גל תשובה, בן 18, תלמיד כיתה י"ב מראשון לציון, החל לגלות עניין בסחר במטבעות דיגיטליים בתקופת הקורונה. “ראיתי את אבא שלי יושב מול המחשב ומתעסק בסחר בשוק ההון ואמרתי לעצמי שיש לזה פוטנציאל טוב. זה היה כמו טריילר לסרט טוב שידעת שאתה סקרן לראות".

מה עשית?
“התחלתי לקרוא על זה בגוגל, לראות סרטונים ביוטיוב ולפתח את הידע שלי. כשהבנתי שזה לא מספיק, לקחתי קורס והתחלתי לשבת בבית, ללמוד גרפים ולהעמיק בניואנסים. כשהרגשתי מוכן, התחלתי להיכנס לעסקאות, בהתחלה בסיכון נמוך, ולצבור יותר ביטחון".

איך זה השתלב לך עם הלימודים בתיכון?
“לדעתי העיסוק הזה לא צריך להשפיע לרעה על הלימודים. אם אתה יודע לנהל טוב את הזמן שלך ולתזמן את הלו"ז שלך כמו שצריך, אז זה לא פוגע בלימודים, ביציאות עם החברים וכו’".

גל תשובה  (צילום: בר תשובה)
גל תשובה (צילום: בר תשובה)

תשובה לא לבד: יותר ויותר בני נוער ישראלים מוצאים את עצמם בימים אלה סוחרים במטבעות דיגיטליים (קריפטו) - מטבעות וירטואליים שהשימוש בהם נעשה באמצעים דיגיטליים. השימוש במטבעות הדיגיטליים של אותם בני נוער כולל קניית מטבעות דיגיטליים בכסף רגיל, ביצוע רכישות באמצעות מטבעות דיגיטליים, וביצוע השקעות באמצעותם. הרווח שמתקבל מאותן השקעות מתבטא במטבעות דיגיטליים, שניתנים לשימוש במקומות מסוימים.

בעוד שהמסחר בבורסה מותר לבני 18 ומעלה, סחר במטבעות דיגיטליים, בהם ביטקוין או NFT, אינו מוגבל בגיל ואינו נתון לפיקוח של מדינה או של בנקים מסוימים. הוא תנודתי יותר, ולצד פוטנציאל התשואה הגבוה ישנו גם סיכוי לא קטן להפסד. בעולם, למשל בסין ובארצות הברית, ישנם מקרים מדווחים של אפילו בני 6 ו־9 שהפכו למיליונרים ובעלי חברות בזכות ניהול נכון של מטבעות דיגיטליים.

עדי סחראי (צילום: פרטי)
עדי סחראי (צילום: פרטי)

עדי סחראי (17) ממודיעין וחברו הטוב שחר דודאי (17) מירושלים נכנסו אף הם לעסקי המטבעות הדיגיטליים בתקופת הקורונה. “גיליתי אז את ה־NFT וראיתי שניתן להרוויח מזה רווח של מאות אחוזים", מספר סחראי. “בעקבות זה התחלתי לחקור לעומק את עולם הקריפטו בכלל.

"כשגיליתי את הנושא, לא הבנתי במה מדובר ולא הבנתי מה באמת יצא לי מזה כלכלית, אבל ישבתי ימים שלמים - בערב, בלילה, בבוקר, אחרי הצהריים, באוטובוסים בדרך לבית הספר ובחזרה מבית הספר. קראתי, שמעתי והבנתי שהרווח פה הוא לא קטן. אמרתי לעצמי: ‘בוא נראה איך אני מרוויח’. אז החלטתי להשקיע כסף דיגיטלי ולעשות ניסוי וטעייה. בהתחלה לא לקחתי סיכון גדול מדי ולאט־לאט, כשהתעמקתי, התחלתי להגדיל את הסיכון ואת הרווח".

“הכרתי את הנושא הזה דרך עדי", מספר דודאי. “התחלתי להתעסק בזה בעקבות הרצון שלי לא להיות תלוי באף אחד, להיות אדון לעצמי, להכיר קצת יותר את הנושא ולחוות אותו קצת יותר. אין לי גב כלכלי מבוסס מהבית, אז התחלתי די בקטן ולא בסכומים אסטרונומיים. לאט־לאט התפתחתי".

שחר דודאי (צילום: פרטי)
שחר דודאי (צילום: פרטי)

אגם אביקסיס, בת 15 מבאר שבע, חניכה בעמותת “יוניסטרים", מתעניינת בעסקים ויזמות, עוקבת אחרי הבורסה, קוראת ספרים בנושא ומשקיעה במטבעות דיגיטליים. “התחלתי לעסוק בזה בסוף כיתה ח’, באמצע הקורונה", היא מספרת. “בגלל שאני ילדה יש לי רשת ביטחון, ואני יודעת שזה לא סוף העולם אם אפסיד, אבל אני דואגת מלכתחילה להיכנס רק לעסקאות שאני יכולה להרשות לעצמי להפסיד בהן ולא קופצת מעל הפופיק.

"יש חששות, אבל ברגע שאת מודעת מלכתחילה לעובדה שאת יכולה להפסיד, את לוקחת את זה בחשבון. אני משקיעה בזה כמה שעות ביום, עוקבת אחרי אילו מטבעות כדאי להשקיע ורואה שזה העתיד. העובדה שאני משתמשת בכסף שאני מרוויחה בעצמי - מחזקת אותי. בלימודים זה קצת מפריע כי יש מבחנים ועבודות, אבל אני מוצאת את הזמן לשלב בין הכל".

אגם אביקסיס  (צילום: פרטי)
אגם אביקסיס (צילום: פרטי)

מה מושך אתכם בזה?
סחראי: “יש בזה מעבר לכסף. יש בזה ערך מוסף שאנשים לא מכירים. אתה מרגיש חלק מקהילה מסוימת שגם מעניקה הטבות כמו להיכנס למסעדות גורמה בלי תור, ועוד. להיכנס לעסקי המטבעות אומנם נשמע נוצץ, אבל אסור להיכנס לזה אם לא לומדים את התחום לעומק. יש בזה סיכון, אבל כדי להיות אדם מצליח אתה צריך לדעת לקחת סיכונים. אם תתחיל להיכנס לסרטים מכל סיכון, אתה לא תגיע לשום מקום. כשאתה מסתכל על הסיכון הרחב, אתה יודע שלפעמים כדאי לנסות. אני מסתכל על התמונה הכללית וחוקר כל דבר".

דודאי: “זה נתן לי תחושת עצמאות. אני עובד בכמה עבודות, בעיקר במלצרות וביחסי ציבור, אבל העיסוק הזה שינה לי את אורח החיים. מאוד קרץ לי לעשות משהו שאחרים לא עושים. זה השרה בי תחושת ביטחון עצמי, ואיכות החיים שלי השתפרה. אני מרשה לעצמי לקנות דברים שלא יכולתי לקנות לפני כן".
אביקסיס: “מה שמושך אותי בזה זה הרעיון שאת יכולה להיות אחראית על הכסף של עצמך ולהשקיע סכומים לא כל כך גדולים, כלומר את לא חייבת לקחת סיכון גדול, וגם אנשים שאין להם סכומי עתק יכולים להשקיע בזה. יש לך שליטה על הסיכון שאת לוקחת".

ביטקוין (צילום: אינגאימג')
ביטקוין (צילום: אינגאימג')

כסף נוח

רועי נדיב (16) מנהריה לקח את העיסוק במטבעות דיגיטליים צעד אחד קדימה ויזם לאחרונה קורס בנושא המיועד לבני נוער (להצטרפות לקורס ניתן לפנות אליו באינסטגרם: roeenadiv1). “הגעתי לתחום הזה בקורונה", הוא מספר. “לא יצאתי מהבית בגלל שההורים שלי פחדו מהקורונה, אז השתעממתי. אבא שלי ראה כתבה על מטבעות דיגיטליים ושאל אם אני רוצה להתחיל ללמוד את הנושא.

"התחלתי לחקור ולבדוק עד שראיתי שיש בזה אופציה לעשות כסף. התחלתי להתעסק בזה בליווי אבא שלי. אני לא רואה בזה משחק. הבנתי שאפשר לעשות סכומים יפים בלי לצאת מהבית. לפני שנכנסתי לעניינים האלה הייתי עובד בעבודות פיזיות, קם וקורע את התחת בשביל להרוויח כסף, אבל ראיתי שהעיסוק במטבעות הרבה יותר נוח. זה לא כסף קל, אבל זה כסף נוח".

מתי הרגשת מספיק בשל בשביל להעביר את הידע שלך הלאה?
“כשהתחלתי להרוויח סכומים יפים והרגשתי בשל ללמד, פתחתי קורס בעיקר לבני נוער, אך גם חיילים, צעירים ומבוגרים לומדים אצלי. יש ביקוש רב אצל בני נוער להיכנס לתחום כי הם רואים שזה יותר נוח מלעבוד בעבודות פיזיות קשות בשביל שכר מינימום. התלמידים שלי ממליצים עליי, וזה עובר מפה לאוזן. כרגע יש לי 350 תלמידים, וכבר המתנות רבות לקורס הקרוב. יתרון גדול בתחום הוא שאפשר להתעסק בזה גם דרך הטלפון. אני יכול להיכנס לעסקאות תוך כדי הפסקות בלימודים, בבילוי עם חברים וכו’".

רועי נדיב  (צילום: פרטי)
רועי נדיב (צילום: פרטי)

“זה לא סותר עבודה", אומר תשובה. "אני חושב שכל מי שמשקיע צריך לעבוד. אני לא מתעסק בסכומים כל כך גדולים שאני יכול להרשות לעצמי לא לעבוד. זה כמו גלגל: אתה עובד, מכניס את הכסף להשקעות וממשיך. בכללי אני חושב שאדם צריך כמה מקורות הכנסה".

