השרה מירב כהן גילתה לתדהמתה ולדאבונה את פשר הסכסוך היהודי־ערבי: "הניתוק בין החברה הערבית לבין החברה היהודית הרבה יותר חמור משדמיינתי. זה ממש יקום מקביל. הלכה למעשה אנחנו שתי מדינות. מנותקים. הם צורכים כלי תקשורת נפרדים, קוראים דברים אחרים. זה בלתי נתפס, כי אום אל־פחם זה פה מעבר לכביש, וג'סר זה מטר מקיסריה. אם נטפל באי־שוויון הזה, זה יכול להיות מנוע צמיחה אדיר ולהועיל לכל המשק, ואם נזניח אותו, זה יתפוצץ לנו בפנים", צוטטה לאחרונה בראיון ב"הארץ".
הנוסח האמיתי צריך להיות: "הזנחנו אותו ועכשיו זה מתפוצץ לנו בפנים". או כמו שצייץ יואב גלנט: "ואני אומר לערביי ישראל: אם תמשיכו, אנחנו נגיע למצב של אין ברירה, ועבור העם היהודי זה הנשק החזק ביותר" (המשפט הזה מחייב דוקטורט). הציוץ מתכתב עם שיח השנאה והקודים שמסייעים לגזענים לזהות אלו את אלו.
יצא לי כמה וכמה פעמים לשמוע כיצד נבנה השיח הזה, וברמה האנתרופולוגית זה היה מרתק למדי. "אחי", אומר אחד, "אתה יודע, הערבים", והשני מרים לו מיד להנחתה: "יימח שמם". מכאן והלאה השיח מתלהט עד שהם בטוחים ש"אחי זה הכי", ונוצרת קרבה ממש אינטימית של אחוות לוחמים שדואגים לשלמות העם והמדינה כולל סיכום אופרטיבי: "חייבים לגמור אותם אחת ולתמיד". שלא לדבר על כך שאותו ערבי גנרי מחויב להוכיח נאמנות 24/7 לכל פרחח מזדמן.
מואנס דאבור, שחקן נבחרת ישראל בכדורגל, פרסם במהלך "שומר החומות" פוסט שציטט פסוק מהקוראן וממנו עולה כי "אללה ייפרע מבני העוולה", בעקבות פגיעה בקרוב משפחתו במהומות הר הבית. זעקות נקם וזעם עלו מן היציעים כל פעם שדאבור נגע בכדור וגרמו להסתלקותו מהנבחרת.
המקללים לא היו "לה פמיליה", אלא המשפחה המורחבת שמקבלת בתשואות שחקן נבחרת, אחד שון וייסמן, תומך בן גביר שכינה בפוסטים את איימן עודה "תומך טרור" ו"מחבל". אצל הערבים יש פער מעניין בין מצביעי הרשימה המשותפת ומצביעי רע"ם: כשליש ממצביעי המשותפת תומכים בכך שיהודים וערבים יחיו בנפרד בהשוואה לחמישית ממצביעי רע"ם.
מצ"ב כמה מספרים מאירי עיניים באדיבות המכון הישראלי לדמוקרטיה: על פי סקר שנערך במרץ 2020, האמינו 69% מהיהודים בישראל שעדיף שיהודים וערבים יחיו בנפרד. באפריל 2021, אז נערך סקר דומה, רק 45% מהנשאלים היהודים חשבו כך, לפני מבצע "שומר החומות" והשבעת הממשלה שבה תומכת רע"ם.
באותו סקר, כמעט 70% ממי שהגדיר עצמו בימין הפוליטי תמך בחיים נפרדים של יהודים וערבים, לעומת קצת פחות ממחצית במרכז, וכשליש בשמאל. הבדלים נמצאו גם לפי מיקום על הרצף של חרדים־חילונים: כ־80% מהחרדים מסכימים שיהודים וערבים צריכים לחיות בנפרד, לעומת כשני שלישים מהמסורתיים והדתיים וקצת פחות ממחצית החילונים. עכשיו הכל מובן יותר. ומייאש יותר.