אורי קליין, מבכירי מבקרי הקולנוע בישראל ששימש כמבקר הקולנוע של הארץ מאז 1987, הלך לעולמו היום (שישי). בהארץ פורסם כי סיבת המוות היא זיהום שהוביל לקריסת מערכות. קליין זכה בפרס סוקולוב לעיתונאות, וקיבל אות הוקרה על תרומה מיוחדת לאמנות הקולנוע בפסטיבל ירושלים. הוא הותיר אחריו את אשתו, אירמה.
קליין נולד בתל אביב ביוני 1946 בתל אביב. הוא למד ספרות אנגלית וספרות צרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים, ולאחר מכן למד במחזור הראשון של החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. בעת לימודיו היה אחד מעורכי כתב העת לקולנוע "קלוזאפ".
הוא החל לעבוד כמבקר קולנוע בקול ישראל, ומשנת 1979 עד 1982 שימש כמבקר הקולנוע של העיתון דבר. לאחר מכן נסע לארצות הברית ושם למד קולנוע באוניברסיטת ניו יורק. לאחר שובו לארץ, בשנת 1987 מונה למבקר הקולנוע של עיתון הארץ.
לאורך השנים, קליין לימד תיאוריה והיסטוריה של הקולנוע באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת חיפה ובבית הספר לאמנות קאמרה אובסקורה.
ב-2007 זכה בפרס סוקולוב לעיתונות כתובה על מפעל חיים, והיה למבקר הקולנוע הראשון שזכה בפרס זה. מנימוקי הפרס: "שלושה עשורים וחצי עוסק קליין בביקורת קולנוע. בשנים אלו השכיל לגבש השקפת עולם עיתונאית המשלבת גישה מקצועית, כתיבה איכותית ואי כניעה עיקשת לתהליכי הפופולריזציה ולמכבש הנמכת הסטנדרטים".
בשנת 2015 קיבל קליין אות הוקרה על תרומה מיוחדת לאמנות הקולנוע בטקס הפתיחה של פסטיבל ירושלים. בעקבות כך, כתב עליו מבקר הקולנוע של וואלה! תרבות, אבנר שביט: "גם אחרי כל השנים הללו, גם אחרי כל מה שעבר על עולם העיתונות במהלכן וגם אחרי כל החצץ שעולם הקולנוע המודרני האכיל אותו, קליין לא איבד את התשוקה - לא את התשוקה לכתיבה ולא את התשוקה למסך הגדול. ראייתו הייתה חדה וכתיבתו רעננה כשל עכבר סינמטקים שזה עתה יצא לחרוש את האולמות בחופש הגדול".
מנימוקי הפסטיבל על הענקת אות ההוקרה: "זה כבר כמעט ארבעה עשורים שאורי קליין כותב ביקורת קולנוע, מעשיר את השיח הישראלי על האמנות השביעית עם הרהורים, מחשבות, תהיות ואבחנות שאיפשרו ומאפשרים לנו להתבונן על סרטים דרך עיניו הבוחנות".
"ניכר כי כתיבתו של קליין על סרטים נובעת מתוך כבוד ואהבה עמוקים לאמנות הקולנוע, ומתאפיינת בשפע של סבלנות וסקרנות למושאי ביקורותיו. תרומתו נוגעת מצד אחד לשיח על קולנוע בינלאומי בישראל, ומצד שני לבחינה מדוקדקת של הקולנוע הישראלי לדורותיו — לאפיון תהליכים, תופעות ומגמות המכונן למעשה קורפוס היסטוריוגרפי של תולדות הקולנוע הישראלי. כתיבתו טיפחה את איכות השיח על סרטים בקרב הקהל בארץ, ומשום כך אנו גאים להעניק לו אות הוקרה מיוחד במסגרת פסטיבל הקולנוע ה-32 ירושלים".