בוב דילן יוצא לסיבוב הופעות באירופה. ניתן לקנות כרטיסים גם באתרי אינטרנט בעברית, ואני מניח שישראלים קונים. כשקראתי על כך בעיתונים אירופיים אתמול, גיליתי שהוא הציב תנאי למי שרוצה להגיע להופעה: בלי טלפונים.

ככה. לא בדיחה. יש לסגור את הסמארטפונים במארז מיוחד, מין נרתיק שיהיה נעול. ללכת להופעה בלי טלפון? בלי לצלם? אומנם בוב דילן מעל גיל 80, אבל הוא היה יכול לרחם על האדם בן זמננו שהטלפון כבר מושתל עמוק בתוך המוח שלו והפך לחלק מן הראש שלו. אני בטוח שאחרי חצי שעה יתחילו סימני קריז ראשונים בקהל, ועד סוף ההופעה יהיו מקרי היסטריה של אנשים שיצעקו בדמעות: “אני רוצה את הטלפון שלי!”, וירוצו לאזור מחוץ להופעה שבו מותר לפתוח את המארז הנעול.

סיבוב ההופעות יתחיל באוסלו, ב־25 בספטמבר, ויסתיים בגלזגו ב־31 באוקטובר. בין היתר יתקיימו קונצרטים גם בפריז, בלונדון ובברלין.
בוב דילן, בהצלחה, אני מבקש רק דבר אחד: שתשיר במסע ההופעות הזה באירופה גם את השיר: “הבריון של השכונה”. השיר אומנם ידוע בתרגום זה של שמו לעברית, ולכן ציינתי אותו, אבל אני בוחר לתרגם את שם השיר ל”הבריון של המזרח התיכון”. זה תרגום מדויק לא פחות. בלי להזכיר במפורש את השם ישראל, המילים של השיר אומרות בבירור שמאשימים את ישראל באלימות ובכוחניות ללא כל הצדקה. השיר טוען שהמצב הפוך, וכי ישראל היא המתגוננת מפני כוחות אלימים ומרושעים.

הנה מה שהשיר אומר. לא שיניתי את המילים ואת משמעותן (מלבד “המזרח התיכון” במקום “שכונה”), רק כתבתי אותן בצורת מאמר או נאום. זה שיר שבו יש דברים שהייתי רוצה שבוב דילן ישמיע בכל אחת מ־19 ההופעות שלו במסע באירופה.

אלה דברים שצריך להזכיר באירופה, המבקרת את ישראל. אירופה שבה יש הפועלים היום ברשעות יחד עם עידוד מביידן ומכוחות בישראל עצמה למען מדינה פלסטינית בתוך ישראל, שתתקיף את ישראל. בוב דילן, שיר להם בבקשה את הדברים שכתבת: “הבריון של המזרח התיכון הוא רק בן אדם, אבל אויביו אומרים שהוא חי על אדמתם. מספרם עצום, פי מיליון יותר ממנו, אין לו לאן לברוח. ואותו מכנים: הבריון של המזרח התיכון.

“הבריון של המזרח התיכון בסך הכל מנסה לשרוד, אבל לא נראה לאף אחד מוזר שמבקרים ומגנים דווקא אותו רק בגלל שהוא עדיין חי. לא מצפים ממנו להתגונן ולהשיב מלחמה לתוקפיו, מצפים ממנו לפתח עור עבה. מצפים ממנו לשכב ולמות כאשר דלתו מנופצת והאור בביתו כבה. הוא הבריון של המזרח התיכון".

“את הבריון של האזור גירשו מכל הארצות. הוא הספיק כבר לחצות את כל העולם כגולה נרדף. הוא ראה את משפחתו מפוזרת, את עמו קרוע בין עמים זרים. הוא תמיד עומד למשפט על כך שהוא בכלל העז להיוולד. הוא הבריון של האזור. “עשו לו משפט לינץ’. בכל מקום מבקרים אותו. נשים מבוגרות מגדפות אותו. טוענים שהוא צריך לבקש סליחה. כאשר הוא הרס מפעל לייצור פצצות, אף אחד לא התרשם. הפצצות נועדו להיזרק עליו. ציפו דווקא ממנו להרגיש אשם. הוא הבריון של המזרח התיכון".

“אין לו כמעט צ’אנס, הסיכויים שלו ממש לא טובים, הוא לא יצליח לחיות לפי החוקים שאחרים תובעים ממנו לקיים. יש לולאת חבל על צווארו, לגבו מוצמד קנה רובה, וכל מטורף מקבל רשות להרוג אותו. הוא הבריון של המזרח התיכון. “הוא מוקף פציפיסטים, רודפי שלום מושלמים.  מדי לילה הם מתפללים שיסתיים מרחץ הדמים. הם לא יפגעו בזבוב, אם זבוב ייפגע הם יבכו. והם יחכו שהבריון יירדם לרגע, כדי שאז יוכלו לפגוע בו". 

"כל אימפריה אשר שעבדה אותו התפוררה: המצרית, הרומית, גם בבל הכבירה. הוא ייסד גן עדן פורח בין חולות המדבר. לבדד הוא חי, מאף אחד הוא לא מקבל פקודות. כל ספריו הקדושים נרמסו בגסות, כל הבטחה בחוזה שעליו הוא חתום שווה לקליפת השום. הוא אסף את פירורי הלחם של העולם ועשה מהם הון. בריאות הוא הביא לכל מקום שבו שררו מחלות ומגיפות".

“מה כולם רודפים אחריו? בעצם על מה? על שום דבר. הם רק אומרים: הוא מחרחר מלחמה. הבריון של המזרח התיכון”. עד כאן הדברים שבשיר. בוב דילן, כתבת ברור מילים מוסריות ונכונות בשיר הזה. עכשיו שוב הזמן לשיר אותן. אולי בכל זאת תסכים שרק בשיר הזה יהיה מותר לפתוח את הנרתיקים שבהם נעולים הטלפונים כדי שיקליטו לי את זה?