הרוח המתקרבת אלינו איננה בריזה קלה, אלא, לפי ג'יימי דיימון, מנכ"ל מורגן צ'ייס, הבנק הגדול בעולם, הוריקן כלכלי. "איננו יודעים בדיוק מה ממדיו, אבל מוטב שנתכונן", אמר. דיימון מציין את הסיבות: האינפלציה שמטפסת למעלה גם כתוצאה מהמדיניות התקציבית המרחיבה בעקבות הקורונה וגם בגלל ההאטה בשרשרת האספקה, ולכך אפשר להוסיף את הסנקציות על רוסיה שאומנם גורמות נזק לכלכלה הרוסית, אך גם לכלכלת העולם בכלל, ובפרט למחירי המזון והאנרגיה.
מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, התריע ש"רעב ועוני מאיימים על מאות מיליוני אנשים בגלל המחסור במזון", ולפי תחזית של "פייננשיאל טיימס" הבריטי, ארצות הברית צפויה להיות בשפל בשנה הבאה. הנשיא ביידן סומך על הבנק הפדרלי שירסן את האינפלציה, אך בינתיים היא הגיעה בארצות הברית ל־8.6%, הגבוהה ביותר זה 41 שנים, והבנק העולמי וה־OECD חתכו את תחזית הצמיחה הגלובלית ל־2022 מ־4.5% ל־3%.
לאחרונה שמעתי בשני כנסים כלכליים על חוסר הבהירות לגבי המגמות בכלכלה בכלל והשוק הפיננסי בפרט, כולל לגבי גובה הריבית בשוק לנוכח התהפוכות הנ"ל, וברור שכל עוד זה יימשך, שוקי ההון ותחום ההשקעות יהיו אזוקים. יש הסבורים שדווקא פעולות הבנק הפדרלי במלחמה באינפלציה עלולות להביא למיתון, כלומר בו זמנית אינפלציה דוהרת, צמיחה מועטה ואבטלה גבוהה. כשהמשבר הנוכחי יסתיים, ואולי עוד קודם לכן, יגיע הזמן לערוך דין וחשבון נוקב עם "הכלכלנים החדשים" מהשמאל, שגם אם אין להאשימם בייצורו, רובצת עליהם אחריות להחמרתו.
פרשן "הניו יורק טיימס" ברט סטיבנס כתב: "עשר שנים הפרוגרסיבים (כלומר, השמאל) טענו שאינפלציה היא מצג שווא של הימין. אחר כך טענו שהאינפלציה היא תופעה חולפת ותירוץ, ושהיא בכלל תופעה חיובית לרוב האוכלוסייה, פרט לעשירים ביותר". בעבר הזכרתי במאמר ב"מעריב" את הביטוי העממי האמריקאי "שמן נחשים", שפירושו סחורה פגומה שמוכרים בכוונה תחילה — מונח שמתאים בדיוק לסחורה הפגומה שכלכלנים מסוימים ניסו למכור לציבור.
אחת מהם היא הפרופ' לכלכלה טיפאני קלטון, שטענה שאין כל צורך להגביל את ההוצאות הממשלתיות, אדרבה, אם היו לממשלות גירעונות מסיביים, זה היה מצוין, וכל עוד הממשלות הן בעלות הבית של המטבעות שלהן, אין שום מגבלות תקציביות שצריכות למנוע מהן להוציא יותר ממה שהן גובות במסים.
הפרופסורית הנ"ל היא הגורו האופנתי של השמאל האמריקאי ומכהנת גם כיועצת הכלכלית של הסנאטור ברני סנדרס, אך היא אינה היחידה שהעלתה תיאוריות אבסורדיות כאלה. אפילו הכלכלן זוכה פרס נובל ג'וזף שטיגליץ התבטא בצורה דומה. למשבר הכלכלי העולמי הנוכחי אבות רבים, אך אין להמעיט בתרומתם השלילית של האנשים והחוגים, כולל באקדמיה, ליחס המזלזל של מקבלי ההחלטות כלפי חוקי היסוד של הכלכלה.
אך יש גם נקודות אור, לפחות מבחינת ישראל, כפי שאמרה הכלכלנית הראשית של ה־OECD, ד"ר לורנס בון: "אני מעודדת מכלכלת ישראל שנראית טוב בגלל ההייטק ושוק העבודה החזק, וכמובן עתודות הגז". ואכן, צמיחת המשק הישראלי נחתכה יחסית מעט, אך השאלה היא אם מגמה זו תימשך גם ב־2023, בין היתר בגלל ההאטה הזמנית בתחום ההייטק, אך גם מפני שאי אפשר לנתק את הכלכלה שלנו לחלוטין מהשפעות המשק העולמי.
את המשבר הפיננסי הגדול ב־2008 צלחה ישראל בהצלחה בזכות הרפורמות שהנהיג בנימין נתניהו, בתחילה כשר אוצר בממשלת שרון ואחר כך כראש ממשלה; רפורמות שהפכו את ישראל לכלכלה מודרנית ומובילה. לשרון מגיע קרדיט על כך שחרף היריבות הפוליטית עם נתניהו, הוא נתן לו גיבוי בתחום הכלכלי.
אך מה שחשוב היום במיוחד הוא שהבסיס הכלכלי האיתן שנוצר אז מאפשר לישראל להתמודד גם עם המשבר הכלכלי העולמי הנוכחי, ושלא כמו מחדלי ממשלת השינוי בנושאים אחרים, בתחום הכלכלי נשמר במידה מסוימת רצף חיובי. כפי שמציין העיתון הכלכלי "גלובס", צמיחת הכלכלה הישראלית ב־2021 בשיעור של 8.2% וגם השיפור בנושאים כמו אבטלה - החלו עוד בממשלה הקודמת. גם מגמת הצמצום בגירעון החלה ב־2021. אך ממשלה מקרטעת עלולה לסכן את ההישגים האלה, ובפרט כשברקע מתחולל משבר כלכלי עולמי.