"ויתפלל משה בעד העם" (במדבר כ"ה, ז'). כתב רש"י: מכאן למי שמבקשים ממנו מחילה, שלא יהיה אכזרי מלמחול (כלומר עליו לרחם ולמחול), וכן מציין רש"י שהתפלל אברהם על אבימלך מלך גרר. ואם אינו מוחל, נקרא חוטא שנאמר: "גם אנוכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם (שמואל א', י"ב-כ"ג). גם שם, כשאמרו ישראל לשמואל "חטאנו", מחל להם ואף התפלל עבורם.
מוסיפים חכמי המוסר, שיותר מזה כדאי לו לאדם למחול לא רק עבור הזולת, אלא עבור עצמו, שלא יסחוב מטען של שנאה וטינה. ועל זה מביא הרב יעקב גלינסקי ספור מהתלמוד במסכת חולין (נח). לפני שנביא את הסיפור, כדאי לדעת שהרבה מן האגדות וסיפורי התלמוד אין להבינם כפשוטם, אלא שחלקם הם משלים או רמזים הטומנים בחובם עומק וסודות שלא תמיד אנו מבינים לאשורם. ועכשיו לסיפור:
ידוע שבריאה שאין בה עצם, אינה מתקיימת 12 חודשים. אבל, אומרת הגמרא, ישנו סוג של יתוש ושמו "בקא" ואינו חי אפילו יממה. נוצר, סועד, מטיל ביציו ומת.
הקשה רב פפא לאביי (שניים מהאמוראים הדומיננטיים בתלמוד הבבלי): איך אפשר לומר שבקא אינו חי יממה, והלא יש פתגם שהיתושה של הבקא מרדה בבעלה 7 שנים. אמרה לו: איך ייתכן שראית אדם שמן שעלה מהנהר ומצצת דמו ולא סיפרת לי שאצטרף לסעודה? אם אכלת לבדך, תחיה לבדך.
עברו עליהם 7 שנות שנאה ופרידה.
אם כך, איך אנו אומרים שאינם חיים אלא יום אחד? ענה אביי: מדובר ב"שנים שלהם". אדם חי שבעים שנה, ושבע שנים הן עשירית מחייו. הבקא חי עשר שעות ו"שבע שנים" שלו הן שעה שלנו.
מה רצו חז"ל ללמדנו בסיפור זה? ואם העיד רב שיתוש אינו חי י"ב חודש, אז מה מקשים מפתגם עממי? מפיהם אנו חיים? והאם שמע מישהו את הטרוניה של היתושה ועקב אחריה 7 שנים בזמן שהגברת בקא התבצרה בעמדתה?
מסביר הרב גלינסקי: נניח שכך היה. גברת בקא נפגעה. בעלה מצא אדם שמן ומצץ את דמו לבד. החסרים בני אדם למצוץ את דמם? וכי מה גודל הבקא, ומה גודלה של אשתו, והם חיים רק יום אחד. לכמה דם הם זקוקים לארוחתם? טיפה אחת. ותהיה זו מאדם שמן או רזה.
יום אחד לפניכם. נצלוהו יחדיו, חיו בטוב! על מה את מעוררת ריב? על מה את מבזבזת את החיים שלך הקצרים כל כך?
כואב הלב על הבקא ובת זוגו, נכון. וכי אנו חכמים יותר?
צחוק עושים אנו מעצמנו. וכי מהם שבעים שנה? כחלום יעוף. לא חבל להשחית בהם נתחים מחיינו על שנאה ועלבונות? נסלח איש לרעהו ויבושם לנו.
אדם המקפיד על חברו (גם אם בצדק), הלא פוגע בעצמו לא פחות משפוגע בחברו. קופה של מרמור תלויה בליבו. עדיף להשליכה – וישתחרר ממשאו.