1. ערכת הגאג"ע


הוא לא ידע. לא אמרו לו. זה עבר לו מתחת לרדאר וחמק לו בצוק איתן. מכתב ההתרעה של המפכ"ל, שהיה ממוען אליו, לא הגיע אליו. גם לא המכתב של יו"ר ועדת הפנים מירי רגב, שהיה ממוען אליו, אבל מעשה שטן, לא הגיע אליו. גם לא הפנייה של יו"ר ועדת הפנים דודי אמסלם, וגם לא זו של ניצב (בדימוס) דודו צור. כל זב ומצורע במדינה ידע שעלול להתרחש אסון במירון, חוץ ממי שעמד בראש המדינה. ראש פירמידת האטימות, ההוא שחסידיו טוענים שהוא "ליגה אחרת", לא ידע, לא שמע, לא ראה, אפילו לא הריח. שלושת הקופים מגולמים במנהיג אחד.

לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>> 

מבקר המדינה פרסם דוח קשה על החלטת הממשלה לטפל במירון שלא טופלה, אבל אף אחד לא סיפר לו. המבקר הבין שלא סופרים אותו, אז כתב במפורש, שחור על גבי לבן, את המשפט הזה: "לדעת משרד מבקר המדינה, על ראש הממשלה להיכנס בעובי הקורה ולהחיש את הטיפול בהצעת ההחלטה". אבל למרבה הצער, לא היה שם מי שיגיד את זה לנמען עצמו, כלומר לראש הממשלה.


הוא היה ראש ממשלה 15 שנים, מהן 12 ברצף. יותר מכל אחד אחר בהיסטוריה שלנו. הוא ראש הממשלה היחיד שנלחם בשיניים ובציפורניים לא להקים אף ועדת חקירה ממלכתית במשמרת שלו. אין צורך. הכל בסדר. היום אנחנו מבינים למה. אם זה מה שקורה בוועדת מירון, תארו לעצמכם מה יתגלה לעינינו בוועדת החקירה לעניין פרשת הצוללות, אם זו תתחיל לעבוד אי־פעם. האיש שהעיד אתמול בפני הוועדה הוא המנהל הכושל בתבל. הוא מקיף את עצמו בחדלי אישים, הוא מתעניין רק בעצמו, הוא לא יודע, לא שומע, לא מבין, לא רואה, לא מרגיש. וגם לא מתבייש בכל זה. להפך.


אתמול, למראה העדות הלא תיאמן של בנימין נתניהו מול השופטת דבורה ברלינר וחברי הוועדה האלוף שלמה ינאי והרב מרדכי קרליץ, נזכרתי באסון הקודם שרשום על שמו. אסון השריפה בכרמל. אותה כרוניקה של הזנחה רשלנית ופושעת, שנגמרה בדיוק באותה צורה. דמיון מצמרר ממש: אז, גילינו שאין בישראל מערך כיבוי. פשוט לא קיים. זה עלה לנו ב־44 גופות (כבאים ושוטרים). במירון גילינו שיש בישראל מתחם אקס טריטוריאלי שכולו ריקבון, שחיתות, הזנחה ובעיקר רשלנות פושעת. זה עלה לנו ב־45 גופות (חרדים מאמינים שכל חטאם היה הרצון לחגוג את הילולת הרשב"י). יש עוד נקודת דמיון מחרידה בין אז להיום: כאז, כן היום, למי שעמד בראש הפירמידה, למי שנשא באחריות העליונה, אין שום קשר לאירוע. הוא לא ידע.

אז, היה נתניהו במצב אחר לגמרי. הוא הפעיל את ערכת הגאג"ע (גלגול אחריות, גלגול עיניים) שלו. כבר בעיצומה של השריפה הוא עלה לשטח "לצפות" על האירוע ו"לסקור" את ממדי האסון. חדי העין שבינינו יכולים היו להבחין באשם האמיתי באסון: מי שהיה אז שר הפנים, אלי ישי. נתניהו, מקורביו וחנפיו דחקו את ישי לפינה ונתנו למצלמות להתמקד בו. ראש הממשלה עמד במרכז אזור התצפית, מוקף באנשיו, אלי ישי נזנח בפינה, אות קין וירטואלית על מצחו. הוא שר הפנים, בעיה שלו. העובדה שישי היה היחיד במערכת שהתריע שוב ושוב על ממדי ההזנחה במערך הכבאות של ישראל הייתה שולית מבחינתם.


