משה פדר ז"ל היה בן 67 כשנהרג ב־5 במאי 2019 מירי נ"ט שביצעו לעברו מחבלי חמאס שהתמקמו בצפון הרצועה. הם ניצלו קו ראייה שאפשר את הירי לעבר רכבו, בעודו נוסע על הכביש שמוביל מצומת יד מרדכי לכיוון צומת ניר עם, סמוך מאוד לכניסה לקיבוץ ארז.

למרות עוד סבב הסלמה אלים בין ישראל וארגוני הטרור ברצועה והתרעה מודיעינית על איום של ירי נ"ט מהרצועה לעבר כבישי העוטף, בצבא קיבלו בזמנו החלטה שלא לסגור את הכביש. סביר להניח שהאירוע הקשה נותר כצריבה עמוקה אצל מפקד פיקוד הדרום כיום האלוף אליעזר טולדנו, שבאותם ימים כיהן כמפקד אוגדת עזה.

הוא היה זה שלקח אחריות על השארת הציר הפתוח, למרות האיום הקונקרטי מעזה לירי לעבר מקטע הכביש החשוף, ואף הודה ביושרה שיש להעריך כי טעה בשיקול הדעת, למרות הרצון לשמור ככל האפשר על מרקם החיים האזרחי.

מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין, ובהיסטוריה הצבאית העמוסה של ישראל במאבק בטרור, לצערנו לא חסרות דוגמאות לפיגועים קשים שהתממשו, חרף התרעות שהיו בידי מערכת הביטחון, שבשל שיקולים הקשורים לשמירה על מרקם החיים האזרחי לא ננקטו צעדים שאולי היו יכולים למנוע את הפיגועים.

מחסום צבאי סמוך לרצועה (צילום: רויטרס)
מחסום צבאי סמוך לרצועה (צילום: רויטרס)

בכל אירוע מהסוג הזה הדילמות הפיקודיות גדולות, ונדרשת החלטה בין אפשרויות רעות. אך לפני הכול האחריות מונחת על כתפי המפקדים, ובפניהם מוצגת תמונת המודיעין הכוללת שאינה נמצאת ברשות הציבור.

למצקצקים למיניהם ולאלה הרומזים על סוג של כסת"ח בהתנהלות פיקוד הדרום והחלטות המפקדים הבכירים, מומלץ לזכור כי לא הם אלה שיידרשו לספק הסברים מניחים את הדעת למשפחותיהם של אזרחים הרוגים. חיי אזרחים קודמים לשיקולים אחרים, וברמה הטקטית באוגדת עזה נקטו את הצעדים הנכונים בבידוד המרחב.

אבל הבעיה של ישראל מול רצועת עזה אינה טקטית ומקומית, אלא בעיה אסטרטגית הנמתחת לאורך זמן ממושך – ואיתה גם הבעיות הקבועות במדיניות הישראלית.

בימים שחלפו מאז מעצרו של באסם א־סעדי, בכיר הג'יהאד האסלאמי בשומרון, נקט צה"ל שורת פעולות הגנתיות שבמהותן נועדו למנוע מהצד השני הזדמנות להוציא לפועל פיגועים: בידוד המרחב מכניסת אזרחים; הורדת חתימה גבוהה של כוחות צבא באזורים שחשופים לירי נ"ט או צליפה מהרצועה; ומתן דגש בתדרוכים ובפעילות הכוחות בשטח במטרה להימנע מטעויות שיאפשרו הזדמנויות מבצעיות לצד השני.

המטרה היא לעבור את הפרק הזה ללא פגיעה בחיי אדם, ואולי ככל שיחלוף זמן מהמעצר, הדם החם של מחבלי הג'יהאד האסלאמי יתקרר. גם לנוכח המאמצים של חמאס, מתוך האינטרסים שלו, להרגיע את השטח. גם כי העבודה של המתווך המצרי בשטח תעשה את שלה. ברמה האסטרטגית התמונה שונה לחלוטין. הצהרת כוונות בלבד של ארגון טרור חלש וקטן תובעת מחירים בלתי נסבלים מישראל, ומנסה לקבוע משוואות ותגי מחיר, בטרם מחבלי הג'יהאד האסלאמי ירו ולו קפצון אחד מהרצועה, וזאת עוד באירוע שמסתיים במעצרו של המבוקש ואפילו לא במותו.

מעבר לעניינים הטקטיים ולפעולות ההגנתיות שאותן נוקט צה"ל כדי לסכל פיגוע אפשרי, נדרשת ישראל להסתכל על תמונת מצב אסטרטגית רחבה ובעייתית הרבה יותר. העובדה שתחושת הביטחון ושגרת החיים בדרום נפגעת, שצירי תנועה מרכזיים נסגרים ושמסילת הרכבת מאשקלון לנתיבות סגורה ממחישה הלכה למעשה שארגוני טרור יכולים לגבות מחיר כבד מעצם איומים בפיגוע, עוד לפני שהצליחו לממש את אותם איומים.

