעה של לימור למידברן. פעם נוספת ראינו בדיוק את אותו התרחיש – חוסר הבנה שגורם לייאוש הדדי, וזה לא שלב שקל לצאת ממנו. הרגע הקשה ביותר היה כשליעד אמר שהוא יחבק את בת זוגו לשלום ולא מעבר, למרות שהיא נוסעת לכמה ימים, כי הוא היה פגוע. לימור מצדה ויתרה על הוויכוח, לא כי היא חיה עם זה בשלום, אלא כי לדעתי פשוט לא היה לה כוח להכיל את כל זה.
אתם בטוח מכירים את האנשים האנרגטיים האלה בחיים שלכם, שאתם מאוד אוהבים ובאותה נשימה מקפידים לא לריב איתם, כי האנרגיות המטורפות שלהם הולכות גם לכיוון הפחות טוב? אז נראה לי שבמקרה שלנו כאן, מערכת היחסים הולכת להיות סוערת למדי. כשטוב, צמודים כמו דבק שלוש שניות, אבל כשרע – לוקחים תנופה ומשאירים את הקרקע חרוכה. כולנו למדנו על בשרנו שתקשורת היא אחד הדברים היותר קשים שצריך ללמוד לעשות טוב במערכת יחסים, על אחת כמה וכמה מול המצלמות. ליעד ולימור יכולים לעשות זאת, אבל הם יצטרכו לצאת מגדרם. השאלה הגדולה היא האם זה משתלם להם.
מאי ומשה
קשה מאוד שלא לאהוב את השניים הללו. שילוב חמוד כל כך של מחוות קטנות והתאמה שנראית כאילו נתפרה במיוחד למידותיהם. מה הקאצ'? הדברים הקטנים האלה שמשה אומר, אפילו בלי לשים לב, שגורמים למאי לקחת צעד מהוסס אחורה.
הכל התחיל כשהיא חזרה ממשמרת לילה בעבודה, ובאה לומר למשה שלום בעודו מנמנם בשעת בוקר מוקדמת. הוא בתמורה, העלה את השמיכה מעל ראשו בעודף סטריליות כאילו מאי אחזה בידה זן חדש של וריאנט האומיקרון. אני לחלוטין מבינה למה משה פעל דווקא באופן הזה, ומנגד ממש ברור מה גרם למאי להתעצבן. איך אומרים, זה לא ה'מה', אלא ה'איך'.
חשבתי שהסיפור יהפוך למשבר שייקח לו זמן לחלוף. הופתעתי לגלות שהזוג הזה מתאושש במהירות הבזק, ועושה את זה באלגנטיות של ג'ורג' קלוני בחליפה ואספרסו ארוך. קצת אחרי, גם בפגישה אצל יעל ובפיקניק הקטן בפארק הירקון, הם שבו לכיף המשמעותי הזה שהם מרוויחים האחד מן השנייה, ואפילו קבעו דייט רציני, שמשה פתח עם חולצה חדשה וורד. כמובן, איך שכחתי, לפני הכל הוא פרגן טיול קטן לריי, שפינק אותו במשחק תופסת קצר.
אני הולכת להגיד משהו גדול, למרות שהפרומו של התוכנית הבאה עלינו לטובה מתריע על פיצוץ די רציני בין השניים – כך בדיוק קופצים מעל משוכות, זה המתכון וזו הצעת ההגשה. מאי ומשה יודעים לעשות מערכת יחסים, הם פשוט טובים בזה, ומבינים כמה חשוב להסתכל על התמונה הגדולה. מעניקה להם ציון לשבח, לא משנה מה יקרה בפרקים הבאים.
מתן וגיא
הפעם, טסו מתן וגיא את כל הדרך לבית משפחת דלאל באילת, כדי להתחקות אחרי ילדותו המדברית של גיא ובעיקר להבין איך הם הולכים לכתוב יחד סיפור משותף. ארוחת הערב זרמה, מתן היה מרוצה, עד שמשהו שינה את הלך הרוחות. גיא אמר משפט שאמר בגדול שלקשר אין עדיין הגדרה, מה שנכון לפחות לשעה זו. אצל מתן זה נראה שנדלקו כמה נורות מהבהבות, שעוד פעם הפכו את הקרקע מתחתיו לבריכת גלים.
במקרה שלהם, נדמה שיותר קשה להשיג את היציבות הזו שחייבים בקשר ארוך. מהרגע שבו מתן הבין שגיא פחות רצה להמשיך את ניסיון השידוך שלהם בעבר, הוא הרגיש שצריך משהו גדול באמת כדי שהתחושה הזו תפנה את מקומה. לכן עדיין מדובר בתקופת מבחן, ושניהם צריכים להרוויח אחד את השני על אמת, בלי להסתכל הצידה בסקפטיות, מלחיץ ככל שזה יהיה.
אגב, זה היה נשמע כמו קלישאה אם דני לא היה אומר את זה בעצמו, אבל כשהם הלכו לצלול וגיא קצת נלחץ, יצא לנשום ונכנס לעניינים, זה באמת היה כמשל לקשר שלהם. לפעמים שנייה של אוויר לא מזיקה, ובתכלס, מתן וגיא מתאימים מדי לא לחזור למים אחרי הנשימה העמוקה.
אני רוצה לנצל את סוף דבריי לאלו שבלעדיהם התוכנית לא הייתה טובה כפי שהיא. לא, אני לא מדברת על דני, יעל ומעיין, שמצליחים לתבל בקסם גם את הפגישה האפרורית ביותר. אני מדברת על ההורים. כן, ההורים של החתנים והכלות, שמלבד האתנחתא הקומית בגלל הדימיון להורים של כולנו וזה שמדובר בחבורת הורים חמודים מדי, הם מצליחים לעשות המון בקשר בין המיועדים.
די בשיחה קצרה של אמו של ליעד עם לימור, מפגש מרגש של מאי עם משפחתו של משה, או טיסה של מתן לאילת כדי להכיר את עולמו של גיא, גם כדי להלחיץ קצת, כי איך אפשר בלי חרדת מחויבות, אבל בעיקר בשביל לקדם. משהו בכנות שלהם, ובתקווה שהפעם ילדיהם ימצאו את שאהבה נפשם, מוסיפה לחוויית הצפייה ומזכירה שלמרות שזו תוכנית טלוויזיה, יש פה גם חיים שלמים. תודה לאלו שהביאוכם עד הלום משתתפים יקרים, מצטערת לבשר לכם – הם קצת גונבים את ההצגה.