מאוגוסט 2021 מנהלת פרקליטות מחוז צפון, בראשותה של עו"ד אילנה ירושלמי, מאבק משפטי עיקש נגד שחרורו של עבריין המין אלון קסטיאל, שהורשע בינואר 2018 במסגרת הסדר טיעון בעבירות של ניסיון אונס, מעשה מגונה בכוח, מעשה מגונה והטרדה מינית, ומאז מרצה מאסר בכלא צלמון.

אתמול הגיע המאבק הזה לסיומו עם החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת לדחות את עתירת פרקליטות מחוז צפון נגד שחרורו ולשחרר את קסטיאל, שבעה חודשים וחצי לפני תום מאסרו. "זה חשוב שלנשים יהיה אמון במערכת המשפט", אומרת עו"ד ירושלמי כעת.

"חשוב שהן ידעו שבפרקליטות ובמשטרה עובדים אנשים טובים שבאמת רוצים לסייע לקורבנות עבירה. בשביל זה הם קמים בבוקר, וזאת השאיפה האולטימטיבית שלהם. אבל לצערי, הן צריכות לזכור שהמערכת לא תמיד יכולה לתת את מלוא התשובה או המזור, בגלל המגבלות שלה ובגלל היותה מערכת שמאזנת בין שיקולים שונים".

אילנה ירושלמי (צילום: פרקליטות מחוז צפון)
אילנה ירושלמי (צילום: פרקליטות מחוז צפון)

14 נשים התלוננו במשטרה על קסטיאל, איש חיי לילה ונדל"ן, אולם האישומים נגדו התייחסו רק לארבע מהן. בית המשפט גזר עליו מאסר בפועל של ארבע שנים ותשעה חודשים, שהיה אמור להגיע לסיומו במרץ 2023. חמש פעמים הביעה פרקליטות מחוז צפון בחודשים האחרונים את התנגדותה לשחרורו המוקדם של קסטיאל.

על סמך מה גיבשתם עמדה בעניינו של קסטיאל?

"יש חוק שמתווה מתי אסיר יוכל להשתחרר מוקדם. אין לכל אסיר זכות מוקנית להשתחרר בתום שני שלישים, אלא כל מקרה נבחן לגופו. מה שעומד כל הזמן בתור 'הרעיון המסדר' הוא אם העבריין ימשיך לסכן את הציבור. חוק נוסף שקובע הוא חוק זכויות נפגעי עבירה, שקובע כי לנפגעי עבירה יש את הזכות להשמיע את קולם גם בשלב הזה, גם בהליך המנהלי. הקול שלהם הוא לא הקול הקובע, אבל הוא קול שחייב להישמע, והוועדה תחליט איזה מקום או משקל היא נותנת לקול הזה".

בדיון מתוקשר שנערך ב־16 במאי האחרון בפני ועדת השחרורים הוחלט לשחררו, אומנם לאחריו עתרה הפרקליטות כנגד החלטת הוועדה מכיוון שהדיון החוזר בבקשתו של קסטיאל הוקדם בשבוע, בלי שנפגעות העבירה ידעו על כך. "נציג הפרקליטות בוועדה ביקש לדחות את הדיון עד שהנפגעות יוכלו להביע את עמדתן, אבל הוועדה לא אפשרה את זה", אומרת עו"ד ירושלמי.

"במקרה הזה מצאנו את עצמנו טוענים שהוא גם לא ראוי לשחרור מוקדם וגם שיש כאן פגם מהותי, שלא נשמע קולן של נפגעות העבירה. זהו פגם מהותי שאי אפשר להתגבר עליו. אחרי שעמדתנו לא התקבלה, עתרנו לבית המשפט המחוזי נגד ההחלטה, וזה עלה לדיון בהרכב של שלושה שופטים. גם פרקליט המדינה היה מאוד נחרץ בעניין הזה שצריך לעתור נגד השחרור שלו. במיוחד סביב הפעם הזאת שלא נשמע קולן של נפגעות העבירה. כדי לעתור נגד החלטה של ועדת שחרורים, אנחנו צריכים להגיד שההחלטה היא בלתי סבירה באורח קיצוני, ובמקרה הזה אנחנו בהחלט אמרנו שההחלטה חורגת מהסביר באורח קיצוני, כי לא לשמוע את העמדה המעודכנת והנכונה של נפגעות עבירה זה בעצם חורג באופן קיצוני מהסביר".

לדברי ירושלמי, אי־הגעת נפגעות העבירה לוועדה לא הייתה הסיבה היחידה שבגללה התנגדה הפרקליטות לשחרורו המוקדם של קסטיאל. "כדי לגבש את העמדה שלי אני צריכה לשים דגש על הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לנפגע העבירה ובכלל לציבור", היא אומרת.

