לא פעם אנו נחשפים לדיווח על מציאת גופתו של אזרח ותיק זמן ממושך אחרי פטירתו, מה שמלמד על בדידותו הנוראה בימי זקנתו. זאת ועוד, בתי החולים מוצפים במבוגרים שמחמת דיכאון מהבדידות לוקים באין ספור מחלות ומתקשים להתמודד עמן בשל מצבם הנפשי.
על פי נתונים שנאספו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל, 32% מאוכלוסיית הקשישים סובלים מבדידות. עוד נמצא כי שיעור תחושת הבדידות בקרב נשים גבוה יותר מאשר בקרב גברים בני 65 ומעלה. בחברה הערבית תחושת הבדידות גבוהה יותר ומגיעה ל־60%. קשישים בני 65־74 דיווחו שהם חשים בדידות מדי פעם, ואף לעתים קרובות. בקרב גילי 75 ומעלה, חלה עלייה בשיעור תחושת הבדידות ל־42%.
אומנם יש אחריות ראשונה במעלה לבני המשפחה הקרובים לדאוג למבוגר בימי זקנתו, אך לא כולם פנויים לכך בשל הטיפול בילדיהם ובשל מצוקת פרנסה. זה אומנם לא תירוץ מתקבל על הדעת, ולא רק בגלל הציווי היהודי במקרא, אלא בגלל חובה ערכית מוסרית של דאגה לאב ולאם. מסתבר לצערנו שמצווה זו של כיבוד אב ואם היא לא המצווה היחידה מעשרת הדיברות שחלקנו אינו מקיים. עצוב, אבל לצערי זהו מצב עובדתי.
מכת הבדידות של האזרחים הוותיקים קשה לא פחות ולעתים אף הרבה יותר מהברירה המחרידה הניצבת בפני רבים של בחירה בין פרוסה לתרופה. הבעיה אינה חומרית אלא נפשית. מחקרים שנערכו במכון ברוקדייל לאחרונה מציגים כיצד בדידות מעלה את הסיכויים למחלות לב, שבץ, דיכאון, דמנציה ואפילו התאבדות.
אם בבעיות החומריות הפתרון פשוט יחסית - הצמדת קצבת האזרח הוותיק לשכר חברי הכנסת - הרי שבעיית הבדידות מחייבת פתרון מערכתי־מוסדי על ידי חקיקת חוק המחייב כל רשות מקומית למנות ממונה למניעת בדידות של אזרחים ותיקים.
למגחכים על הצעה זו, דעו שהבריטים מינו לפני כארבע שנים שרה לטיפול בבדידות, טרייסי קראוץ' שמה, כי הם הבינו שזו מגיפה קשה וחמורה. או כמו שאמרה תרזה מיי, ראש ממשלת בריטניה דאז, שמינתה את השרה: "עבור הרבה יותר מדי אנשים, בדידות היא המציאות העצובה של החיים המודרניים".
תפקידו העיקרי של הממונה על מניעת בדידות ברשות המקומית צריך להיות מעקב אחרי גילי 67 פלוס ביישובו והפעלת מערך מתנדבים שידאג לביקורי בית מסודרים. יותר מכך, לשכת הממונה על מניעת בדידות תדאג למציאת תעסוקה לקשישים, שתיתן להם קורטוב של חיוניות וזריקה מרוכזת של עניין בחיים.
בימי שיא מגיפת הקורונה ידענו לשנן את הסיסמה "שמרו על סבתא וסבא". אז הגיע הזמן להפוך את מניעת הבדידות לדיבר ה־11 שחשיבותו דומה לפחות לזו של כיבוד אב ואם, ועלינו לפעול להעמידה במקום מרכזי במערכת הבחירות הקרובה. תקוותי היא כי את דיבר זה נקיים יותר מאשר את עשרת האחרים.