בשבוע שעבר, לאחר 12 ימים של חיפושים, נמצאה גופתה של הנעדרת ספיר נחום ז"ל, שעל פי החשד נרצחה בידי בן זוגה לשעבר ואבי ילדיה, וואלא חלאילה. המקרה של נחום (23) מצטרף למקרה הרצח של סמאר כלסאני (54) שנרצחה בימים האחרונים, על פי החשד גם בידי בן זוגה. לאלו מצטרף גם מקרה הרצח לאחרונה של ג'והרה חניפס (28), שנרצחה על פי החשד בידי קרוב משפחה.
בשנים 2011־2020 למעלה מ־60% מהנרצחות היו מהמגזר הערבי. אולם אלימות כלפי נשים היא בעיה חברתית החוצה מעמדות, מגזרים ומצב סוציו־אקונומי. סוגיית האלימות נגד נשים צריכה לעמוד בראש סדר העדיפויות של המדינה. הגיע הזמן שנדבר על הסיבה האמיתית שבגללה נשים נרצחות: בגלל שהן נשים. בגלל גברים שמחזיקים בעמדות ארכאיות, בגלל קנאה גברית, או על רקע "כבוד המשפחה". ניסיונות פרידה מבן זוג או סכסוכי מזונות ילדים הם עילה לרצח גם כן.
על פי נתוני סוכנות האו"ם לשנת 2019, מתוך כחצי מיליון מקרי רצח מסביב לעולם, 90% מהרוצחים היו גברים. גברים גם היוו כמעט 80% מקורבנות הרצח. רוב הנשים שנרצחו - נרצחו בידי קרוב משפחה או בידי בן זוג. גברים, לעומתן, נרצחים לרוב על ידי זרים. המשמעות היא שמדי יום נרצחות 137 נשים בידי בן זוג או קרוב משפחה מסביב לגלובוס. ואלה המקרים הידועים והמדווחים בלבד, לא כולל כל הנשים שנעלמו ולא נודע מה קרה להן.
הקשר לתפיסות עולם ארכאיות משתקף היטב בנתונים אלה. המקום המסוכן ביותר לנשים הוא אפריקה. המקום הכי פחות מסוכן הוא אירופה. המשמעות היא שהדרך לצמצם רצח נשים בידי בני משפחה או בני זוג, מעבר להשקעה בחינוך לערכים, היא באמצעות יד קשה של רשויות אכיפת החוק. המחדל של מערכת המשפט זועק כאן לשמיים. בעבירת הרצח עדיין אין התייחסות מיוחדת למקרים של המתה על רקע מגדרי, כנסיבה מחמירה בעבירת הרצח.
כלומר על פי החוק בישראל, אדם שרוצח את בת זוגו, במקרה הנפוץ שבו לא ניתן להוכיח שהייתה התעללות חמורה קודמת, לעתים קרובות בגלל שהיא פחדה להתלונן או לספר, עלול לקבל עונש שהוא פחות ממאסר עולם. אלא שהמעשה של רוצח בת זוגו, אחותו או בת דודתו - צריך להיות מתויג כ"רצח מגדרי". זה חשוב לא רק למשפחת הקורבן, אלא לכולנו.
הכותבת היא מומחית למשפט פלילי ולייצוג נפגעי עבירה וראש התוכנית לתואר שני במשפטים בקריה האקדמית אונו