מה הסיכון במקרה של קסטיאל?
"אני חושבת שהמקרה של קסטיאל מציג את המגמה המתחדשת בהליכים של ועדות שחרורים. היום אנחנו מבינים שצריך לפרש סיכון במובן רחב יותר; הסיכון הוא לא רק אם האסיר יצא ויהרוג מישהו, אלא הסיכון הוא בהידרדרות הנפשית של נפגע עבירה או של בני משפחתו. הסיכון הוא להליך השיקום של נפגע העבירה, הסיכון הוא בהצפת והעצמת הטראומה".

לאחר העתירה למחוזי, הורה בית המשפט לוועדת השחרורים לערוך דיון חוזר בעניינו של קסטיאל, שבתומו הוחלט שוב על שחרורו המוקדם ונקבע כי מקום מגוריו ייקבע בבת ים. "בת ים נבחרה לאחר שהוחלט על ידי ועדת השחרורים שעקרונית הוא יכול להשתחרר, אבל שצריך לקיים עוד דיון קצר בעניינו על מנת לקבל פרטים על המקום שהוא יהיה בו מחוץ לתל אביב", אומרת עו"ד ירושלמי. "גם בשלב זה התנגדנו לשחרור, כי כשנפגעת עבירה יודעת שהפוגע שלה נמצא בחוץ, היא לאו דווקא תחשוב שהוא יפגע בה, אבל הידיעה שהוא בחוץ עלולה לפגוע בשיקום שלה, וזה לא צודק ולא מוסרי ומסכן אותה; מסכן את הנפש שלה ואת השיקום שלה. צריך לראות את המילה סיכון שנתן המחוקק בפרשנות הרבה יותר רחבה".

לדברי ירושלמי, מי שמרכז את תחום ועדות השחרורים בפרקליטות הוא עו"ד צביקה אברמוביץ', "שמכין את העתירות ומגבש את העמדות ומופיע בפני ההרכבים השונים במחוזי כשמתקבלות החלטות בוועדות שאנחנו לא משלימים איתן. אני לא יכולה לקבל את הקרדיט על העבודה הקשה ועל הטיעונים היפהפיים שהוא כותב, מציג ומאמין בהם".

לא מהבטן

גם תיק ניסו שחם, שנוהל על ידי מח"ש, הגיע לטיפולה של פרקליטות מחוז צפון לנוכח העובדה שריצה את מאסרו בכלא חרמון. כזכור, ניצב בדימוס שחם, מפקד מחוז ירושלים לשעבר, הורשע ב־2019 בעבירות של מרמה והפרת אמונים, מעשה מגונה והטרדה מינית ונשלח לעשרה חודשי מאסר.

במרץ 2022 החל לרצות את מאסרו בפועל. בימים האחרונים פורסם כי ועדת השחרורים החליטה על שחרור מוקדם שלו, למרות התנגדות הפרקליטות והרשות לשיקום האסיר. "אנחנו התנגדנו לשחרור המוקדם מכיוון שכפי שטענו בוועדה, עדיין נשקפת ממנו סכנה", אומרת עו"ד ירושלמי.

על בסיס מה?
"מדברים שעלו מתוך חוות הדעת שקיבלנו. אומנם ההתנהגות שלו הייתה טובה בכלא ולא היו בעיות משמעת, וגורמי הטיפול לא התנגדו לשחרור שלו, אבל לנוכח ההתייחסות שלו לעבירות שהוא ביצע ומידת לקיחת האחריות, אנו טענו שלדעתנו עדיין נשקף ממנו סיכון לציבור. העמדה שלנו לא התקבלה, ואנחנו צריכים לבדוק את ההחלטה ולבחון אם אנחנו יכולים לעתור, כי כאמור אנחנו צריכים לטעון שהחלטת הוועדה חורגת מהסביר באופן קיצוני. בימים הקרובים נקבל החלטה בעניין. צריך לראות אם ההחלטה חורגת מהסביר. זה לא יכול לבוא מהבטן, זה צריך לבוא מהמבחנים שנקבעו בחוק ובפסיקה".

ניצב בדימוס ניסו שחם (צילום: אבשלום ששוני)
ניצב בדימוס ניסו שחם (צילום: אבשלום ששוני)


לדברי ירושלמי, בשונה מהמקרה של קסטיאל, שבו נפגעות העבירה הביעו את התנגדותן להחלטה בוועדה, במקרה של שחם, נפגעות העבירה לא הביעו התנגדות לשחרורו המוקדם. מעו״ד חן מאירי, המייצגת את ניסו שחם, נמסר בתגובה: "בכל שלב הוצע למרשי לרצות מאסר בעבודות שירות והוא סירב. המדובר בעבירה חדשנית, בתיק ללא מתלוננות, שבו נפגעות העבירה אף מנהלות תביעת ענק נגד מח״ש. צר לי שהפרקליטות הולכת שבויה אחר דעת קהל מבלי להתייחס לפרמטרים הקבועים בחוק, שמהם עולה בבירור שמרשי לא רק ראוי לשחרור, אלא שמלכתחילה מאסרו נולד בחטא היוהרה של המחלקה לחקירות שוטרים, ותו לא".