אחר כך מצא המזכיר הצבאי של נתניהו את ה"סופרטנקר" בגוגל. אף על פי שכבר לא היינו זקוקים לו, שילמה המדינה הון כדי להביא את המפלצת האווירית הזו לכאן. הוא ביצע כמה יעפי ראווה מעל הכרמל (השריפה כבתה שעות קודם, בעזרת שינוי כיוון הרוח והתקררות מזג האוויר), נתניהו עוד הספיק לעשות איתו סלפי (כן, ביימו לו תמונה עם הסופרטנקר בגובה נמוך מאחוריו), וזהו. לא, הממשלה לא הקימה ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת האסון. נתניהו מעולם לא הקים ועדת חקירה ממלכתית. זה לא בשבילו. למזלנו, הוא הוחלף לפני שנה, וזה אפשר להקים את הוועדה הנוכחית, שבודקת את מחדל מירון.

זירת האסון לאחר ההילולה במירון (צילום: דוד כהן, פלאש 90)
זירת האסון לאחר ההילולה במירון (צילום: דוד כהן, פלאש 90)


יש בכל זאת הבדל בין אז לעכשיו; נתניהו יכול היה, לכאורה, לבחור לעצמו קורבן נוח ולסמן אותו גם הפעם: יש לו השר לביטחון הפנים לשעבר אמיר אוחנה, בעל החזון "אני אחראי אבל לא אשם", האחראי הישיר לאירוע. וישנו, כמו תמיד, שר הפנים דרעי, שעל פי לא מעט עדויות בחש בקדירת האירוע במירון בחישה נמרצת. וישנו שר הדתות באותו זמן. מה שאין, זו יכולת פוליטית. בניגוד לאסון בכרמל, האסון במירון תפס את נתניהו במצב רגיש. הוא לא יכול להסתכסך עם ש"ס, או עם אף גורם אחר בקואליציה התיאורטית שלו. הוא שבוי שלהם, הם שבויים שלו. אז מה שנשאר לו זה להגיד "לא ידעתי". עכשיו תנסו לדמיין לעצמכם שראש הממשלה היום הוא בנימין נתניהו וראש הממשלה בזמן אסון מירון הוא יאיר לפיד. תעצמו עיניים, קחו נשימה עמוקה ותארו לעצמכם מה היה הולך פה עכשיו ומה נתניהו עצמו ומכונת הרעל שלו היו מעוללים ללפיד.


2. הוא לא ידע


בואו ניזכר בכל הדברים שנתניהו לא ידע, לא ראה, לא שמע, לא יכול היה לצפות או להעריך או למנוע, או להבין או משהו, בשנות שלטונו. נתחיל בקדנציה הראשונה, בניינטיז: הוא לא ידע שפתיחת מנהרת הכותל בעיתוי ההוא עלולה להביא למהומות דמים (אבל בזכות האירוע "מצא חבר" בבית הלבן, יאסר ערפאת שמו). הוא לא ידע שניסיון לחסל את ח'אלד משעל על אדמת ירדן יאלץ אותו גם להציל את משעל וגם לשחרר את אחמד יאסין ועוד כמה רוצחים.


נדלג לעידן המודרני: נתניהו לא העריך (אבל השב"כ דווקא כן) ששחרור 1,100 אסירים (מהם 400 רוצחים) תמורת חייל אחד עלול לייצר גל טרור חדש. הוא לא חשב ששחרור יחיא סנוואר מהכלא באותה עסקה תייצר לישראל אויב מר חדש. הוא לא ידע כמה רקטות שוגרו לעבר ישראל (נשאל על כך על ידי אילה חסון). הוא לא ידע את גובה הגירעון (נשאל על כך בראיון). הוא לא ידע שעורך דינו ובן דודו דוד שמרון מייצג את תיסנקרופ בישראל. וגם לא ידע שראש הסגל שלו, דוד שרן, מעורבב בחשד למתן שוחד בפרשה הזו. הוא לא ידע ואפילו לא חלם על האפשרות ש"ראש הסגל" שלו ומקורבו נתן אשל יתעלל נפשית ויצלם את אחת מעובדות הלשכה מתחת לחצאיתה. אגב, הוא לא יודע את זה עד היום, כי אשל ממשיך להוציא, להביא (ואולי גם לצלם) בסביבתו.


הוא גם לא יודע שיועציו ניסו לכאורה להטריד את עד המדינה נגדו. הוא לא יודע שאותו עד מדינה "עובד אצל בזק" (על פי עדותו), במקום לעבוד אצלנו. הוא לא ידע על התנגדות משרד התקשורת לעסקת בזק־יס. הוא לא ידע שרעייתו מקבלת ארגזי שמפניה ורודה ממיליארדרים בהיקף מסחרי מאחורי גבו. הוא לא ידע על ההתעללויות במעונו. הוא לא יודע לאן נעלמו המתנות שניתנו למדינה בתקופתו. הוא לא ידע שהזמין חשמלאי לביתו בקיסריה ביום כיפור. הוא לא יודע שבנושאים כמו מינויים, נסיעות לחו"ל, מימונים, החלטות ניהול יומיומיות והחלטות ממלכתיות כבדות, הסמכות ניתנה לרעייתו, לא לו. הוא כנראה שכח שאלה ההנחיות שהעביר לכל אנשיו, כל השנים ("תעשו מה שהיא אומרת").


