תמונה: יהודים וערבים בעכו עומדים בתור לפני דוכן החתמה כדי לחתום על עצומה למען השלום. נשמע הזוי? יתכן. במיוחד נוכח המציאות העכשווית בה המילה "שלום" נחשבת מילת גנאי, אם בכלל היא נאמרת. אבל ההיסטוריה והאמנות מספרות שפעם לפני 70 שנה היו רבים בארץ שכמהו לשלום ופעלו להבאתו, ולא רק בשירים.
סיפור המעשה קשור ביוזמה בינלאומית שסחפה את העולם, לחתימה על עצומה לשלום, יוזמה שהתעוררה בעקבות הטראומה שהותירה מלחמת העולם השנייה, ואיתה התחממות המלחמה הקרה בין שני הגושים.
החל משנת 1953 חתמו מיליוני אנשים ברחבי העולם על עצומה הקוראת לחתירה להסכם שלום עולמי, שהופנתה אל חמש המעצמות הגדולות, גם בישראל הצעירה לא נותרו אדישים ליוזמה.
אחד האירועים המכוננים בישראל, התקיים בעכו ב-1953, בהובלתם של חברי הקיבוצים עין המפרץ וכפר מסריק, שהציבו במרכזה של העיר דוכן עץ עליו הונחה העצומה לשלום, כשמסביב לדוכן התגודדו נשים וגברים יהודים וערבים שוחרי שלום, שהוסיפו את חתימתם לעצומה. צלם, שיתקתק במצלמתו את האירוע החשוב לטובת הדורות הבאים לא נראה בסביבה, אבל איזה מזל שהיה שם צייר, למעשה היו שם שניים.
שני הציירים, שמעון צבר וגרשון קניספל. נכחו במקום והיו בין החותמים על העצומה וגם דאגו להנצחתו. צבר מיהר ורשם במיומנותו את האירוע, ואילו קניספל יצר מהרישום של חברו, ציור שמן. שתי העבודות ההיסטוריות, שהן העדות הויזואלית היחידה לאירוע, שמורות באוסף של מוזיאון תל אביב, ועד לאחרונה אף הוצגו בגלריה "יצירות מאוסף קבוע" שבמוזיאון.
בסוף השבוע הושקה התערוכה "מזל שהיה שם צייר" המשחזרת את אירוע ההחתמה ההיסטורי בעכו שאוצרת יערה גלאור. התערוכה מוצגת בגלריית המרחב במרכז מיד JNF ארה"ב לעכו ולגליל המערבי (בניהולה של עמותת זמן גליל מערבי בעכו העתיקה ובתמיכת חוג המשפחות והידידות של דב שילוח).
בעבודתה כאוצרת תערוכות היסטוריות התחקתה גלאור אחר אירוע ההחתמה על עצומת השלום, ומצאה כי מ-1953 ובמשך כשלוש שנים נערכו בישראל אלפי אירועי החתמה בערים, בקיבוצים ובכפרים ערבים, כשבכל אירוע חתמו אלפי אנשים, כולל אנשי רוח וציבור בהם לאה גולדברג, ע. הלל שמעון אבידן, שייקה אופיר, חנוך ברטוב, חייקה גרוסמן ורבים אחרים. בסך הכל, כך גילתה האוצרת במחקרה שבמשך שנת ההחתמה נאספו כ-400 אלף חתימות של יהודים וערבים, בישראל הקטנה שמנתה אז כמיליון תושבים בלבד.
אחת מאותן עצמות הוגשה לכנסת אבל נדחתה, כנראה בשל התנגדותו של דוד בן גוריון. "מצאתי פרוטוקול של הישיבה בארכיון הכנסת" היא אומרת. "ברחבי המדינה ובעיתונות התקיים דיון לוהט האם לחתום או לא לחתום על העצומה. השיח על השלום היה פוליטי גם אז, מסתבר שלא המצאנו שום דבר".
ברחבי העולם הגדול חתמו 270 מיליון אנשים על העצומה, כשכל מדינה ייחדה את כותרת המשנה בעצומה בהתאם לרוח המקומית. לדוגמא, בעצומות בארה"ב נכתב: "בואו לחתום על עצומה למען שלום עולמי - ונגד השימוש בפצצת אטום". על העצומה שהופצה בארה"ב חתם גם אלברט איינשטיין, המדען שפיצח את האטום. ואילו בגרסה "הישראלית" נכתב: "בואו לחתום על עצומה למען שלום עולמי – ונגד חימושה של גרמניה".
