נמל התעופה בן־גוריון נראה כבר זמן רב כמו נמל תעופה של מדינת עולם שלישי. בשבוע שעבר חזרתי מאיטליה וגיליתי ששום דבר לא השתנה. התורים רק התארכו, וכתגבורת לצוות הבודקים בנמל התעופה נוספו שמואל זכאי, מנהל השדה, ומנהל כוח אדם של רשות שדות התעופה. ניתן היה לחשוב שצירופם של השניים הביא לצמצום משמעותי של התורים האינסופיים, אך זה כנראה היה רק תרגיל עלוב ביחסי ציבור. אני מתקשה להאמין ששילובם של השניים תרם לקיצור התורים. קשה לי להאמין גם ששני בכירי רשות שדות התעופה עסקו בבדיקת הנוסעים שעות רבות לאחר שהצלם שצילם אותם - עזב את המקום, ואני גם מתקשה להאמין שהשניים חזרו לעמדות הבדיקה גם בימים שלאחר מכן. אם הם עשו זאת ותגברו את צוות הבודקים יותר מפעם אחת, הם ראויים לכל השבחים.
אלא שלא מתפקידו של מנהל נמל התעופה וגם לא מתפקידו של מנהל כוח האדם לערוך בדיקות לנוסעים לפני טיסה. תפקידם של השניים הוא לדאוג לכך שרשות שדות התעופה תעסיק בימים של לחץ חריג של טיסות בודקים נוספים רבים, וזה כנראה לא מה שקורה בפועל. קראתי שרשות שדות התעופה החליטה לתגבר את צוות הבודקים בעשרות בודקים חדשים. השאלה היא בכמה עשרות? ב־20 עובדים או ב־50 עובדים? הסבל שנגרם בימים אלה לנוסעים היוצאים לחו"ל, וגם לשבים שממתינים למזוודות, מחייב את הנהלת רשות שדות התעופה לפתור לאלתר את מצוקת כוח האדם, כדי שהנוסעים לא ייאלצו להמתין קרוב לשעתיים לבדיקות ולקבלת המזוודות.
באחד העיתונים התפרסם ראיון עם שמואל זכאי, שבו הוא הודה שישנן בעיות. השאלה שמתבקשת היא מדוע הבעיות לא מתוקנות, כשם שחשוב לדעת מי אחראי להן, ומי ראוי שייתן את הדין על כך. האם מי שמודה בבעיות גם מוכן לשלם מחיר אישי על מה שנעשה תחת אחריותו? לכך לא קיבלנו הסבר.
לפני כמה חודשים הסבירו לנו שהסיבה לתורים הארוכים בנמל התעופה היא חג הפסח. אלא שהתורים הארוכים ביציאה מהארץ הם חלק מחוסר ארגון של נמל התעופה. לאחר שרשות שדות התעופה פיטרה עובדים בעת מגיפת הקורונה, היא לא הזדרזה לקלוט במקומם עובדים חדשים כשחודשו הטיסות. גם מי ששבים מחו"ל נתקלים בבעיה דומה. הם נאלצים להמתין זמן ממושך לקבלת המזוודות. גם במקרה הזה הסיבה לכך היא מחסור בסבלים שילך ויחריף לקראת הקיץ.
אם לא די בכל אלה, הרי שבשנה האחרונה גדל הסיכון לאבד מזוודות בטיסות הבינלאומיות ובטיסות ההמשך. זה נובע ממחסור בכוח אדם, ומכך שחברות התעופה וחברות שירותי הקרקע לא נערכו כנדרש לגל הנסיעות שאחרי הקורונה. דוח של SITA, אתר שמרכז מידע מנמלי תעופה בעולם, מלמד על גידול של 24% במספר המזוודות שלא הגיעו ליעדן לעומת שנה קודמת.
את נתוני הדוח חשו על בשרם עשרות נוסעים שהגיעו בתקופה האחרונה לנמל התעופה בן־גוריון ולא מצאו את המזוודה שלהם. אחדים מהנוסעים התעקשו לחזור לנמל התעופה למרות שנמסר להם שהמזוודה שלהם אבדה, והצליחו לאתר בין עשרות מזוודות שלא נאספו את המזוודה האבודה. זה מלמד על כך שכדאי לא לוותר ולהגיע לשדה אם המזוודה חשובה לכם. איפה שרת התחבורה כשצריך אותה? קולה לא נשמע וחבל.