הוא לא ידע שבן דודו נתן מיליקובסקי קשור בעקיפין לעסקים עם תיסנקרופ. הוא לא ידע על סכנת המנהרות מעזה ולכן גם לא הכין את הצבא לכך לפני צוק איתן. הוא גם לא ידע על התאגיד, כי זה חמק לו בצוק איתן, והוא לא ידע על המרמרה ולכן טס לקנדה. הוא לא ידע שהמשילות בנגב ובגליל הוצאה בתקופתו למכירה פומבית (ונרכשה במחיר מגוחך על ידי משפחות פשע מהמגזר). הוא לא ידע שלשכנע את דונלד טראמפ לצאת מהסכם הגרעין ללא תוכנית גיבוי תציב אותנו בפני שוקת שבורה. הוא לא יודע שססמת ההפגנות לטובתו היא "שמאלנים בוגדים". הוא מעולם לא שמע את ראשי חסידיו, רמי בן־יהודה, אורלי לב, בני הזוג זרקא וכו' מקללים מישהו. הוא גם לא יודע שהאיש שהציב במקום ה־40 בליכוד הוביל את ההפגנות והגידופים מול ביתה של התובעת ליאת בן־ארי.

הוא לא ידע שצפוף במירון. הוא לא העריך שיכול להיות שם אסון, אף על פי ששוגרו אליו אין ספור מכתבי התרעה בנושא. כשאישר לפתוח את האתר במירון ללא שום הגבלה, הוא שכח שארבעה ימים קודם לכן חתם על צו המאריך את תקופת החירום עקב הקורונה. הוא לא ידע שתקנות הקורונה הופכות את האירוע במירון ללא חוקי. הוא שכח לחתום על צו המחריג את ההילולה במירון מהתקנות האמורות.

הוא שכח שימים ספורים לפני ההילולה כתבה ד"ר שרון אלרעי פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, את זה: "היעדר מצב של חסינות עדר מחייב המשך הטלת מגבלות ובפרט במקומות או פעילויות המתאפיינים בסיכון גבוה להדבקה כגון... פעילות המתאפיינת בריבוי משתתפים". הוא כנראה לא ידע שלמירון יגיעו 200 אלף איש. הוא היחידי שלא ידע.


הוא גם כנראה לא יודע את מספר הטלפון של בתו הבכורה נועה, ולכן נאלץ לברך אותה השבוע בטוויטר לרגל הולדת נכדו החמישי. הוא חתם על הברכה בשם "ביבי". אני מקווה שהוא יודע שהוא סבא.

3.זה הם


בנימין נתניהו הוא איש מבריק, אינטליגנטי, ידען וחכם. אני לא בטוח שאי־פעם כיהן בתפקיד ראש הממשלה בישראל אדם מבריק ממנו. אני שואל את עצמי איך יכול להיות שהוא לא מבין שהופעתו אתמול בפני ועדת החקירה הממלכתית הייתה מביכה, עלובה, מעוררת קבס ורחמים בעת ובעונה אחת.

אני לא מצליח להבין איך יכול להיות שהוא לא ביקש את זכות הדיבור בפתיחה ואמר משהו כמו "מכובדיי חברי ועדת החקירה, גבירתי השופטת, אני מבקש לפתוח את עדותי בכמה מילים אישיות: מאז האסון, שבו קיפחו את חייהם 45 ישראלים חפים מפשע, אני לא יודע מנוח. שנתי נודדת. האנשים האלה לא היו צריכים למות. האנשים האלה שילמו מחיר אישי כבד בגלל מחדלים של המדינה. אני מבטיח לכם שלא אנוח ולא אשקוט עד שהליקויים האלה יתוקנו. אין בדבריי אלה להטיל אחריות על מאן דהוא, יש בהם לקיחת אחריות של המדינה על מה שקרה".

