איזה שבוע מקסים היה לנו, באמת משהו שצריך לנצור. לפני הכל, הקדוש ביבי הופיע בפני ועדת החקירה וטען את הטענה השגרתית: "לא ידעתי". הוא כשל בכל מקרה, כי תפקידו זה לדעת, יש לו אחריות ועובדים שתפקידם ליידע אותו.
אגב, הוא גם "לא יודע" סדרתי, ברמה הפתולוגית של אי־ידיעה סדרתית: הוא לא ידע שאשתו מתעללת בעובדות הניקיון של בלפור, עד שהורשעה; הוא לא ידע שנתן אשל פיתח תחביב של הטרדת עובדת בלשכה, באמצעות צילומים מתחת לשמלה שלה; הוא לא ידע על החאווה שלקחו מקורביו בעסקת הצוללות; וכמובן גם לא על הקשר עם בני משפחתו ותיסנקרופ.
כן, ביבי זה אחד שלא יודע. הוא לא ידע כלום ושומדבר על הדרישות של שאול אלוביץ', על הדס קליין, על מצבורי שמפניה, סיגרים וקוואנטרו, כי זה הכל קורה לו ליד, מסביב. הוא לא מספיק להכיל וזה כבר קרה, אז הוא לא ידע.
בעלי תפקידים כתבו לו יותר מ־20 פניות, אבל לא היה כנראה זמן לדעת. גם אני לא הייתי יודע אם הייתי צריך להתכונן למשפט, לפרק את שלטון החוק, למנות מינויים הזויים, כמו אמיר אוחנה וגלעד ארדן לתפקיד שרים לבט"פ, פרקליט מדינה, יועמ"ש ומפכ"ל ונציבת שב"ס. וכמובן, הטיפול היומיומי באישה ובילד"ז, שכרוכים דרך קבע בניהול המדינ'ע. אף אחד לא היה עומד בזה, רחמונ'ס יידעלך.
אבל ביבי עשה גם דברים טובים, לעצמו כמובן, בשורת מינויים. הנה מתניהו אנגלמן, מבקר המדינ'ע. מתניהו מבקר תהליכים ולא אנשים. גם כאשר הוא מוצא ליקויים חמורים, עד כדי רשלנות פושעת, הוא חוסך את שבטו מהדרג המדיני, ועושה אמבט של קצף לדוח הביקורת - כדי שחס וחלילה לא ייפגע מיטיבו, ביבי. זה ידע מדוע הוא נותן למתניהו את הג'וב - הרי זו מתנה שלא מפסיקה לפנק, יומיום כל היום. המינוי הכי מוצלח של ביבי ב־15 שנות עריצותו בכתריאליבק'ה. אם הוא חוזר לשלטון, הוא חייב להשאיר את אנגלמן לפחות עוד עשר שנים בשלטון. איפה הוא ימצא פינוק כזה?
אגב, דוח המבקר היה כל כך נוקב וכואב בסולם החרדות של מתניהו, עד שחוקרי המשרד לא חקרו בכלל את אירועי שומר החומות ברמלה. התושבים ספרו 140 אירועים מדווחים למשטרה, כולל ההרג של דסטאו ביסט ז"ל (אבל הוא ממוצא אתיופי. בני העדה מדורגים במקום נמוך יותר מהערבים במדינ'ע, ואת אף אחד זה לא מעניין), אירועי ירי, מטעני צינור, השלכת בקבוקי תבערה, יידוי אבנים, הצתות ועוד. חבל שהחוקרים לא הגיעו לביקור בעיר המעורבת. יש שם חומוס מדהים, סנדוויץ' תוניסאי מלהיב ואוכל הודי מצוין, משאבים שהיו יכולים לשפר את ההשכלה הקולינרית של הצוות. אבל הם היו קצרים בזמן, ולמתניהו זה לא הזיז שערה בריסים. כן רמלה לא רמלה, העיקר זה להגן על הפטרון.