עשרות רבות של הגדרות מקצועיות יש למונח טרור בעולם. כמעט בכולן להיבט התודעתי, להשפעה על האוכלוסייה האזרחית ולפגיעה בשגרת חייהם יש חשיבות גדולה יותר מהפיגוע עצמו. כבר עכשיו, עוד לפני ירי הרקטה הראשונה, הג'יהאד האסלאמי מפעיל טרור מהרצועה כנגד אזרחי ישראל.

בנקודה הזאת חייבים לשנות דיסקט ומהר, כדי שסגירת כבישים ומסילות רכבת בשל איומי טרור דחופים מהרצועה לא יהפכו לעניין שבהרגל. ישראל לא יכולה להסתכל על ההתפתחות האחרונה רק מתוך ראייה הגנתית ושימור המצב הקיים.

הקרנה הפוכה
תושבי העוטף מורגלים בסיטואציות ביטחוניות מורכבות בשל קרבתם לרצועת עזה. בחיים בעוטף יש גם יתרונות, ובשנים האחרונות האזור משגשג ופורח, אבל האדישות הכללית בישראל לסגירת כבישים מרכזיים בדרום ומסילת רכבת למשך ימים, רק בשל איומים בטרור, כאילו מדובר בצו גורל, אינה מטשטשת את הבעיה.

דמו לעצמכם מצב שבו בשל איומי טרור אחרים, כבישים מרכזיים במרכז היו נסגרים ותחנות הרכבת היו נותרות ריקות. האם גם אז ניתן היה להמשיך בסדר היום הרגיל, בלי לעסוק בהשלכות רחוקות טווח?

ישראל מתקשה במשך שנים ארוכות לנהל אסטרטגיה יציבה מול ארגון טרור ששולט בפועל על ישות מדינתית עוינת עם גבול משותף וזיקות כלכליות מובהקות עם ישראל. בסיטואציה הזו כל ממשלות ישראל בשנים האחרונות התמודדו עם אותן דילמות, שבסופן סבבי הסלמה או מבצעים צבאיים מוצלחים יותר או פחות הסתיימו ללא כל תכלית מדינית ברורה, ורק דחו את העימות הבא.

את איומי הנ"ט על מסילת הרכבת אפשר וצריך היה לפתור מזמן. מדובר במקטעים קצרים מאוד החשופים לעזה, וניתן לפתור את הבעיה בהחלטה ממשלתית משותפת למשרדי הביטחון, האוצר והתחבורה, תוך הקצאת משאבים למסלול חלופי לאותם קטעים קצרים שבגינם נדרש להשבית את הרכבת – ואפילו לא במצב של סבב הסלמה.

על החלם בבניית נתיב המסילה, תוך התעלמות מהמלצות הצבא, כבר כתבנו רבות בעבר. אבל גם עכשיו עוד אפשר לתקן ולמצוא את הפתרונות הנדרשים. על סגירת מסילת הרכבת ישראל משלמת כל פעם מחדש. לעלות הכלכלית מתווסף מחיר הרתעתי כבד בשילוב פרס תודעתי חינם שמעניקה ישראל לארגוני הטרור בעזה בכל פעם מחדש כשקו הרכבת נסגר.

במערכת הביטחון סבורים כי חמאס והג'יהאד האסלאמי נכשלו בשנה האחרונה בניסיונם ליצור הקרנה והשפעה מעזה ליהודה ושומרון. כעת בג'יהאד האסלאמי מבקשים ליצור הקרנה הפוכה, שבמסגרתה הוא מנסה ליצור חיבור בין פעולות שמבצע צה"ל בגדה כנגד תשתיות הטרור שלו, לבין פעולות תגמול שהוא מאיים לבצע מעזה.

מהערכות המצב של פיקוד המרכז עולה כי הפעולות שביצעה ישראל ברמה הצבאית והאזרחית בחודשים האחרונים חיזקו גם את הרשות הפלסטינית והשטח מעט יציב יותר. אך האתגר הביטחוני אל מול ארגוני הטרור בשכם ובג'נין גדול למידותיהם של מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית בכמה מספרים. לכן דווקא בחודשים הקרובים צפוי צה"ל להמשיך לפעול במוקדים אלה, כאשר כמעט כל כניסה למחנות הפליטים תלווה בחילופי אש, ולא פעם גם במחבלים פלסטינים הרוגים.

במערכת הביטחון מסמנים את החודשים הקרובים כהזדמנות לפגוע בתשתיות הטרור בשומרון, ומכאן שהפעולות שיתבצעו באיו"ש עשויות להקרין על הדרום, אפילו אם האפיזודה האחרונה תחלוף בימים הקרובים.

גם אם המתיחות הביטחונית האחרונה בדרום תעבור ללא הסלמה משמעותית, ישראל עשויה להידרש לקו אגרסיבי יותר במישור הצבאי או הכלכלי, כדי שסגירת נתיבי תחבורה ופגיעה בשגרת החיים של תושבי הדרום לא יהפכו לעניין שבשגרה.