לא, הוא לא אמר את זה. לא רק שהוא לא אמר את זה, הוא גם לא הצליח לחלץ מגרונו אמפתיה כלשהי. כשנשאל ביציאה איך היה, אמר שכאב לו קצת הגב. לא, לא הלב. הגב. 45 ישראלים חרדים נהרגו שם. הם הבייס שלו. הם רואים בו מלך ישראל. הוא לא רואה אותם ממטר. הוא רואה רק את עצמו. "מנעתי אסון אפידמיולוגי", הוא אמר במהלך העדות, תוך שהוא משתמש בלשון יחיד, אבל כשנשאל על האסון האנושי דיבר בשפת רבים. "ההחלטות שעמדו לפנינו".


מזלו של נתניהו שיש במדינה הזו, עדיין, פקידים ויועמ"שים. אם יחזור לשלטון, הוא מבטיח להיפטר מהם. למזלו, טרם חזר לשלטון, אחרת את מי היה מאשים עכשיו? כשהשופטת דבורה ברלינר סיפרה לו על דוח מבקר המדינה בעניין מירון, שמצביע על ליקויים קשים, סכנה בטיחותית וכו', וציינה שיש שם פרק שנקרא "הערות ראש הממשלה על דוח הביקורת", הוא טען שזה לא הובא לידיעתו. "זה אולי נקרא הערות ראש הממשלה", אמר ראש הממשלה לשעבר, "אבל זה נעשה על ידי הדרג הפקידותי במשרד ראש הממשלה. זה לא הובא לידיעתי".


אחר כך הוא הוסיף תיאור פלסטי משכנע: "אם הייתי יודע את הדברים (כל המכתבים, התרעות, דוחות ואזהרות ששוגרו אליו במהלך השנים) וזה כן היה מגיע אליי וכן היו תופסים אותי בדש מעילי ואומרים לי הולך להיות אסון נורא, אני מבטיח שהייתי מטפל!".

הוא מבטיח שהיה מטפל!!! אז למה לא אמרתם לו? הרי הוא לא יודע כלום ולא אחראי לכלום. אפילו את אותו דש מעיל, שבו לא אחזתם, קנה מישהו אחר. מה אתם רוצים מחייו של נתניהו, למען השם?


מדובר בדפוס קבוע: כשיש קרדיט לקבל, קופון לגזור או כבוד לנחול, נתניהו זוכר, יודע, מטפל, מצהיר ומתרברב. כך, בשנת 2015 הוא מאשים את ממשלת אולמרט במשבר הנדל"ן, ואילו עכשיו הוא תובע קרדיט על סגירת הגירעון והעלמת האבטלה. כשמציבים בפניו שאלות לא נעימות על אחריות או מחדלים שעלולים ללחך את שולי גלימתו, הוא מאבד את הזיכרון. כך היה בחקירות המשטרה, שבהן האיש לא זכר כלום על שום דבר, וכך אתמול בוועדת החקירה. האיש עם הזיכרון הפנומנלי, שיורד לכל פרט ובקיא בכל רזולוציה, לא זוכר דיונים, לא זוכר פניות, לא מכיר ולא יודע. הוא מנסה להפיל את זה על משרד הדתות, על משרד התיירות, על המשרד לחיפוש קרובים (או אשמים), העיקר לא על עצמו.

כשהשופטת מזכירה לו שדרעי סיפר שרצה להתקין תקנות שיאפשרו עלייה על ההר אבל זה נסחב ונסחב והגיע לשיחת ועידה עם נתניהו עצמו והיועצים המשפטיים חיברו מסמך החרגה כי המצב החוקי לא אפשר לפתוח את מירון בלעדיו, הוא מגרש אותה כמו שמגרשים יתוש מעצבן. לא ידעתי שצריך תקנות, למה היועצים המשפטיים לא אמרו לי, זה הם אשמים.


במה הוא כן בקיא? בפרטי הפרטים של ידיעות שוליים במדור הרכילות של וואלה (בזמנו). בזה הוא בקיא מאוד. בצורך הדחוף לשתול באתר החדשות ההוא ידיעות מכפישות על אביו או רעייתו של נפתלי בנט. או כמו שניסח את זה האלוף ינאי: "אולי המכתב הזה הוא באמת רק פיקסל, אז בוא נדבר על התמונה הכוללת. הזכרת את אסון ערד שבו נהרגו בגלל צפיפות, שזה מעורר אנלוגיות מתבקשות לצפיפות במקום אחר. היבטי סיכונים בטיחותיים, אסון פל־קל, אסון המכביה. יש תקשורת, קוראים. אני מניח שמביאים לך לקט עיתונים פעם ביום, אני מתקשה להבין איך נושא כזה לא עלה אליך".


"לא", ענה נתניהו. "אני לא קורא את כל העיתונים". יכול להיות שהוא מסתפק בערוץ 14 ובברדוגו. טוב, שם אין הערות על תפקודו.

מתוך הטור המלא של בן כספית שפורסם ב"מעריב סופהשבוע"