משהו: אנשים בערים הגדולות חיים בשביל תאוות הרווח. בתנ"ך כתוב: ואהבת לרעך כמוך. בחברה המודרנית אין דבר כזה: רעך.(על פי בנימין ד'יזראלי, ברומן שלו “סיביל")

חדשות השירה
“הלו, איפה אתה? אתה פה?". שאלה זו מפנה שיר ישראלי חדש. “הלו? איפה אתה, אתה פה? פה לא? פה לא? פה? פה". השיר מפיה של נונו הפך להיות נגיפי בטיקטוק. מאות ישראלים, בעיקר ישראליות, מצלמים את עצמם שרים אותו.

עוד שירים מועלים כסרטונים שבהן חיילות (לא רק) חוזרות על המילים בשיר חדש של מאיה דדון: “בנות, להזיז את האגן לימין, ואז את האגן לשמאל, ואז תראו את הבנים נכנסים לעניינים, ובאים לשאול: ‘מה זה? של מי את? תגידי לי, מותק'. תיזהר כי אין לי עותק". אני רואה גם חיילות עם רובים, מדי שדה וחגור בתוך טנקים (ולא רק) עושות ליפסינק בטיקטוק לשיר של בן־אל: “זה ממש בסדר, אם את מרגישה, שאת אחלה גבר, אבל אישה".

לפעמים לא מדובר בשיר, אלא במילים שחוזרים עליהן בלי כל מנגינה. למשל, הרבה חיילות, בהן חיילות משטרה צבאית, עוקבות בשפתותיהן בסרטונים אחר המילים: “הלו אתה מדבר אליי? אר יו טוקינג טו מי? יו אר טוקינג טו מי? מי אתה חושב שאתה טוקינג טו מי?".

או חיילים וצעירים שחוזרים על המילים האלה, הנאמרות במבטא מיוחד: “בכיתי: אין לי נעליים. ראיתי מישהו - אין לו רגליים. אמרתי: תודה אלוהים, תודה אלוהים". לפעמים מעל המילים האלה יש כתובות המסבירות את הקשר לחיים של הדובר. נניח, שיבוץ ביחידה צבאית שהדובר או הדוברת חשבו שקשה בה, עד שהם ראו חברים ביחידה שקשה בה הרבה יותר.

עוד שיר חוזר הרבה בטיקטוק, שבו חיילות שרות, עם תנועות, שיר של אנה זק: “אפס חמש שתיים, חמש שלוש שמונה, אחד שש ארבע, תוסיף גם שמונה. הוא בטח לא מפסיק עכשיו להתקשר. אופס, הבאתי לו מספר אחר". יש עוד שירים בטיקטוק. אבל שיר אחד נוגע ללבי במיוחד. שרה אותו דנה פרידר: “נערה חשמלית, בחורה אמיתית, בתוך עולם מוזר. נערה חשמלית, לא ילדה בכיינית".

אני לא מבין מה הקשר, אבל הוא מלווה סרטונים שבהם צעירים לפני גיוס, ממכינות טרום־צבאיות, מצלמים את עצמם ואת כל חבריהם למכינה, ומעל הראש של כל אחד כתובית עם היחידה שאליה הוא עומד להתגייס בצה"ל. פלא שאני מסתכל בטיקטוק כל הזמן ונמס מהנוער הנהדר הזה?

בין סגידה לשנאה
רז ניזרי, מי שהיה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ופרש עכשיו, אמר בראיון שהוא חושב שמצב שבו כל דבר בישראל הוא מחלוקת, כהגדרתו: “בין סוגדי נתניהו לשונאי נתניהו", הוא מצב מסוכן לישראל. אני לא משתגע על הביטוי “סוגדי נתניהו", אבל אני בטוח שהכינוי השלילי יותר מבין השניים הוא “שונאי נתניהו".

ויניצה מופצצת
ויניצה. 21 איש נהרגו בהפצצות רוסיות. חדשות ששמעתי בדיווחים מאוקראינה. עוד עיר מופצצת, אבל ויניצה איננה עוד עיר בשבילי. ראשית, השם ויניצקי, משפחה שהייתה שכנה שלנו כשהייתי בן 5 ברחוב שד"ל בתל אביב. אפילו הייתי פעם בעיר אוקראינית קרובה מאוד לוויניצה, באו לקחת אותי לסיור בוויניצה אבל לא נסעתי בסוף, ואני מצטער עד עכשיו. ועוד דבר: ויניצה טבועה בזיכרוני בגלל מה שכתב אחד הגויים, חבר ועד אגודה לאומית, בעיתון, בשנת 1910.

