בפעם האחרונה ש-50 סנט הופיע בישראל, אי שם בשנת 2006, הוא עוד היה גבר צעיר בן 30 שנמצא בשיאו ששעט קדימה לטרוף את העולם. הפעם, אחרי שכבר במשך שנים נשאר בתודעה בעיקר בזכות הלהיטים שלו, וכמעט ולא הוציא שירים חדשים, הוא הגיע עם איזושהי רגיעה פנימית כזו, שלא התכתבה עם הופעת ראפ שאמורה לגרום לקהל להרים ידיים באוויר.
ושלא תטעו, להרגשתי לא היה אחד אמש (ב') שיצא מהיכל מנורה ויכול היה לטעון שלא נהנה כלל. ועם זאת, משהו באנרגיה היה צריך להיות גבוה יותר, לפחות מספיק גבוה כדי להגיע גם אל אלה שישבו אי שם ביציע המרוחק. ואם מסתכלים על התמונה הכוללת, הרוב בכלל לא היה באשמתו.
אז לפני שאתחיל לספר לכם על ההופעה, שנעה כמו גל אחד ארוך של גאות ושפל, בואו נדבר על המסגרת.
ראשית, ההחלטה לקיים את ההופעה בהיכל מנורה הייתה בעיני טעות. בהופעת ראפ נדמה כאילו הקהל רק רוצה להחזיק ביד אחת סיגריה וביד השנייה בירה קרירה, מה שלא היה אפשרי משום מבחינה. א' – כי אסור לעשן בתוך האולם (ובצדק), ב' – כי פשוט לא מכרו שם בירה. נמשיך לסאונד, שהיה די בעייתי בהתחשב בעובדה ששירי ראפ דורשים באסים חזקים, ונסכם לבינתיים בכמה תקלות טכניות שתקפו את ההופעה באמצע. אבל תכף נחזור לזה.
אם נסתכל על הנתונים הכללים, לא הייתה אמורה להיות שום סיבה שמשהו שם לא יעבוד עד הסוף. הבמה הייתה מושקעת במסכים שהנגישו את ההופעה לכל יושבי האולם, להקה חיה מדהימה שישבה על מרפסת מעל הבמה ונתנה רקע לכל ההתרחשות, רקדניות לא פחות ממדהימות, זמרי ליווי שדאגו להטריף את הקהל וכמובן האחד והיחיד – 50 סנט. אבל בואו ננסה לפצח את זה ביחד, אולי עוד נגלה מה עומד הבינוניות.
ללא כל מופע חימום, שייתכן והיה קצת חסר, 50 סנט התפרץ לבמה בפתאומיות ופתח את ההופעה הכי חזק שהיה יכול עם השיר "What up gangsta" שגרם לקהל לצרוח מהתרגשות. כבר על ההתחלה, ובלי לחכות יותר מדי, 50 סנט שר שניים מתוך הלהיטים הכי גדולים שלו "P.I.M.P" ו-"Candy Shop" וכל הקהל התפוצץ וצרח את המילים כמתבקש. ומכאן החל השפל.
באחד השירים היותר מפורסמים של הראפר המצליח, "21 Questions", החלה בעיית סאונד כללית תוך שבמקביל האוזנייה של 50 סנט נפלה. תוך שמאחוריו מתרוצץ איש טכני שניסה לתקן את התקרית, 50 סנט שמר על מקצועיות שיא, זז מצד לצד על הבמה ואפילו עלה על הרמקול כדי להציל את המצב.
ברגע שנגמר השיר ההפקה פיצתה על ההתרחשות בזיקוקי אש שהתפרצו מקדמת הבמה. גם 50 סנט שמר על שיח עם הקהל, עזר לו להתרומם בחזרה ואפילו השפריץ עליו קצת מים – אתם יודעים, לעורר אותו. זוכרים את הגלים שלנו? שוב גאות. וגם זו, שכבר נשמרה לאורך מספר שירים על אף שהיו דווקא מהפחות מוכרים לרוב הקהל, צנחה בחזרה כשלפתע הוא הכריז – אני יוצא להפסקה. מה נגיד? גיל 47 עושה את שלו.
אז בזמן ש-50 סנט ירד מהבמה להתרעננות קלה, שני זמרי הליווי שלו עבדו בלשמור על האנרגיה של הקהל. ובדיוק זו הרגע לציין לטובה את היכולת של ראפר מצליח, עם רזומה של להיטים ושנים ארוכות על הבמות, לפנות את אור הזרקורים לזמרי הליווי שלו, לרקדניות ואפילו לפרגן לנגני התופים והגיטרה כל אחד בסולו משלו.
כשחזר מההפסקונת שלו, 50 סנט המשיך מאותה הנקודה עם השיר "Cuffin Season", שלא היה מספיק חזק כדי להשיב אליו את הקהל. ועל אף שמרבית הצופים לא הורידו את היד מהאוויר, רקדו על הכיסאות ושרו את כל המילים (או שאולי זה רק הבחור הספציפי שעמד מולי), שוב הייתה תחושה של שפל. ואז נחשו מה? לא תאמינו – שוב גאות, והפעם אחת הרציניות עם השיר "In Da Club", כשגשם של קונפטי התפוצץ וירד באוויר על היושבים בקהל.
לא חלפו עוד הרבה שירים ולפתע, או שבאופן לא מפתיע בכלל, 50 סנט נפרד לשלום מקהל וירד מהבמה. אתם יודעים, ההיגיון אומר הדרן, אך התחושה באוויר הייתה שקורה משהו ואף אחד לא עדכן. בזמן שרוב הקהל עודד בעוצמה וקרא לראפר המצליח לשוב בחזרה לבמה, לאט לאט אנשים החלו להזדחל החוצה מהאולם במחשבה שהכל נגמר והם צריכים למהר החוצה להתחמק מהפקקים ביציאה. אבל לא זה היה המצב.
אז חבל לכל מי שמיהר, כי כש-50 סנט חזר מההדרן הוא המשיך עם עוד לא פחות משבעה שירים נוספים. לבסוף, עם השיר "Major Distribution", 50 סנט סיים את ההופעה, הודה לקהל והסתלק החוצה בניסיון למהר אל הרכבים שחיכו לו בכניסה לאולם. מסכן, הוא לא ידע איזו עדת מעריצים מחכה לו בחוץ.
אז לסיכום, בואו נשוב אל תיאוריית הגלים שפיתחנו כאן. אולי זה הגיל שכבר עשה את שלו, אולי מדובר בכמות הלהיטים, אולי בעובדה שאת מילות שירי הראפ לא כולם יכולים מכירים מא' עד ת', ואולי זה היכל מנורה עצמו – אך נדמה שההופעה הייתה טובה, ותו לא. אין לי ספק שהחוויות היו חלוקות, ויש מי שיצא בעננים לעומת אלו שהרגישו לא מסופקים מתצוגת הראפ, אך על דבר אחד אני מאמינה שלא תהיה מחלוקת – כבודו של 50 סנט מונח במקומו.