השקר הכי פופולרי במדינ'ע מתבסס על כך שאברכים עוסקים אך ורק בעבודת ה' בלימוד. אבל משום מה השבוע, כמו בשבועות קודמים, פורסם קול קורא לכל הבטלנים עובדי האלילים באשר הם להגיע ולסגור את כביש מס' 4 כי הבאבא־בובות נורא כועסים על השינוי בטלפון הכשר. המציאות שלפיה אנחנו נחשפים לערימות של אברכים חניוקים בכל מוקדי העולם החילוני, לא מעניינת את הבאבא־בובות. רק הטלפון הכשר, גיוס לצבא ועוד חולירע יאסנה.
מישהו גם מממן את ההסעות באוטובוסים. ואז מגיעים החניוקים לכביש, יוצרים פקקי תנועה, והטיפשורת, שלקתה בטפשת נגיפית סופנית, מדווחת על עימותים עם המשטרה. שאלה לטיפשורת: מתי דווח על "עימותים" בין חילונים למשטרה? אין כאלה, כי בהפרת סדר חילונית מגיע כוח שיטור, ואז או שהחילוני מוריד נפיחות או ששולחים אותו למיון, תחנה הכרחית בדרך לשיקום בבית לוינשטיין.
אצל החניוקים זה תמיד "עימותים", כנראה שבתויירע כתוב שעימותים זה מותר. טלפון כשר או לא, הוקם אצל החניוקים צבא קטן של מתעדים סלולריים, ואני מתחייב שהוא יותר מקצועי וזריז מצה"ל. ואת כל התיירה הזו של עימותים ותיעוד הם לא לומדים במסגרת לימודי קודש, שמקפידים כמובן על בטלה מוחלטת, התעלקות על הקופה הציבורית והשתמטות מכל החובות האזרחיות.
כוכב השבוע היה משה סעדה, המתמודד החדש על ג'וב באגם הדרעק. עמית סגל מחדשות 12 שלף ראיון כדי לעשות סרוויס עם ספונג'ה של קצף לסעדה, לקראת ההשתלבות באגם הדרעק.
סעדה עבד במח"ש 23 שנים, שבע מהן כסגן מנהל, כולל שנה כמ"מ ראש מח"ש - למעשה כל חייו הבוגרים מאז שהוסמך לעורך דין. מאז שקיבל ברקס בדרכו לג'וב שעליו חלם, הכל מסואב, רקוב, נגוע ומחייב את סגירת המוסד. אבל למה לחכות כל כך הרבה שנים ורק אחרי הברקס להיזכר בכל הרוע? יש לו מעט יריבים במח"ש, שמטילים צל כבד על אמירותיו – אבל אני נוטה להאמין לו.
אני רק משוכנע שהיה ועודנו שותף פעיל לכל הפשעים שעליהם סיפר, כי זה התאים לו לפוזיציה. לקראת ט' באב התאים לו להתוודות, אבל חבל על הצום. גם אלוקים שלו יודע שצדיק הוא לא. בסך הכל הוא דומה לנפל מקורס טיס ששובץ בנ"מ וביום הראשון בסוללה ירה טיל לכיוון מטוס קרב. כששאלו מדוע עשית את זה, ענה: "אם אני לא טס, אף אחד לא טס".
אז אדון סעדה, בהצלחה בדרכך החדשה. אני מקווה שתצליח או תשוריין בפריימריז של הליכוד, או כל מפלגה אחרת של עובדי אלילים. בליכוד אתה תרגיש כמו במח"ש, כי תהיה מוקף בעבריינים וחשודים. בכלל בגועליציה יש את הסחורה הזו, שיהיה לך מצליח.
