בזמן שהפצ"רית והתובע הכללי הובאו לדיון הארכת המעצר בבית המשפט, הכנסת בירושלים כמרקחה. כמעט כולם הסתדרו בסך בשני מחנות. הקואליציה- נגד הפצ"רית ועם תקווה ושאיפה ברורה להגיע עד היועמ"שית, עם כוונה ברורה שהפרשה החדשה תצליח מה שהממשלה לא הצליחה- להדיח אותה.
והאופוזיציה, שלמעט ביקורת רפה על התנהלות הפצ"רית ("היא עשתה מעשה חמור", אמר עליה יאיר לפיד בישיבת הסיעה), נרתמו כולם למשימת ההגנה על היועמ"שית. לא רק שהיא צריכה להישאר כמובן בתפקידה ולפעול נגד הממשלה, אלא גם את התיק הספציפי הזה אין שום מניעה שתנהל. כמעט כל האופוזיציה, למעט אחד- בני גנץ - שאמר שלדעתו על היועמ"שית להזיז את עצמה מטיפול בתיק הפצ"רית. אבל רק ממנו.
ההגנה של חברי האופוזיציה על היועמ"שית אבסולוטית. גם בשיחות פרטיות התקשו חברי הכנסת מהשמאל להתנער ממנה או לכל הפחות להודות שהעובדה שתאלץ לכל הפחות לשמש עדה בתיק, אם לא נחקרת באזהרה, הדבר מונע ממנה לנהל את הפרשה. מבחינתם היא המבצר האחרון. אם היא נופלת- כל המדינה נופלת. המגנה האחרונה על הדמוקרטיה, אולי על הציונות כולה, מפני נבחרי העם והממשלה.
למרות שמומנטום נמצא כעת בצד השני, זה של הקואליציה, ולמרות שהתקווה שהפרשה מתמוטט את כל מערכת שלטון החוק ותשלח את היועמ"שית הביתה נראית מושגית וקרובה, כך גם גובר החשש. לאחד הגורמים בכנסת מגיעה תכתובת מגורם משטרתי. אנחנו יודעים בקירוב איפה הטלפון של הפצ"רית, הוא אומר, אבל דווקא במקום הזה לא מתבצעים בכלל חיפושים.
המקום פתוח ולא מבודד, כל מי שרוצה יכול להיכנס אליו. בטלפון, כך הערכה בכנסת, תכתובות וחומרים שעלולים לסבך לא מעט גורמים במידה שיתפסו. לא רק היועמ"שית מכותבת שם. גם גורמים אחרים בפרקליטות המדינה ובמשטרה. לכן אולי אין לאיש מהמעורבים מוטיבציה של ממש לחקור את האירוע עד תומו. כל מי שחושש שחומר מפליל עשוי להגיע אליו, ויש לו סמכות על החקירה, ינסה למסמס אתה כמה שיותר. בעוד שאחרים שלא חוששים, מאותם מערכות בדיוק, יפעלו בדיוק הפוך וינסו לזרז ולהפעיל משאבים כדי להשיג כמה שיותר ראיות מפלילות.
החשש הכי גדול בקואליציה הוא שבמקום להתיש את יפעת תומר ירושלמי במעצר לגרום לה להודות בדברים גם בלי הטלפון, אולי אפילו להפוך אותה לעדת מדינה נגד דגים שמנים ממנה במערכת המשפט, יחתרו בדיוק לכיוון השני. לסגור עסקת טיעון. אולי לא מקלה, אבל כזאת שתחסוך את עלייתה על שולחן העדים. נראה שתומר ירושלמי מודעת לחומר הנפץ שהיא מחזיקה ולכן מסתירה מידע ואת הטלפון ניסתה להשמיד. יותר משהסתרת המידע נועדה לשמור עליה, נראה כי נועדה לשמור בראש ובראשונה על היועמ"שית ועל אותם גורמים עמם עמדה בקשר מושחת לכאורה.
גם הפרשה השניה, יד לוחצת יד, או פרשת ההסתדרות גרמה ללא מעט גורמים לזוע באי נחת בכיסאותיהם במשכן. אחרי יו"ר ההסתדרות, ראש עיר וגורמים ברשויות המקומיות ובחברות הממשלתיות, יגיע בקרוב ככל הנראה תורם של הפוליטיקאים. שר אחד מהליכוד על הכוונת, יש דיבור אפילו על יותר מאחד. וכל זה כאשר החרם החרדי נמשך, הקואליציה לא יכולה להעביר כמעט שום דבר בלי הסכמה של האופוזיציה או דיל עם החרדים חוק תמורת חוק. ככה אי אפשר יהיה להמשיך להתנהל לאורך זמן. ומספיק שאחד מרגיש את הסוף כדי להבדיק את כל הייתר ולפרק את החבילה כולה.