קשה להאמין כאשר קוראים על “פרשת הסוהרת" בכלא גלבוע ועל העדות של המתלוננת שטוענת שנאנסה על ידי אסיר ביטחוני בכלא. אני ממאן לתפוס שהדבר יכול להתרחש כאן, במדינת ישראל, ואני שואל: מדוע לא קיבלנו את פרטי האסון לפני שנים? מה או מי גרמו לנאנסת להשתיק את הסיפור המצמרר?
פרשת האונס בכלא גלבוע: "אנשים פשוט נתנו לזה לקרות"
"מעשים בלתי נסלחים": מבקר המדינה התייחס לפרשת הסרסור בסוהרות
אונס בחסות המדינה, בחסות כלא גלבוע, לא יכול להיעלם מן העין. זה פשע שככל הנראה שותפים לו רבים, חלקם בסרסור החיילות וחלקם בהשתקת הסיפור. האם חיילינו וחיילותינו הפכו הפקר? מי אחראי למחדל? מי נתן את ההוראה ובכלל, למי הסמכות לתת פקודה כזו? את זאת חובה לברר, להסיק מסקנות ולהעניש בחומרה.
לא רק את הש"ג, אלא גם את כל מי שהחריש. אם זו הייתה אחותו או בתו, הוא לא היה מאפשר ולא היה שותק. פיטורים של האחראים למעשה הם פרס ולא עונש, ויש להענישם בכל חומרת הדין. לאותה חיילת, הילה (שם בדוי), נהרסו החיים. היא הוצבה בכלא שבו שוהים המסוכנים שבאסירים, ולפי מה שכתבה באתר מימון ההמונים שפתחה, גילתה שיש שם "מפקד", שהוא מחבל פלסטיני עם דם על הידיים.
הוא “שלט בכל הקצינים ואנשי הסגל שנשמעו לו וביצעו את ‘פקודותיו' (בקשותיו) ללא שום ויכוח", כתבה הילה. “הוא הסתובב בחופשיות ברחבי הכלא כאשר אינו אזוק ושלח את ידיו המזוהמות ונגע בגופן של החיילות באין מפריע. כולם ידעו, כולם שתקו, כולם פחדו, כולם ‘עבדו' אצלו".
אני מודה שזה נשמע לי דמיוני, מוגזם, אבל אני נוטה להאמין יותר לחיילות אחרי שתיארו סיטואציות דומות, מאשר להאמין לצוות הפיקוד של בית הסוהר.
המידע המדויק עדיין תחת צו איסור פרסום, אבל אני קורא לחוקרים לשחרר את המידע מהר ככל האפשר ולהעניש בחומרה את האשמים ולסייע בכל אופן לחיילות המסכנות שסרסרו בהן, פגעו בכבודן, בגופן, בנפשן וברצונן וסיכנו אותן רק כדי להשיג שקט תעשייתי בכלא ואולי גם להשיג מידע.
אני מתבייש במדינה שהתנהגויות כאלו יכולות לקרות בה ושהופכת את הילדים והילדות שלנו להפקר, ועדיין לא מצליח לתפוס איזה מוח מעוות יש למפקדי הכלא ולאחראים על המחדל, אם אכן קרה, ואיך בכלל יכול לקרות דבר כזה.