האירוע הכי מצחיק של השבוע היה בוועדה שחוקרת את בריחת האסירים מכלא גלבוע. מנהל הכלא סיפר שרצפת תאי האסירים בנויה מחמישה ס"מ של בטון, אבל התחתית מרוצפת בקלקר. טוב שזה נגמר ללא אבידות כמו באסון ורסאי, עם תקרת הפל־קל. רגע, עוד לא דיברו על התקרה, נחכה קצת, מי יודע מה יהיה. כמובן ששום גורם לא לקח אחריות על המחדל, גם לא הנציבה קטי "פתי" (זכויות יוצרים לפרופ' אריה אלדד) ובטח שלא הדרג המדיני, גלעד ארדן ואמיר אוחנה. חבל שיש משבר עם הרוסים, כי מנהלי כלא לוביאנקה במוסקבה שמעו על הקלקר ומעוניינים להגיע לגלבוע כדי ללמוד את הטכניקה החדשה.
איך אנחנו עם יוקר המחיה? כורעים תחת הנטל. מילא לממן את עצמנו, אבל נגזר עלינו גם לממן בכספנו הרבה עובדי אלילים, ויותר מדי באבא־בובות. אז לנו מותר להסתלבט ולהיות ציניים. אבל כאשר יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד עושה את זה, זה קצת הרבה מעצבן. כי ההסתדרות וכל ועדיה הן אחת מהסיבות העיקריות ליוקר המחיה.
ההגנה על עבודה מאורגנת שמתבטאת בעומס עצום בנמלים (כל יום עיכוב בפריקה מתבטא במיליונים), רכבת ישראל שאינה תפקודית ומתנהלת כמו הרכבת העות'מאנית בתחילת המאה ה־20, עם ועד עובדים שמדרדר אותה למאה ה־19. טייסי אל־על, שמאבקם לשיפור שכרם הורס את החברה, שגם בלי המאבק הזה נותנת רמת שירות, דיוק ואחריות של חברה ממדינת עולם שישי.
שביתות המורים ביסודי ובעל־יסודי, שצפויות להתחדש בפתיחת הלימודים - מציאות שתתבטא בהפסד של מיליוני ימי עבודה במשק. אבל בר־דוד הוא חברתי, יש לו מאכערים שמייעצים לו, הוא מקשיב לשטויות שלהם, אבל במבחן התוצאה, אם המסר מבוסס על פארש, אף אחד לא יאמין לך.
אחד מהמאכערים והספונג'דורים החביבים על ביבי, הד"ר לחארטה אבישי בן חיים, העניק את ספרו "ישראל השנייה" - מסמך שהוא בבל"ת - לנשיא המדינה יצחק "בוז'י" הרצוג. אין עוד תעלול שיווקי בתורת המאכערים שאב"ח עוד לא נקט, כולל שורת המצאות שאינן מתכתבות עם המציאות והכרוניקה הקיימת.
"שימו לב איך מנסים לצייר את הליכוד כאירוע עברייני", כתב, "הכל עובד לפי הספר שלי! זהו פרק הקרימיניליזציה! כלומר: המגמה לצייר כמעט כל ניסיון מזרחי מאתגר להשתתף במשחק הפוליטי כאירוע קרימינלי, עברייני, וכך לנטרל אותו. קריאת חובה להבנת המהלך בחלק 'הדיכוי המר', עמ' 99־161".
אז אני קראתי את החארטה ועניתי לדוקטור המתיימר: "הבנתי. אז ביבי, צחי הנגבי, משה פייגלין וחיים כץ הם הדור החדש של המזרחי המדוכא? תגיד, כתבת את הפמפלט הזה על md, לא שתית מספיק מים, אז קרסה לך אונה במוח?".
מילא דוד ביטן נתפס עם הסחורה ביד ועם עדי מדינה שותפים לפשע. אבל אלילו של אב"ח, אריה־גאנעב־סדרתי־זכאי־צדיק־תמיד, הורשע פעמיים בבית משפט. בפעם השנייה הוא הודה בביצוע העבירות, לא הכריחו אותו, גם לא זרקו אותו מהפוליטיקה דרעק. דרעי הודה, ואף שחתם על הסכם שאוסר עליו להכפיש את מערכת המשפט, עשה זאת כעבור יומיים.
