מתנה אז מה?
כאשר מאשימים את נתניהו בקבלת סיגרים ממילצ'ן, יוצאים מתוך הנחה רוויית שמחת שנאה שנתניהו בטח גם נתן משהו למילצ'ן בתמורה. כאילו, אם מישהו מקבל סיגרים ממישהו, הוא גם יעניק לו יחס מיוחד ויחזיר לו בתורו.
אני לא אוהד נהנתנים, סיגרים או כל סוג של משקה חריף, והייתי רוצה מנהיג שגר בצריף, אבל הרשו נא לי להרהר הרהור. הרי אם אומרים: נתניהו קיבל ולכן גם ברור שנתניהו נתן, מניחים, בעצם, שנתניהו הוא איש מצפוני מאוד, הגון, מכיר טובה ואסיר תודה, ולא סוג אדם שכאשר הוא מקבל מתנה ממישהו יחשוב לעצמו שהמתנה ודאי מגיעה לו כי הוא אישיות נעלה, ולכן לעולם לא יחשוב שעליו להחזיר או לתת משהו בתמורה לאותה מתנה.
אני יכול לחשוב על הרבה דמויות, וגם אתם מכירים כאלה, שכאשר מעריצים, או מעריצות, מעניקים להם טובות הנאה, הם מצדם לא ירגישו מחויבים לשום דבר בחזרה.
את ביבי מאשימים מצד אחד בכך שהוא לא רואה אף אדם ממטר, מעיף אנשים ששכבו על הגדר בשבילו ברגע שהוא לא צריך אותם, שהוא אגו מניאק שחושב שהוא מלך שהכל מגיע לו, ומצד שני מאשימים אותו בכך שאם הוא קיבל ממישהו קופסת סיגרים הוא בוודאות יתרגש ויהיה חייב לאותו אדם לנצח, ואפילו יעבור על הכללים כאשר אותו איש רק יבקש משהו.
האגסים מארגנטינה
קניתי לי בסופרמרקט כמה אגסים. ראיתי שיש עליהם מדבקה. הבטתי בה. מה? האגסים האלה מארגנטינה. התפלאתי ולא לראשונה: איך הגיעו אגסים מארגנטינה עד לארץ ישראל? האם הם טסו לכאן? לדעתי זה כרטיס טיסה שעולה לכל אגס יותר ממחיר האגס עצמו, ועוד מדובר באגס שטס בלי טרולי. לא נראה לי. כנראה שהאגסים האלה הפליגו לכאן בספינה.
שכונתי בתל אביב היא במרחק של למעלה מ־12 אלף קילומטר בקו אווירי ממטע האגסים הקרוב בארגנטינה. וזה אם טסים מעל לוב, מה שעדיין איננו אפשרי. הם עברו דרך ארוכה בהרבה.
לקחתי את האגסים ביד. הם היו קשים, התפוגגה הדאגה שמא אגסים שמפליגים מארגנטינה עד אלינו יגיעו רופסים מעייפות בסוף דרכם על פני הימים.
מיששתי והתמלאתי התפעלות ממוצקותם של האגסים. הם היו קשים כאילו קטפו אותם הדקה מהעץ, רגע לפני הבשלתם. שמתי את האגסים הארגנטינאיים האלה בביתי, מצפה שבעוד יום או יומיים הם יתרככו וימתקו, ואז אתקע בהם את שיני המושתלות.
עברו יומיים. האגסים עדיין קשים. לא מתרככים. קשים כמו ביום שקניתי אותם. חיכיתי עוד. הקוראים שמעל לממוצע לא צריכים רמז כדי להבין שגם אחרי שבוע האגסים לא התרככו.
בסוף לקחת אגס ואכלתי. מתוק למדי. אין תלונות על הטעם. רק מה, קשה יותר ממה שאני מצפה לו מאגס בשל. ארגנטינאי או לא, בעיניי אגס הוא אגס, וכשאגס בשל הוא לא אמור להיות קשה אלא קצת רך.
מה שמעלה בי את החשד שפיתחו זן חדש של אגסים עם עמידות מדף גבוהה מכל הידוע לי. האגרוטק הארגנטינאי יצר אגס שלא מתרכך. זה סביר, כי בעצם כל שנה אני נתקל בעוד סוגי עגבניות, פלפלים, פירות וירקות שלא הכרתי בילדותי (בילדותי אגס ואף תפוח היו נדירים, והיו קיימים בעיקר בשיר לבלבו אגס וגם תפוח).
אחרי אגסים אשר לא מתרככים אפילו בנסיעה מארגנטינה למקומות מרוחקים על פני הגלובוס, אילו עוד זני פירות עמידים במסעות יפתחו מחר? שסק שנוסע אלינו במשאיות מדרום אפריקה? ענבים בלי אשכול שמגיעים במפרשיות מניו זילנד? הכלאה גנטית בין קליפה של קלמנטינה לסברס, שמשנעים אלינו במזחלות מסיביר? משמש קשיח ובלי גוגואים שניתן להזמין בדואר מסין? חכו. זה יגיע.
יציבות היא חלום רחוק
יכול להיות גם שג'ו ביידן יגיד ליאיר לפיד: “הגיע הזמן להתפשר. אתם לא חיים לבד כאן בארץ ישראל". ויאיר לפיד יגיד: “נכון, אנחנו מוכנים להתפשר".
“ורי גוד", יגיד אז ביידן, “אז אתם תשבו עם ביבי ותהיה יציבות סוף־סוף"
“אוי לא. אתה כנראה באמת מבולבל כמו שאומרים", יענה לפיד בטקט האופייני לו ביחסים בינלאומיים, ואז יוסיף: “ביידן, עם ביבי לא נשב. אין מה לדבר, ואל תתחיל אפילו לחשוב שאני מוכן לפשרה הכי קטנה. חשבתי שאתה מדבר על פשרות לארגונים הפלסטיניים האלימים שמתכננים להשמיד אותנו. אם אתה רוצה שנעשה פשרות איתם ונשב איתם, אין שום בעיה. עם ביבי לעולם לא".
פינת השלולית
צפרדעון מודל 2022 יושב לכתוב מכתב לנסיכה ומתלבט. קשה לו לבטא את עצמו. הוא מתייסר: אילו אימוג'ים לשים? הוא לא כותב במילים. לא לא. מזמן לא. הוא לא יודע לכתוב במילים.
הוא שובר את הראש, האם במכתב האהבה שלו לשים אימוג'י של חמסה? ידעתם בכלל שכבר יש אימוג'י של חמסה? או האם מוטב לוותר על מקוריות כזו ולצרף לב ועוד לב, ורדים והיביסקוסים וסמיילי? רגע, זה לא ייראה לה בנאלי מדי?
מישהו אמר לו ששום דבר איננו בנאלי מדי לגבי נערה המקבלת מכתב אהבה, אבל הוא בטוח שאם הוא יהיה מקורי, הוא ייגע ללבה. היא תתרגש, היא תעריך את ההשקעה שלו בבחירת האימוג'י הזה ולא אחר, שבצירוף עם אימוג'י זה ולא אחר יאמרו לה מה שהיא עוד לא שמעה, וככה הוא יזכה בה.
הוא יושב מול המסך שבין כפות ידיו, והאצבע שלו מרפרפת על המקשים. הוא מעלה אימוג'י ומוחק, מצרף אימוג'ים, אופס, בטעות נלחץ לו אימוג'י של בורג ואום. חס וחלילה, היא עלולה להבין את זה לא נכון. מוחק מהר. הוא מביט בשורת האימוג'ים שהוא יצר, ומתייאש. לא טוב. מוחק שוב, מעלה אחרים.
בסוף יש לו שורות אימוג'ים שהן מכתב האהבה הלוהט שלו. האצבע עוברת למקש השליחה. הלב פועם. טעיתי? הצלחתי? האצבע רועדת. בסוף הוא לוחץ סנד.
אבוי, הוא לא שלח אימוג'י של טבעת. או שזה מוגזם ויותר מדי בשלב כזה לשלוח טבעת? כל הלילה הצפרדע מחכה לשמוע צלצול שבו הנסיכה תענה באימוג'י משלה. הוא חושש שיגיע רק אימוג'י של שתי כפות ידיים מוצמדות. תודה רשמית ומנומסת.