אחת הסוגיות שמעוררות בנו עניין רב היא כיצד לקבל החלטות טובות. מהי הדרך הנכונה לקבל החלטה ומה הופך אותה לטובה. יש לא מעט מיתוסים על האופן שבו החלטות טובות מתקבלות. אחת הדרכים המקובלות ביותר היא להוציא דף ועיפרון, לשרטט טבלה ולשקול "בעד ונגד".
האם ראש הממשלה נפתלי בנט נקט את הגישה הזו כאשר קיבל את ההחלטה על פיזור הכנסת? ללא ספק, זו לא הייתה החלטה קלה.
אז כיצד ניתן לקבל החלטה כזו ומהם השיקולים שיש לשים על אותו נייר של "בעד ונגד"?
ביום שישי בערב, זמן קצר אחרי שעוד שידר לכולם שהוא נאבק על "ממשלת השינוי" ונלחם לייצב את הקואליציה, כבר החל בנט להרהר בהחלטה לפזר את הכנסת. זאת לאחר שיחה שקיים עם היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, שבמהלכה ניסה להבין מהם גבולות הגזרה של הקואליציה. כלומר, האם ניתן לעשות משהו בעניין תקנות יהודה ושומרון (המאפשרות החלת סמכויות השיפוט של המדינה על אזרחים ישראלים בהתנחלויות).
היועצת המשפטית הבהירה לבנט שמהאירוע הזה אין דרך להתחמק משפטית, ושאי־אישור התקנות יוביל לכאוס. היא הדגישה כי הדרך היחידה להאריך את תוקף התקנות ללא רוב בכנסת היא פיזורה לפני סוף יוני – וכך התקנות יוארכו אוטומטית.
בשלב זה החלה להתגבש אצל בנט ההחלטה שהוא מעדיף לסיים את האירוע בעצמו. ברקע ריחף כל הזמן האולטימטום של חבר הכנסת ניר אורבך ש"אם תקנות יו"ש לא יעברו - הסיפור גמור".
כל אלה הובילו את בנט לקבלת ההחלטה לבד כמעט לגמרי, תוך מידור רוב יועציו. במערכת הפוליטית איש לא ידע, כולל יאיר לפיד.
עד היום נהגנו לחשוב שמה שהופך החלטה לקלה או קשה הוא המשמעות של ההחלטה על חיינו. אך זו טעות לחשוב כך. בבחירה קלה, אלטרנטיבה אחת טובה באופן מובהק מהשנייה. אם חשוב לי לשמור על המשקל, אז הערך התזונתי יקבל משקל גבוה יותר מהטעם. ואם אני אדם שאוהב את הנוחות שלו, אעדיף נסיעה ברכב הפרטי שלי על פני נסיעה בתחבורה ציבורית.
בדוגמה של בנט, לא ניתן לקחת דף ולשרטט עליו עלויות ותועלות. פשוט מאוד, מכיוון שישנן חלופות שלא ניתן לכמת את הערך שלהן בבואנו לשקול אותן אחת מול השנייה. קחו לדוגמה מקרה של בחור שמתלבט בין קבלת מעמד של שותף בסטארט־אפ חדש ומסעיר, שבו הוא יכול לחוות את החוויה של להקים הכל מאפס, לעומת קבלה כשותף במשרד עורכי דין בכיר. מישהו יכול לומר שהנוחות והיוקרה הינן בעלות ערך גבוה יותר מהחוויה שבלהקים משהו מאפס?
הבעיה פה אינה רק חוסר היכולת לכמת את ערכן של החלופות, אלא גם הקושי לדמיין את התוצאה העתידית של כל אחת מהן. בהחלטות קשות, החלופות לא ניתנות להשוואה על אותו סולם מדידה. חלופה אחת טובה במובנים מסוימים, האחרת עדיפה במובנים אחרים, ואף אחת מהן אינה עדיפה באופן מוחלט.
אוטו או רכבת
ומה קורה בהחלטות קלות? כאן הקריטריונים ניתנים לכימות יחסית בקלות. קמתם בבוקר ואתם צריכים להחליט אם לאכול קורנפלקס עם חלב או תפוח או אם לנסוע לפגישה ברכבת או לקחת את הרכב. במקרים כאלו, ניתן לקחת דף, לצייר קו באמצע ולהתחיל להשוות בין עלויות ותועלות. במקרה של החלטה קלה, ברור לכם היטב מהו הערך שאתם מייחסים לכל קריטריון.
