בכנסת עדיין נעשים מאמצים אחרונים לעצור את השעון ולהקים ממשלה חלופית, אך אם לא תחול הפתעה דרמטית של הרגע האחרון, בשבוע הבא ישראל תצא למערכת בחירות חמישית תוך שלוש שנים וחצי.
בהתבוננות בסקרים הראשונים שפורסמו השבוע במקביל להנעת פיזור הכנסת, קל ומייאש להניח שמה שהיה הוא שיהיה; גוש נתניהו לא מגיע ל-61 מנדטים, ולגוש הנגדי אין אפשרות להקים ממשלה מבלי להסתמך על רע"מ או הרשימה המשותפת. שוב חוזרים לדבר על הפלונטר, ולצטט את האמרה השחוקה של איינשטיין, לפיה אי שפיות היא לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה.
ובכן, מבלי להתווכח עם הגאונות של איינשטיין, הנה שלוש סיבות למה מערכת הבחירות החמישית יכולה בכל זאת להיות שונה מארבע קודמותיה.
1. כי יאיר לפיד יהיה ראש הממשלה
בכל מערכות הבחירות של הפלונטר עד כה, ראש הממשלה היה בנימין נתניהו, שידע לנצל היטב את המושכות שבידיו לצרכי קמפיין. מתוכנית המאה לשחרורה של נעמה יששכר להסכמי אברהם, בליכוד מינפו את העשייה המדינית-ביטחונית של נתניהו למיתוג "ליגה אחרת" שהלך והתגבר מסבב לסבב.
הפעם, כך נראה, לפיד יהיה בלשכת רה"מ וישלוט משם על סדר היום. זו הפעם הראשונה זה 13 שנים שהשלטון יהיה בידי מישהו מהמרכז שמאל, וזה עשוי להיות משמעותי במערכת הבחירות. זה יכול לשנות את הדינמיקה שהתרגלנו אליה בקרבות בתוך הגוש ולהקשות על בני גנץ ומרב מיכאלי, ובה בעת להמריץ את מחנה הימין, שיהיה נחוש יותר להשיב אליו את השלטון מידי המחנה הנגדי. גם עבור הליכוד וגם עבור החרדים, הכהונה של לפיד יכולה להפוך לנכס אלקטורלי למיצוי אחוזי ההצבעה.
בלשכת ראש הממשלה יש ללפיד הזדמנות להוכיח את עצמו ולעלות לגדולה אבל גם סיכון גדול. מערכת הבחירות המסתמנת צפויה להיות ארוכה במיוחד - יותר מארבעה חודשים ספורים, הרבה זמן עבור הלא נודע, ובשביל אירועים חיצוניים בלתי צפויים, שנוהגים להתפרץ במציאות האסטרטגית המתוחה של ישראל. הסלמה משמעותית במלחמת הצללים מול איראן, פעולות תגמול של חיזבאללה, או הפרה של השקט מעזה, לדוגמה, יעמידו את מנהיגותו של לפיד במבחן, והאופן בו הוא ינהל משברים יכול לרומם אותו - או לרסק אותו - תוך כדי מערכת הבחירות.
ממולו, כמובן, יעמוד יריב מנוסה ולוחמני, ולראשונה מזה עשרות שנים, ראש ממשלה מכהן יתמודד בבחירות מול ראש ממשלה לשעבר. עבור נתניהו, שידוע כחובב קמפיינים של "אנחנו או הם", לפיד מספק מסגור חלומי, וגם לפיד ישתמש בקרב ראש בראש מול נתניהו כדי להתמצב כמנהיג הגוש שלו. לכן, לא מן הנמנע שהפעם, בניגוד לארבעת מערכות הבחירות הקודמות, שני המועמדים לראשות הממשלה יתייצבו אחד מול השני לעימות.
