ברכות, סיימנו עוד שבוע. זה לא היה קל, אלא חם, פקוק, עמוס ועוד פעם עמוס, ופתאום התחילו שוב לדבר על אבעבועות הקוף ועל איזה יתוש מוזר שכנראה שצריך לפחד ממנו. זה הזמן לנשום, לשים את הכל בצד, על מיוט, ולדאוג לדבר הכי חשוב כרגע - עצמכם וזמנכם הפנוי. השנ"צ של שישי כבר כאן, על הבינג' כבר החלטתם? חמש דקות ויש לכם רשימה מסודרת לסוף השבוע. בהצלחה לכולנו.
המתמחה: The Intern
אמנם מדובר בסרט משנת 2015, עוד בימים שבהם כולנו עבדנו מהמשרד וזום היה שייך רק למצלמה, אבל הוא תמיד אהוב, גם בפעם העשירית. אז 'המתמחה' מלווה את בן (רוברט דה נירו האדיר), אלמן בן 70 ומנהל בעברו, שמנסה להתקבל להתמחות המיועדת למבוגרים, אחרי ימים רבים של שעמום מהיציאה לגמלאות. כשהוא מתקבל, מתחיל בן לעבוד לצד ג'ולס המנכ"לית (אן האת'וויי), וזה החלק הכי חשוב בעצם.
בהתחלה אין ספק שג'ולס קצת סקפטית מהעניין. הרי מדובר בחברה מודרנית וחדשנית, ובבחור שלעולם לא עבד במקומות עם כל כך הרבה מחשבים וטלפונים משוכללים. קצת זמן אחרי, וג'ולס תבין שבן הוא כל מה שהייתה צריכה לצדה בעבודה. ואולי תתפלאו, אבל בחיים בכלל.
אי אפשר שלא להתאהב בעלילה, שמראה שלפעמים דברים מגיעים מכיוונים שבכלל לא צפית, ושאנשים שחשבת שיהיו אפיזודה חולפת כנראה כאן כדי להישאר. כמעט שכחתי, מדובר בשניים מהשחקנים האמריקניים הטובים ביותר שידע המסך. מספיק כדי להשתכנע, לא?
פרוד: Uncoupled
זוכרים את ניל פטריק האריס, הלוא הוא ברני מ'איך פגשתי את אמא', הגבר הרווק הליברלי שזוגיות עם אישה אחת הייתה עבורו משל למשקולת פי מאה ממשקלו? אז קבלו אותו בתפקיד דומה, אבל קצת אחר.
כאן, משחק האריס סוכן נדל"ן ניו יורקי ומצוחצח, שרצה הגורל ובן זוגו מחליט שהוא רוצה לסיים עמו את הקשר. אחרי רגע קטן, או גדול, של שוק, הוא מחליט שעליו להתחיל מחדש ולשוב לעולם הדייטים. פרט חשוב - הוא כבר בגיל שזה לא כל כך כיף לחזור למשחק ולהתנהג כאילו הכל בסדר.
'פרוד' מביאה ערך מוסף מכל העולמות - היא גם נורא כיפית לכל אלו שמתגעגעים לברני וחולמים על איחוד, והיא גם אמיתית, דוגרית ועוקצנית, תמהיל שלפעמים ממש זקוקים לו, בעיקר אחרי יום ארוך.
לבבות הארגמן: Purple Hearts
מאחורי השם הציורי והרומנטי עומד סרט אמריקני חדש מהניילונים, שהחל בכלל מרומן הנושא את אותו השם. הדרמה הרומנטית קצת שונה ממה שאנחנו מכירים מעולם הקולנוע מעבר לים, אך מצד שני – הסיפור עצמו מוכר לנו כמו כף היד שלנו. מדוע אתם שואלים? אם כן, העלילה מלווה מוזיקאית בתחילת דרכה וחייל מארינס שנשלח לשדה הקרב.
החלק המעניין במיוחד – השניים הללו נשואים רק בשביל הפרוטוקול, ומנסים לעבוד על כל הסביבה שלהם בערך שמדובר באהבה אמיתית. אבל, וזה אבל גדול, כשמשהו טרגי קורה בלי הרבה הכנה, כל הסיפור הזה משתנה, והזיוף הופך לאהבה עם ערימות של מכשולים.
נחמד לראות שדרמות רומנטיות עדיין יכולות לחדש משהו במציאות הכל כך צפויה שלנו, ושאם כבר ללכת על משהו אחר, אז לעשות את זה בלי לשבור את הז'אנר המתוק והתמים לכאורה. נכנס ללבבות, ראו הוזהרתם.
זכרונותיה של גיישה: Memories of the Geisha
הגענו לסוף, וכמו בכל סוף של מדור זה, הוא יוקדש לפנינת נטפליקס שמחליקה הרבה פחות בקלילות בגרון. הפעם חזרתי ל'זכרונותיה של גיישה', סרט שהגיח אל אוויר העולם כבר ב-2005, וגם הוא, בדיוק כמו לבבות הארגמן עליו דנו לפני, מקורו ברומן עב כרס.
הסרט מביא את סיפורה של נערה שנמכרת לעבדות, וכחלק מכל החוויה הקשה והטראומטית, משפחתה החדשה שולחת אותה ללמוד להיות גיישה. אני לא יודעת מה ידעתם על עולמן של הגיישות, אבל נכונה לכם סיטואציה די קשה בלנסות להבין מה מסתתר מאחורי האיפור הלבן והמבט החתום.
בואו נודה על האמת, 'זכרונותיה של גיישה' מאוד הצליח. שש מועמדויות לפרס האוסקר ושלוש זכיות לא משאירות מקום לספק, אבל תרשו לי בכל זאת. אף אחד לא חשב שהעלילה לא תהיה מטלטלת לפני הצפייה, כולנו קראנו את שם הסרט, אבל נדמה שהביצוע וההבטחה הגדולה לא עומדת בציפיות. טעם הלוואי מר ואגרסיבי, והוא נשאר גם שעות אחרי. לא בקטע טוב.
באטמן נגד סופרמן - שחר הצדק: Batman V Superman – Dawn of Justice
במידה ואתם מטיבי לכת בתחום של באטמן, סופרמן וחבריהם ליקום DC, כדאי שתפנו לכם 151 דקות לסרט האייקוני מ־2016, שהספיק להכניס 424 מיליון דולר רק בשבוע הראשון שעלה לאקרנים, ונעשה ביד אומן בתקציב של 263 מיליון דולר.
אין הרבה מה לומר, הנרי קאביל כסופרמן או קלארק קנט אם תרצו, בן אפלק כבאטמן וברוס ויין, ורגע, עצרו הכל – גל גדות שלנו כוונדרוומן ודיאנה פרינס, נסיכת האמזונות מתמיסקרה, פשוט לא יכולים לגרום לאף אחד לומר מילה רעה על הסרט המונח לפנינו באריזת מתנה.
מדובר ב-DC קלאסי על כל המשתמע מכך, שתמיד כיף לצפות בו שוב ושוב, ויפה שעה אחת קודם. אגב, יכול להיות שאתם מאלה שמעדיפים את מארוול ומרגישים את היריבות היוקדת עם חבריכם מהצד השני. במקרה הזה, זהו בדיוק הזמן לשלום בית. למה שלא כולם ייהנו?