זה לשון דבריו: “אני מקבל מדי יום מכתבים מיהודים ובהם בקשה כזו: ‘אנא, אבקש מאוד את המלצתך. רצוני להתנצר', אני קורע את המכתבים מיד כשאני רואה חתימה של ז'יד". הוא ממשיך: “היום קיבלתי מכתב כזה: ‘הוד מעלתו, הנני יהודי מוויניצה. הואיל ובדעתי להתנצר, אבקש מאדוני שיהיה שושבין לטבילתי. בר זאקס, 17 ספטמבר 1910, ויניצה, רחוב הדואר'".

אותו גוי כותב שהוא לא מאמין שיהודי יכול להתנצר מתוך מניעים רגשיים אמיתיים, כי יהודים לא מסוגלים לרגש אמיתי, אלא רק מתוך אינטרסים, ולכן הוא מפרסם את מברק הסירוב הגס שהוא שלח לאותו יהודי מוויניצה, וגם מסביר מדוע הוא מפרסם את תשובתו: “כדי לחסוך זמן וכסף לכל הז'ידונים שיחשבו ללכת בעקבות האדון זאקס" (כל זה מוזכר במאמר של ז'בוטינסקי ששמו רב האירוניה הוא: “מתופעות ההווי שלנו").
ככה, באופן מעט מוזר כזה, נקבע שמה של ויניצה במוחי. כך קרה שהפצצות הימים האחרונים באוקראינה פגעו בעיר ששמה אומר לי משהו, ולא סתם בעוד מקום באוקראינה ששמו לא מוכר.

בחניוני ארצנו
כשחניתי בחניון, ראיתי משהו בפינה חשוכה. הבטתי, ראיתי מישהי מוסרת ארגזים למישהו. שאלתי את שומר החניון: "מה זה?", אמר לי: “זה דבר רגיל בחניונים. עוזרת אישית של מיליונר מוסרת ארגזים עם הסודות שלו למשטרה. כמו בשטאזי". התחלתי לשים לב. ראיתי שבחניונים רבים יש שלט: כאן עוזרות אישיות מוסרות ארגזים למשטרה.

שני מתפטרים
ראש ממשלת איטליה מריו דראגי הגיש בימים האחרונים את התפטרותו, לאחר שמפלגה בקואליציה של ממשלתו עשתה צרות בהצבעת אי־אמון. בלגן. איטליה ידועה בבחירות שנערכות בה כל רגע, לצערנו בשנים האחרונות גם אצלנו זה כך. צריך להוסיף שמריו דראגי איננו ראש ממשלה רגיל, הוא איש רב־כישרונות, אשר מונה לראשות הממשלה בלי שהוא בעצם מייצג מפלגה.

רק לפני חודש אותו מריו דראגי ראש ממשלת איטליה, היה בישראל ופגש כאן את בנט. בנט אמר לו אז: “שנינו הגענו לתפקיד ראש הממשלה בצורה לא שגרתית, ושנינו מובילים ממשלות ייחודיות שלא היו קודם, לא בישראל ולא באיטליה". ואחרי חודש מאז אותה התרברבות בנט היה יכול להוסיף: “ושנינו התפטרנו".

פינת השלולית
הצפרדע מצא נסיכה, נשיקה התחוללה, השלולית הוארה. אבל האקס שלה לא מוכן להיעלם. הנסיכה לא מעוניינת בקשר איתו, וחוסמת אותו, אבל הוא תמיד מוצא דרך וסיבה לדבר איתה.
הצפרדע שלנו, שכבר יצא מהשלולית, שוקל לקום ולחזור לשלולית כדי למצוא את הצפרדע האקס ולהוציא אותו מחייה, אבל הוא תוהה איך עושים את זה בלי אלימות. אלימות איננה אפשרות, הוא אומר. חברים שלו מציעים: אלימות לא, אגרוף כן. אני אומר: חס וחלילה, אבל גם לא יודע איך לתת לו תשובה.