2. כי מנסור עבאס ואחמד טיבי יעירו את החברה הערבית
מערכת הבחירות החמישית תצא לדרך אחרי שנה שכמותה לא זכורה בפוליטיקה הישראלית, אותה אפשר לכנות "האביב הערבי". כשמצד אחד, יו"ר רע"מ מנסור עבאס וחבריו שהצטרפו לממשלת בנט-לפיד ולמדו להיות חלק מקואליציה, ומהצד השני איימן עודה ואחמד טיבי ששיחקו תפקיד מכריע במאבקים המרים שניהלה האופוזיציה, הח"כים הערביים היו במרכז הנשחק הפוליטי וקבלת ההחלטות, כפי שלא היו אי פעם.
בקמפיין הבחירות עבאס ינסה לשכנע שהממשלה אולי נפלה, אבל הניסוי של שיתוף פעולה עם ממשלה ציונית לא כשל, ואילו במשותפת ינסו לשכנע בדיוק ההיפך ולהכפיש ולהקטין את ההישגים שרע"מ ימכרו בתוכניות ותקציבים. ההתמודדות בין שתי המפלגות צפויה לייצר ענין, והיא יכולה למסגר בפני הציבור הערבי סוגיית בחירות עם משמעות אסטרטגית: בעד או נגד המשך השותפות עם המפלגות הציוניות, על כל המשתמע מכך.
באופן מסורתי, ובכלל זה בארבעת הקמפיינים של הפלונטר, שיעורי ההצבעה במגזר הערבי היו נמוכים משמעותית מאצל היהודים, ובבחירות האחרונות ירדו לשפל של פחות מ-50%. כלומר, זה האלקטורט היחיד שלא הגיע למיצוי מקסימלי. אם ההתעוררות הפוליטית של השנה האחרונה תחזיר את הערבים לנהור לקלפיות - המפה הפוליטית אחרי הבחירות יכולה להיראות לגמרי אחרת.
3. כי זה עשוי להיות הכדור האחרון בקנה של נתניהו
עם לפיד ראש ממשלה מול העיניים, ואחרי שנה באופוזיציה רחוק ממנעמי השלטון, בליכוד מצפים שיהיה קל יותר להזיז את הבוחרים לקלפיות, ושההתחזקות המגמתית בשנה האחרונה תביא את נתניהו לארץ המובטחת של 61 המנדטים. הוא אכן פופולרי מאי פעם, אבל עד היום, באף אחד מהסקרים, גם האופטימיים ביותר, הוא לא הצליח לחצות את הרף הנכסף שיאפשר לו להקים ממשלה אחרי הבחירות החמישיות.
אם נתניהו שוב לא יצליח להביא 61, חוששים חלק מאנשיו, זה עלול להביא לסוף שלו. נכון, זה לא קרה אחרי בחירות א', ב', וג', ואפילו לא בפעם הרביעית אחרי שאיבד את השלטון, ובכל זאת, מה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה. כבר עכשיו, בחלק מהסיעות החרדיות רומזים בשיחות סגורות שבפעם הבאה הם ישקלו לפרק את הברית לטובת ממשלה אחרת, ובכירי הליכוד ששואפים לרשת אותו יתקשו להשלים, שוב, עם כישלון שישאיר אותם הרחק מהשלטון. אולי בפעם הבאה הם יחליטו לעשות מעשה.
לכן, בין השאר, נתניהו מנסה בימים האחרונים לחפש דרכים להימנע מבחירות. גם הוא יודע שהן טומנות בתוכן סיכון פוליטי אדיר. יו"ר יהדות התורה משה גפני ושרת הפנים איילת שקד התרוצצו בפגישות ושיחות בינלאומיות כדי להמציא ממשלה חלופית בכנסת הנוכחית, עם בני גנץ או גדעון סער או גם וגם. נכון לשעת כתיבת שורות אלה, לא נרשמה הצלחה באף אחת מהגזרות, וההערכה הרווחת היא שהסיכויים לפריצת דרך קלושים. אם כך, ופיזור הכנסת יהפוך בשבוע הבא לעובדה מוגמרת, נתניהו יצטרך להתמודד גם הוא עם הלא נודע של הבחירות החמישיות.