ההיילייט של השבוע הזה היה צאת אלבום הבכורה של נונו (נעמי אהרוני גל) – "סטטוס", שיוצא אחרי שהפכה בשנה האחרונה לאחת התופעות הכי מסקרנות ומדוברות בפופ המקומי.
העבודה על האלבום, שהחלה עם הלהיט המפתיע "בנים" והמשיכה עם הפריצה הגדולה של "ליבינג דה דרים" (שגרם למדינה שלמה להתמכר לסלנג "בוקר ציח וצח") , נעשתה בשיתוף פעולה של נונו עם עיליי אשדות (כבר מזמן לא הבן של יזהר) כמפיק מוזיקלי, כשהטקסטים נוגעים בכל מה שרלוונטי ומעסיק את הצעירים (בעיקר התל אביבים) של ימינו – טינדר, סטוצים, חברות, יוגה, עבודה, עישון ואפילו בידוד בקורונה (כמו בשיר החדש, שמסתמן בצדק כלהיט הבא של המדינה - "קוביד 19")
כל אלה במעטפת פופית שכוללת ביצועים שנעים בין דקלום לבין שירה, בין נונסנס לביקורתיות והפקה מוזיקלית הדוקה ומדויקת שרוקחת מוצר פופ מושלם (לא פחות מזה) לישראל של 2022.
האלבום החדש מגיע בתזמון מדויק: זו התקופה בה הפופ הנשי שולט יותר מאי פעם בסצנת המוזיקה המקומית והכמיהה שלנו, אחרי הקורונה, למשהו חדש, מלא הומור, שונה מכל מה ששמענו עד כה ורוויי סלנגים שכולנו מכירים אך לא מעזים לשיר אותם – מגיעה לנקודת רתיחה באלבום.
מלבד שירים מוכרים מתוכו שכבר יצאו כסינגלים קודם לכן ("אוהב לא אוהב", "בנים", "ליבינג דה דרים", "גוליית 2", "שוז") ושירים חדשים כמו "קיציקיצ", "סתם עוד איזה דוד" (בלדה שמוציאה ממנה איכויות קוליות נהדרות) ו"יש וויב שאין וויב", האלבום כולל גם הפתעה נהדרת בת שלושה דורות – ביצוע של אליל האייטיז אדם, רוני סופרסטאר (כוכבת הניינטיז) ונונו ללהיט של אדם – "סוד", שביצע במקור אדם ויצרו הוריו של עיליי אשדות, יזהר ואלונה (קמחי). אמנם אני אולדסקול ומעדיף יותר את המקור בלבד, אבל אהבתי את התאמת גרסת הכיסוי לשיר לעת העכשווית.
האלבום כולו כיפי להאזנה, מעלה ווייב טוב ומבסס את היותה של נונו כתופעת הפופ הבולטת בישראל של 2022. אין לי מושג אם נונו תישאר בתודעה בעוד שנה-שנתיים אם תמשיך בנוסחתיות של השירים הללו, שעובדים עכשיו היטב, אלא אם היא תשכיל לשנות מדי פעם קו, לצאת קצת מהטרנדיות ולהציג צדדים אמנותיים נוספים שיש בה (ואני בטוח שיש).
אחרת, לצערי, נישאר עם גימיק חולף (כמו שפיטה, למשל) שכולם מכירים אבל אף אחד לא באמת עוקב ושומע. אבל אני מאמין שהכישרון של נונו (או של נעמי, אם תחליט לצאת מהדמות) יוביל אותה למקומות טובים כי יש לה את כל הכלים והיכולות לכך.
"אינטלקטוערס" הוא שם השיר החדש של אודיה (אזולאי), אחת הזמרות המדוברות ביותר בתקופה האחרונה (ובצדק). השיר, העוסק בסרטים שאוכלת גיבורת השיר עם עצמה במערכת היחסים שלה עם אהוב לבה.
מלבד העובדה שהשיר עטוף במעטפת פופ קליטה ומתקתקה פרי יצירתם של אודיה וההרכב "Triangle" (עידו נצר ועמית מרדכי), מה ששבה אותי בו זו הבחירה של היוצרת להציג גם את הצדדים הפחות מושלמים שלה, השריטות והחסרונות (מה שהופך אותה לשלמה ואנושית, בעיניי) והנופך הכן הזה תורם לחיבור של המאזין (או המאזינה) לשיר, מעבר ללחן התופס, מה גם שהיא המציאה הגדרה משל עצמה (בשיר) לעצמה: "חצי אינטלקטוערס", שזו כנראה ההגדרה החדשה למילה "עממית".
בדרך כלל אני מאד מאד מתקשה להאזין לגרסאות כיסוי לשירים קלאסיים ישנים, בעיקר מהסיבה שאני תמיד חושב שאין כמו הגרסה המקורית שהצליחה להיכנס לקונצנזוס ולהיצרב בתודעה. לעתים, כמובן, אני מצליח להתחבר לגרסאות כיסוי אך בשביל שזה יקרה צריך להיות עיבוד וביצוע מאד מיוחדים ובלתי שגרתיים שיצליחו להלהיב אותי.
השבוע נתקלתי בביצוע של נטע ברזילי ואחיה, רון ברזילי, לשיר "האהבה אשר בינינו", אחד השירים האהובים עליי מהרפרטואר של ששי קשת שבוצע במקור בסרט "נורית" (1972). ברזילי ואחיה ביצעו אותו במסגרת סרטו החדש של הבמאי המוכשר תומר הימן - "אני לא".
המעבד והמפיק אבשלום אריאל לקח את השיר המקורי, שאת מילותיו כתב דודו ברק והלחין שייקה פייקוב, פירק אותו לגורמים וניתק אותו כמעט כליל מהדנ"א המוכר שלו, עבד עם נטע על כל ניואנס ברקימת יצירה חדשה, מרעננת ועדכנית התפורה למידותיה והתוצאה הפכה משיר פופ קצבי לבלדה מרגשת ונוגעת. על הקונטרבס מנגן אחיה, רון, שמגלה כישרון מוזיקלי לא פחות מאחותו. המחשבה המרובה והדיוק שהושקעו בביצוע וכן הבחירה המקורית בשיר שהוא פחות חרוש (מלמשל "פנקס הקטן" של קשת) הייתה מצוינת לטעמי.
סמוך לחתונתו עם בחירת לבו שתיערך בע"ה בספטמבר, אליעד נחום משחרר בלדה רומנטית שברור שמוקדשת לאהובתו – "היפה של השכונה". זה שיר שיש בו את כל האלמנטים של קיטשיות רומנטית – טקסט על אהבה שמנצחת כל מכשול וההודיה על קיומה, לחן רך ומלודי וביצוע מלטף ומלא רגש. אבל כשמדובר בזמר סנטימנטלי כמו אליעד, למי אכפת מקיטש? השיר נוגע, מרגש ותפור היטב למידותיו האיכותיות.
במה חדשה - תמר אופיר – כבר שבוע
השבוע נתקלתי במקרה בשיר חדש, ראשון, של יוצרת וזמרת שאיני מכיר בשם "תמר אופיר" שכתבה והלחינה את "כבר שבוע" (הפקה מוזיקלית: אורי זך), שיר שמהשמיעה הראשונה תפס את אוזניי הן בשל הביצוע, הן בשל הטקסט והלחן המזינים ומשלימים זה את זה בצורה מאוזנת ומצוינת ובעיקר בשל הביצוע היפהפה, השליטה האבסולוטית בקול הנפלא והרגש המועבר בו שמצליח לצמרר. ממליץ להאזין כי יש לי תחושה שעוד תשמעו עליה הרבה.