כללי המשחק

עו"ד ירושלמי מכהנת כפרקליטת מחוז צפון משנת 2019. היא החלה את דרכה המקצועית בפרקליטות המדינה בשנת 1992, כמתמחה במחלקה הפלילית והמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות המדינה. כעבור שנתיים הצטרפה כפרקליטה מן המניין בפרקליטות מחוז צפון בתחום הפלילי ומאז התקדמה בסולם הדרגות. "הגעתי לעריכת דין כי תמיד אמרו לי: 'את תהיי לוחמת צדק', אבל כשאת מגיעה לתפקיד של פרקליטה פלילית, את מבינה שחלק מהצדק הוא להקפיד על כללי המשחק", היא אומרת.

"אין מה לעשות. גם כשאני פוגשת אישה שעברה אירוע אינוס ואני מאמינה לה, אבל אין לי ראיות מספיקות כדי לשכנע את בית המשפט מעבר לספק סביר, אז אני יודעת שאני לא יכולה להביא את התיק בפני בית משפט".

מה את אומרת לאותה אישה?
"אני מחבקת אותה, יצא לי גם לא אחת לבכות איתה, אני מסייעת לה להגיע לטיפול נפשי נכון, אבל אני מכירה בכך שאנחנו מדינה דמוקרטית, שמערכת המשפט בה נשלטת על ידי חוקים ורצון המחוקק".

אז איפה הצדק?
“המונח צדק הוא חמקמק, כי לצערי לא תמיד יש לי את הזכות להביא את הצדק האלוהי או את הצדק המוסרי או את הצדק כפי שהוא בלשון העם, לתוך כותלי בית המשפט. חלק מהצדק הוא שאני נלחמת בהתאם לכללי המשחק".

עד כמה דעת הקהל משפיעה על בחירותייך?
"יש איזשהו מקום, גם לפי החוק, במקרים חמורים כמובן, שיש לשקול גם את אמון הציבור, אבל אם נגיע למצב שבו הציבור ילחץ בסמארטפון '1 = אשם' ו־'2 = זכאי', זה יהיה יום עצוב. לציבור יש דעה נחרצת, אבל היא לא תמיד מבוססת. לכן אני אומרת לאנשים: לרוב אתם לא יודעים הכל. גם צריך לזכור שאמון הציבור מושפע הרבה פעמים ממה שמקבל תהודה תקשורתית. יכול להיות שאם הציבור היה שומע על מקרה אחר, הוא היה אומר גם לגביו: 'איפה הפרקליטות, איפה מערכת המשפט'. אנחנו לא פועלים בבועה, אבל אני משתדלת לא לקבל החלטות לפי הלכי רוח ציבוריים".

ובכל זאת, למחאות ציבוריות יש משקל.
"אני לא מנותקת מהציבור. אנחנו חלק מהציבור. גם אנחנו רוצים שהפרקליטות תפעל למעננו. אבל אני לא יכולה להגיד לעצמי: 'הציבור חם על קסטיאל, בואו נגיש עתירה', זה לא יקרה, וזה לא נכון שזה יקרה. אבל כשמדובר בהלכי רוח או במגמות ציבוריות שהן לאו דווקא פר תיק, אני קשובה. למשל כשהציבור צועק צעקה ושואל: איפה קולן של נפגעות בהליך המשפטי? זהו קול שאני קשובה לו. גם המחוקק קשוב לו; הנה, נחקק חוק זכויות נפגעי עבירה".

אפשר להפריד בין התחושות הפרטיות וההתנהלות המקצועית?
"אנחנו משרתי ציבור במלוא מובן המילה. אנחנו בודקים את התיקים בעיניים מקצועיות, ואני מתגאה בזה. גם כאישה שרואה פגיעות כמו במקרה של קסטיאל, או כאמא שרואה את ההתעללות בגנים, אני לא מרשה לעצמי לערבב את זה עם העבודה שלי. יש אצלנו פרקליטים שגדלו בהתנחלויות ומגישים כתבי אישום נגד פעולות תג מחיר, וזה לא משפיע עליהם, כי הם מבינים שפגיעה בחוק היא פגיעה בחוק, ופגיעה באדם היא פגיעה באדם. או פרקליטים מהחברה הערבית שהגישו כתבי אישום ב'שומר החומות' נגד בני כפרם. אנחנו דואגים להיות מקצועיים ויודעים שאנו לא יכולים לקשור את התגובה הרגשית עם הפעולה המקצועית".