אב"ח מספר סיפור שמתאים לו לשיווק, להרצאות, לכיבודים, לארגון עבודות על ידי בכירי הימין ושלוחיהם, אבל מהמצב העובדתי הזה ועד ל"קרימיניליזציה" המרחק הוא של שנות אור מהמציאות. היו אין ספור ראשי עיריות מזרחיים ואשכנזים שנשלחו לכלא. רב ראשי אשכנזי, אשר ידלין, יו"ר קופת חולים, ומיכאל צור נשלחו לכלא לא מפני שהיו אשכנזים. יעקב לוינסון מבנק הפועלים והשר אברהם עופר התאבדו, אחרי שנחשדו והואשמו בפשעים - והם לא היו מזרחים. יש לי רשימה של עוד עשרות, אבל אני לא רוצה להפריע לאב"ח לעשות פרנסה. זו גזירה גדולה מדי בשבילי, אז תקנו את הספר, גם כמעצור לדלת סוררת, או כמעמד למאוורר שולחן.
היו לנו גם השבוע גם אירועים שקשורים לספורט. מואנס דאבור, שחקן נבחרת ישראל בכדורגל, שהופיע ב־40 משחקים בינלאומיים שבהם הבקיע 15 שערים, הודיע על פרישה. בהודעה לקונית שפרסם מגרמניה, שם הוא משחק בקבוצת אופנהיים, הודה לבני משפחתו ולאוהדיו.
דאבור, שגדל בנצרת ובמכבי ת"א, סבל מגזענות במגרשים כל חייו הבוגרים. במאי 2021 עלו דודו ודודתו להר הבית. במקום פרצו מהומות, שוטר מג"ב שאינו יהודי הכה את בני הזוג והם הוטחו לקרקע. מיותר לציין שלא הייתה שום התגרות מצדם באנשי כוחות הביטחון. דאבור היה בגרמניה כאשר דווח על התקרית, והוא פרסם פוסט בפייסבוק: "אלוהים ישלם לבני העוולה", כך כתב.
בתגובה, מכונת התעמולה של איתמר בן גביר ולהקתו מכהנא חי התחילה לעבוד בלמרר את חיי דאבור במשחקי הנבחרת. גם כאשר הבקיע, היו קריאות בוז. באותם ימים אימן את הנבחרת מאכער שעבר מפקידות לדשא, האוסטרי וילי רוטנשטיינר. לזכותו הוא לא ספר את דעת הקהל של עובדי האלילים, והמשיך לתת לו לשחק. בהתאחדות לקו בהתקף חרדה לפני כל משחק - מה יקרה אם קהל יפרוץ לדשא כדי לפגע בדאבור במשחק בינלאומי, מהלך שעלול לגרום לענישה חריפה מאופ"א ופיפ"א. לשמחתם זה לא קרה, דאבור חיכה לרגע הנכון כדי לפרוש. הוא בן 30, היחיד שמשחק בבונדסליגה, אחת מחמש הליגות הטובות בעולם.
מיד עם הודעת הפרישה, בן גביר הודיע לעולם שמואנס דאבור מחבל ופעיל טרור. מי שחבר באגם הדרעק יכול לעשות מה בראש שלו, גם לשקר - או בעיקר לשקר - בידיעה שהחסינות מגינה עליו מתביעות משפטיות על לשון הרע ודיבה.
למואנס יש עוד כמה שנים בכדורגל האירופי. אשתו רופאה, ואני מקווה בשביל שניהם שלא ישובו לישראל. זו הפררוגטיבה של כל ערבי ישראלי שעשה משהו בחיים שלו, שמאפשר לו כלכלית ותעסוקתית לברוח מכאן למדינות שאין בהן חוק לאום ואין בהן איתמר בן גביר. רק על השקר הדיבתי הזה אני מבטיח לו שאלוקים שלו וכהנא שבשמיים לא ימחלו לו בצום ט' באב, יום החארטה היהודי, שלפיו: לשון הרע לא מדבר אליי. הוא מדבר להרבה עובדי אלילים, הרבה יותר מדי.
