סכסוכי גירושין הן דבר נפוץ ומשכך, עלולים בני הזוג הנפרדים למצוא כל סוגיה כנושא לקרב. כך גם לגבי שם המשפחה של ילדיהם המשותפים. לא בטוח שטובת הילדים עומדת לנגד עיניהם של אותם ההורים, אך הסוגייה בהחלט שבה ועולה בפני בתי המשפט לענייני משפחה. אלו, בפרט בשנים האחרונות, מקפידים יותר ויותר (כנראה גם עבור ההורים) ונתונים משקל גדול יותר לזכויות הקטינים - לטובת הילד.
לאחרונה, למשל, במסגרת סכסוך גירושין דרש אב להחזיר את שם משפחתו לבנותיו הקטינות (בנות ה-7 וה-9), לאחר שגרושתו שינתה את שם משפחתן לשם משפחתה. על פי הבקשה, האב עבר להתגורר בארה"ב ואילו האם המשיכה להתגורר בישראל עם הבנות. במהלך הזמן היא פנתה למשרד הפנים ורשמה את שם משפחתה כשם משפחתן. עם שובו של האב לישראל, לאחר כארבע שנים, הוא פנה לרשום את עצמו כאבי הבנות ובהמשך דרש גם לשנות את שם משפחתן לשם משפחתו. האב דרש כי הילדות יישאו את שני שמות המשפחה כששמו יופיע ראשון.
סעיף 3(א) לחוק השמות קובע כי: "ילד מקבל מלידה את שם משפחת הוריו. היו להורים שמות משפחה שונים, מקבל הילד את שם משפחת אביו". משכך, השופטת ג'מילה ג'בארין עמדה בפני סוגייה חריגה.
על אף סעיף 3 (א) לחוק השמות, מצאה השופטת נכון לתת משמעות נרחבת יותר לסוגיית "טובת הקטין". לשיטתה, במידה ודורשים לשנות את שם המשפחה של קטין יש צורך להצביע על נסיבות המצדיקות זאת ולהראות כי השינוי באמת יטיב עם הקטין. לפי השופטת, שם משפחתו של קטין הינו "מרכיב מרכז ומשמעותי לבניית זהותו האישית" ולכן, יש להתאים את המציאות הקיימות לטובת הקטינות כך שהשינוי לא יקשה עליהן ויבלבל אותן.
טרם קבלת ההחלטה הסופית, גם קולן של הקטינות נשמע, באמצעות תסקיר שהוגש על ידי עובדת סוציאלית לסדרי דין. בית המשפט הוסיף משקל לרצון הבנות להישאר עם שם משפחתה של האם תחילה, ורק אחריו להוסיף את שם משפחתו של האב.
בהחלטה זו הדגימה השופטת את תפיסת המשפט העדכנית לפיה ילד אינו "אובייקט" של שמירה והחזקה להנאתו או לטובתו של אחד ההורים, אלא הוא עצמו "סובייקט", הוא גופו "בעל דין".
*הכותבת לא ייצגה בפסק הדין.
ב"כ התובע: עו"ד איילת כהן – מטעם הסיוע המשפטי
ב"כ הנתבעים: עו"ד אבי פרץ – מטעם הסיוע המשפטי
הכותבת עו"ד איילה עמר זר היא עורכת דין לענייני משפחה
לפרטים נוספים אודות עו"ד איילה עמאר זר לחצו כאן
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il