כאמור, בתערוכה "מזל שהיה שם צייר" שתינעל ב-31.12.2022 , משוחזר אירוע ההחתמה בעכו. במרכז התערוכה, על קשת מבנה הגלריה מופיע ציור השמן של קניספל וממנו נמשך כביכול, דוכן דמה שבנה נגר עכואי, ונראה כהמשכו של הציור שנועד להחתמה עכשוויות על עצומה שכותרתה "בואו לחתום למען שלום עולמי", זאת לצד הדפס הרישום של צבר. כרזות, ועצומות נוספות שנוצרו באותן ימים, כמו גם גלויות שבישרו על תחרות בין המחתימים, כשהפרס המוצע למי שישיג יותר מאלף חתימות לעצומה, "יונת זהב" (סיכת דש) שדוגמתה מופיעה בצידה האחורי של הגלויה עליה מודפס ציור של נפתלי בזם.
""על פי הפרסומים בעיתונות, היו 24 זוכים בפרס יונת הזהב. לצערי, ואולי זה סמלי, לא מצאנו את יונת הזהב. התערוכה היא גם הזדמנות לקרוא למי שיש ברשותו סיכת דש של יונת הזהב, בה זכו הוריו או הסבים שלו, להציגה בתערוכה" מפצירה יערה גלאור.
הימצאותם של שני הציירים צבר וקניספל באירוע ההחתמה בעכו, כנראה לא היתה מקרית. שני האמנים השתייכו לזרם האמנותי "ריאליזם חברתי" שהודר על ידי "אופקים חדשים" הזרם ששלט אז באמנות הישראלית. "הם לא היו מגוייסים לטובת הציונות, אלא למען האוכלוסיות המודרות והשכבות החלשות בהם פליטים ועולים חדשים. ומעיד על כך אחד הציורים הנודעים של גרשון קניספל 'לשכת העבודה'" מסבירה גלאור.
על אירוע ההחתמה בעכו סיפר קניספל: "העמידו שולחן גבוה במרכז השוק והתחילו להחתים על פטיציה משותפת, ערבית ויהודית למן השלום. כמובן שחתמתי".עמיתו שמעון צבר שרשם את האירוע הושיט לקניספל את הציור ואמר לו 'תעשה מזה ציור שמן' תוך שהוא מסביר לו שאין לו זמן לפתח את הרישום לציור, שכן הוא מחוייב להגיש את הטור השבועי שלו "קוצו של צבר" ל'הארץ'. "קניספל לקח את הרישום ועשה ממנו ציור שמן" מוסיפה האוצרת.
"מה שהיה חשוב לי בציור, זה לגלות את המאפיינים של שני העמים עם המורכבות הבעייתית שלהם ולהעלות את זה על הבד. זאת על בסיס הרישום של שמעון צבר. לפרש את הרישום של שמעון בשמן...
ואז אני מגלה באמצעות הדמויות את הגיוון של האוכלוסייה היהודית – חלקה קיבוצניקית וחלקה עירונית, ואת הגיוון של החברה הערבית- חלקה פלאחים, חלקה עירוניים, ולתת לזה את הביטוי האותנטי. יש קירבה בין היד מימין של הערבייה לבין היהודייה, הן כמעט נוגעות" סיפר קניספל.
לימים עזבו שני האמנים את ישראל. שמעון צבר עבר ללונדון ב-1967. "הוא אהב מאד את הארץ ולמרות שהוא שינה את שמו ל'צבר', היה לו קשה עם מה שקורה כאן בעקבות מלחמת ששת הימים. הוא גם הודר על ידי השמאל ועבודותיו לא הוצגו במשך שנים." מספרת גלאור.
גרשון קניספל נדד לברזיל והיה מגיע לארץ לביקורים. "ציוריו של קניספל הוחרמו על ידי החונטה ששלטה אז בברזיל. והוחזרו לו, כולל ציור דוכן ההחתמה, רק בשנות האלפיים. לפני מותו הוא הפקיד אותם במוזיאון תל אביב. אגב, במוזיאון תל אביב מצוי ההדפס לרישום של צבר, שעשה קניספל בסדנת ההדפס שלו בברזיל. לא ידוע מה קרה לרישום המקורי של שמעון צבר" מגלה גלאור.
"רבים עושים תערוכות על מלחמות, אני זכיתי והעמדתי תערוכה על שלום", חותמת האוצרת יערה גלאור.
העתקים של הרישום והציור מוצגים בתערוכה "מזל שהיה שם צייר", באדיבות מוזיאון תל אביב.