אלמוג בוקר, העיתונאי מחדשות 13 שפרסם לפני כשנתיים את פרשת הקטינות והכדורגלנים עומר אצילי ודור מיכה, חשף השבוע פרטים מחקירתם במשטרה. בין השאר, פורסמו התכתבויות בוואטסאפ ביניהם ובין כדורגלנים נוספים מקבוצות צמרת בליגת העל. השניים ופרקליטם עו"ד עדי כרמלי, שלפני שנתיים הכחישו כל קשר לידיעה שהייתה להם על גילן של הבנות (אז בנות 15 וכמה חודשים) וטענו בתוקף שהבנות הציגו להם תעודות זהות מזויפות שהראו שהן בנות 18, התייחסו אז ומתייחסים כיום אל האמת כאל המלצה בלתי מחייבת. לפי תכתובות הוואטסאפ מתברר שאצילי ומיכה ידעו שהן קטינות, לא יותר מבנות 16 שנים. בנוסף, על פי הפרסום הם ככל הנראה תכננו להביא קוקאין לאורגיה, ואצילי היה זה שהסתייג מהכוונה הפלילית של מיכה.
אתמול המשיך מיכה לשקר. "התנצלתי ולקחתי אחריות. הכתבה המדוברת מסולפת ומגמתית, באה להכפיש צד אחד בסיפור עם שימוש בהודעות לא אותנטיות", אמר. "היום אני במקום אחר". נכון, הוא התחתן ובשבועות האחרונים הפך לאב, אבל יש עוד שתי בנות בסיפור, שחוו גיהינום תקשורתי ברשתות החברתיות, עם שקרים על תעודות זהות שבהן השתמשו. בנוסף הייתה שתייה חריפה בדירה שבה בוצעו המעשים. הבנות העידו ששתו אלכוהול, מיכה ואצילי הכחישו מכל וכל, וגם פרקליטם. בחקירה מול החוקרת אמר אצילי כי ייתכן שהיה אלכוהול.
ההתאחדות לכדורגל ומנהלת הליגות, ששמרו על מדיניות של בת יענה בפרשה, ואף אפשרו את צירופו של אצילי לנבחרת ישראל, בוחנות משפטית אילו צעדים לנקוט, כגון הרחקתו של השחקן מהנבחרת. מיטב המאכערים בשני המוסדות ינסו לעמעם את הנושא בטיפשורת.
הקטע של הסמים קצת הדאיג את משרד הספורט, שהזדרז להודיע שהוא מעביר 2 מיליון שקל לסוכנות הלאומית נגד חומרים אסורים בספורט.
אפילו חילי טרופר הזדרז להודיע - רק שבחלטורה כמו בחלטורה, הוא לא ידע שכבר אין סוכנות כזו. יש חברה שהפריטה לעצמה את הזכויות לבצע בדיקות לאיתור חומרים אסורים, בעלות של 2,000 שקל לבדיקה. עד היום מממנת המדינה את החברה הזו ב־600 אלף שקל, והוועד האולימפי משתתף בעוד 300 אלף. עכשיו יהיו לחברה עוד 1.4 מיליון שקל להשתעשע. את הדאטה שהייתה לסוכנות הלאומית מישהו לקח הביתה.
אז מבדיקה באתר wada, סוכנות הסמים האסורים שליד הוועד האולימפי הבינלאומי, התברר שבכדורגל הישראלי התבצעו 59 בדיקות ב־2019 ו־60 ב־2020 - זו כמות שמבצע מועדון כדורגל מקצועני באירופה בעונה אחת, ומה שכאן מבצע כל התחום בשנה. אבל זה בסדר, כי בישראל מוכרחים להמשיך לרמות. את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק.