יוצאת מהבריכה הולכת למלתחות עם אורי. מתקלחת והיא מולי בעגלה. עפה על עצמי איזו אמא מגניבה ופרודוקטיבית אני. גם מתקלחת גם מתארגנת וגם מצחיקה את אורי על הדרך. "אין אין, ארד עוד חמישה קילו ובכלל אהיה דוגמנית מסלול". בהיותי שרה מול המראה ומתארגנת, לא ברור אם השירה היא לעצמי, לבתי או שאולי פשוט בא לי להנעים את אוזני הנשים במלתחות - אני קולטת מחזה, שאני לא באמת מבינה אותו, המתקיים לנגד עיניי.
אני קולטת את אחת הנשים, בשנות השבעים לחייה, לא ברור אם זה מידע רלוונטי, אולי אבין בהמשך, מתקרבת אליי ומחייכת. תחילה אני חושבת "וואו היא בקטע שלי, לא ידעתי שאני אטרקטיבית בעיני המין הנשי". ואז אני מנערת את עצמי וחושבת " מה הקטע".
הכול נעשה בהילוך איטי. איתי. היא ממשיכה להתקרב, ממשיכה לחייך באופן תמוה, אני מנימוס מחייכת אליה חזרה, ואז כמו יד אלוהים היורדת מהשמיימה, אבל לא במובן הדתי והמרתק.
אני קולטת אותה מסתכלת על אורי ומלטפת את כפות רגליה החשופות.
Wtf ?
אני שואלת את עצמי, בשלב זה בלב כמובן.
בא לי מצד אחד, לקחת את העגלה ולברוח, מצד שני להרים את קולי הגבוה ממילא ולשאול אותה אם בא לה שגם אני אלטף לה את האצבעות ואעשה לה דיגי דיגי (מצד שני לא בטוחה שבא לי לראות את מצב הפדיקור ולגלות אזובי קיר צומחים שם), ומצד שלישי, שלהפתעתי היה הצד המכריע - היה אמפתיה. הקדשתי את בהונות בתי על מזבח האמפתיה.
כן כן, לי לא היה נעים.
כיצד החלפנו תפקידים לעזאזל? גם אני שאלתי.
פתאום חשבתי שאולי הבת של אותה אישה בחו"ל והיא בטח לא ראתה את נכדותיה תקופה. ועל כן מותר לה ללטף כפות רגליים של תינוקות רנדומליים. סך הכל, הגיוני.
למה יש לי יכולות לבנות מציאות שלמה שהיא כלל לא שלי כדי להצדיק התנהגויות של אנשים אחרים? מאיפה זה מגיע ולמה אני עושה אדפטציות למצבים הזויים?
ומה לכל הרוחות עבר באמת לאותה אישה בראש?
ומה קרה ללירון שמעמידה אנשים על המקום? למה אני כל הזמן מפחדת לפגוע?
אין לי מושג.
הייתי מניחה למקרה זה, רק שממש אותו דבר, קרה לי כמה ימים אחר כך בנוכחות החסון.
מוכרת מבוגרת בקניון (לא יודעת למה אני חשה צורך לציין זאת אולי כי זה דור אחר), באה לגעת באורי.
כלומר היא התקרבה ואמרה "איזו מתוקה" ורד"ר הרכינות שלי התריע בהבהוב צופר "מלטפת לפנייך".
כבר הייתי חכמה ומנוסה והחסון לצידי אז בכלל.
אמרתי לה עם חיוך "אנחנו ממש מעדיפים שלא לגעת בגלל הקורונה".
החצופה הגדילה לעשות והתקרבה ואמרה לי בשיא עזות המצח וחוסר החידוד במוח: "זה בסדר בדיוק חזרתי מקורונה פעם שניה, ממני את לא צריכה לפחד".
החסון מיהר וברח עם העגלה החוצה כמתבקש ואני מצאתי את עצמי עוד חצי מתנצלת לא ברור לי למה.
כנראה שפספסתי את השיעור של הגיון פשוט. כי אני באמת לא מצליחה להבין. כשאנו רווקות, חסרי טאקט שואלים אותנו מתי נתחתן. לאחר מכן, בפרק אחר עם גיבורים אחרים, שואלים אותנו מתי ילדים. אותם עוברי אורח גם מעירים לנו אם העלנו במשקל ושואלים אותנו אם אנחנו בהריון.
כשכבר נכנסנו להריון אותם זרים מלטפים בלי רשות את בטננו. וכעת גם את ילדנו? איפה ואיך קורה דבר כזה? חדירה לפרטיות במובן הכי פולשני.
החלטתי שבפעם הבאה שמישהי תיגע באורי, אני אשאל אם אפשר ללטף לה את החזה, כזה בקטנה, כי זה רק ליטוף, אז מה אם אנחנו לא מכירות.
ועד אז - מקווה שיתנו קנסות על ליטופים לא מוזמנים מראש. אולי על הדרך ייתפסו עוד כמה סוררות.