איך חבריכם, בני גילכם, מתייחסים לעיסוק הייחודי שלכם?
תשובה: “יש חברים שמפרגנים וזורקים הערות כמו ‘כשתגדל, אני אשקיע בך’, אבל יש כאלה שלא מבינים את התחום וחושבים שזה הימורים. אני לא מאשים אותם כי זה נשמע מסוכן, אבל זה עניין של חוסר מודעות. לדעתי חשוב שאנשים ילמדו את הנושא כבר בגיל צעיר. זה צריך לדעתי להיכנס לתוכנית הלימודים - גם אם לא כדי להתעסק בזה בפרקטיקה, אז שהתלמידים יבינו את החשיבות של קריפטו".
סחראי: “יש כאלה שמסתכלים על זה מוזר ומרימים גבה. אני מרגיש שאנשים מסתכלים עליי באיזו קנאה במובן של למה אני מתעסק בזה והם לא".
דודאי: “אנשים חושבים שאנחנו חיים בסרט. אבל אם ילד בן 14 יכול להפוך לכוכב יוטיוב, אז גם אנחנו יכולים לעסוק במטבעות דיגיטליים".
אביקסיס: “זה נראה להם מוזר שילדה באה ומתעסקת בתחום השקעות, קוראת ספרים על זה ומתעניינת בזה. זה נראה לאנשים הזוי".
נדיב: “החברים מאוד מפרגנים. הם עובדים בשכר מינימום ורואים שאני מרוויח סכומים די גדולים מהטלפון בלי להתאמץ פיזית, אז הם מתלהבים".

וההורים?
נדיב: “ההורים גאים בי מאוד".
דודאי: “ההורים פחות התלהבו מהעיסוק הזה שלי. הם לא מיושנים, אבל הם דואגים".
סחראי: “ההורים רואים את זה בעין מאוד טובה. הם רואים את החופש הכלכלי שלי, את הבגרות שלי וההתנהלות שלי ביומיום. אני עצמאי ואני יכול לקנות מה שאני רוצה, ואף אחד לא יכול להגיד לי לא. יש לי גב כלכלי מההורים, ולא היה חסר לי מעולם כסף אבל עכשיו אני יכול לקנות גם נעליים יקרות ואפילו אוטו. אף אחד כבר לא יכול להגיד לי מה לקנות ומה לא לקנות".
אביקסיס: “ההורים שמחים על כך ומאוד שותפים איתי במה שאני עושה".
תשובה: “אבא שלי, שגם עוסק בתחום, גאה ומפרגן, ואנחנו מתייעצים זה עם זה בנושא".

אתם רואים את העתיד שלכם בתחום הזה?
תשובה: “אי אפשר לדעת, אבל זה הכיוון".
סחראי: “התחום הזה לא ייעלם, הוא רק הולך ומתפתח בכל שנה. אני אמשיך בזה כעיסוק צדדי, זה לא מה שאני הולך לעשות בחיים כמשהו עיקרי. אני רוצה לעשות משהו שישפיע על אנשים ולתרום לעולם, כך שבמקום שילמדו על ביל גייטס בעוד כמה שנים – ילמדו עליי. אני רוצה להגיע לטופ".
נדיב: “בעתיד אני רוצה למנף את כל מה שאני מרוויח לעסקים ולכל דבר שאעשה בחיים. יש לי את הידע הזה בהשקעות - אז ברור שאמשיך בזה".

מפה לאוזן

אחת החברות העוסקות בהנחלת הידע הזה לבני נוער היא חברת “אראגון ישראל". “אנחנו פותחים בפני בני נוער את עולם הקריפטו", מסביר מנכ"ל החברה אביב ואקנין. “קורס הכלכלה שלנו נוצר מחסך אישי שלי: מגיל מאוד צעיר עולם הכלכלה קרץ לי, אבל לא היה לי את המקום לרכוש בו מספיק ידע בשביל להבין לעומק איך העולם עובד. לדור של היום יש את ההבנה המספקת בשביל לרכוש כלים מקצועיים הרבה יותר ממה שמערכת החינוך נותנת לו. כאן זו השליחות שלנו: להכיר לו מקרוב את הכלי שמנהל את העולם, לתת לו להבין לעומק איך כסף עובד".

אתה רואה את הצמא ההולך וגובר של בני נוער לתחום הזה בשנה האחרונה?
“הסבב הראשון שהרצנו היה מוגבל ל־15 לומדים בלבד. רק מפה לאוזן גייסנו 15 ילדים, ובתוך שבועיים הייתה לנו רשימת המתנה של מעל 60 תלמידי חטיבות ותיכונים, שנלחמו להיכנס לקורס הזה. היום הקורס מונה מאות תלמידים, שחלקם אפילו נרשמים לשני סבבים".