בהחלטות קלות, המשקולות שאנו שמים על כל ערך מאוד ברורות, ובנוסף קל לדמיין את התוצאות של כל אחת מהחלופות. בהחלטות קשות, לעומת זאת, אנו לא יודעים איזה ערך להצמיד לשיקולים. אם ערך תזונתי חשוב לנו באותה מידה של טעם, ההכרעה בין קורנפלקס לתפוח נהפכת להחלטה קשה.
הטעות המרכזית שלנו היא לחשוב שהחלטה אחת טובה יותר מהשנייה, ואם רק יהיה לנו יותר זמן ונתייעץ עם עוד אנשים, נגיע לתשובה הנכונה. אולם בהחלטות קשות – אין תשובה נכונה. החלופות אינן בנות השוואה.
הפילוסופית רות צ'אנג כותבת בספרה "Making comparison count" שהתמודדות עם החלטה קשה חושפת משהו לגבי עצמנו. אם תשרטטו את אותה טבלה דמיונית ותתבוננו בשיקולים שהמצאתם עבור כל חלופה, תבינו מי אתם, מהם הדברים שחשובים לכם בחיים. קחו את הקורנפלקס מול התפוח. עבור מישהו אחר שהיה נדרש לקבל את ההחלטה, ערך תזונתי כלל לא היה נכתב בטבלה, כיוון שהוא כלל לא חשוב לו.
ברגע שאנחנו כותבים את השיקולים לכאן או לכאן, אנו מבינים מי אנחנו ומהם הערכים שלפיהם אנחנו רוצים לחיות את חיינו. אנו מבינים שאנחנו סוג האנשים שמחפשים ריגוש בחיים, גם אם זה אומר שלעולם לא נמצא את פרטנר חלומותינו; אנחנו סוג האנשים שמעדיפים לקחת סיכונים, גם אם זה אומר לוותר על יציבות ויוקרה מובטחת. לכן אין חלופה אחת שהיא טובה מהשנייה, השאלה הנכונה לשאול היא איזה סוג אדם אנו רוצים להיות.
נחזור לבנט. ההחלטה של ראש הממשלה להפסיק להילחם על חייה של הקואליציה המתפרקת הגיעה לאחר שהבין היטב שאין בכוחו לשמר אותה לפרק זמן ארוך נוסף. הוא שקל את העלויות והבין שאין לו מה להפסיד. הוא בעצם השלים עם מה שזימן לו הגורל ממילא. לעומת זאת, ההחלטה לעשות זאת, מראה לנו משהו על הערכים של האדם. כאשר אנשים מתייעצים איתי לגבי החלטות, אני שואלת אותם מהם השיקולים שעומדים מאחורי ההחלטה ומתוך זה נחשפים בפניי הערכים ודפוסי החשיבה שלהם.
בנט לא נלחם כדי לגנוב מלפיד את ראשות ממשלת המעבר ולא ניסה לרמות אותו באמצעות מניפולציות של חתירה ימינה, שתביא את האגף של לפיד להיות זה שמצביע על פיזור הכנסת. בהיבט הזה, בנט בחר לכבד את מילתו ואת המושג סיכום פוליטי עם בעל ברית.
הבחירה הזאת מעידה על כך שהדרך שבה יירד מהבמה חשובה לו. שחשוב לו להיות אדם שעומד במילתו. התנהגותו ראויה לציון גם כאשר מביאים בחשבון שהוא מבין באיזשהו מקום שראשות ממשלה לא תהיה בידיו אחרי הבחירות הבאות, מעמדו הפוליטי יתערער, ויש סיכוי שהוא יצטרך להתחיל לשקול את צעדיו העתידיים מחוץ לפוליטיקה.
במקרים אלו, אף אחד, גם לא האנשים הקרובים לנו ביותר, יוכלו לספק תשובות. אנחנו היחידים שיכולים לקבל אותן עבור עצמנו, וברגע שנעשה זאת, אנו הופכים להיות הסופרים של סיפור חיינו. מגיל מסוים, אחרי שגיבשנו זהות ברורה לגבי עצמנו, ההחלטות נהפכות לקלות. ברגע שיש הרמוניה בין הזהות לבחירה, יש פחות חרטות, והקשיים בדרך פחות מצליחים לערער אותנו.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה