"אני לא מבינה מדוע הוא נס ממני, הרי הייתי כה עוטפת ומכילה וגם היה לנו טוב במיטה". עם יד על הלב,כמה פעמים מצאתן את עצמכן עומדות מול המראה/ מזיעות על אופני הספינינג (יבורך מי שהמציא את מושב האופניים אבל זו כבר סוגייה אחרת)/יושבות בקפה השכונתי ודנות בסוגיה מהותית-אלמותית זו?

הטור השבעים מוקדש לאחיותיי, לחברותיי ובעיקר לעצמי, בהשראת יצירת המופת "איך להיפטר מבחור בעשרה ימים", על דרך הלימוד, מה לא לעשות, כשאנחנו ממש רוצות.

קודם כל- הורידי הילוך. גם אם ג'יזל הייתה מראה התלהבות יתר, היו נותנים לה עצור עוד טרם הגיעה לסיבוב הפרסה. זה לא משנה איך את נראית או אם סיימת דוקטורט בפיזיקה גרעינית ועל הדרך את אלופת הארץ בטרפז מעופף לשנת 2008 ומתנדבת בעמותת "תנו לירקות לחיות". אם את מגזימה בהתלהבות יתר כלפי הדייט הפוטנציאלי - חוקי הטנגו פשוטים- צעד אחד קדימה שלך, שני צעדים אחורה שלו. לא חראם? ורק כעת נרשמת לחוג ריקודים סלוניים.

שנית- די עם הפרשנויות. בהמשך לסעיף הקודם של למאז' והתקרקעות. ראי את הדברים as is.

קחי את אחת מהנשימות העמוקות שלך שאת מתרגלת בשיעורי היוגה המגניבים שלך וישמי אותן. גבר הוא חיה פשוטה- אם הוא רוצה הוא מראה. אם הוא איננו חפץ בכך - את תרגישי מהר מדיי. סייג אחד: אם הגבר התחיל בהילוך חמישי וירד לראשון (וזו הייתה הירידה המטאפורית היחידה שלו) כנסי את עצמך להתייעצות עם בית דין של מטה ותבדקי מה מצב ג'ורג' בוש הבן.

וברצינות- מותר לו להתלבט. אם הוא אמר לך: "לי ולאבא שלך יהיו נושאים משותפים בעניין מכוניות יוקרה"- אל תארגני ארוחה משפחתית ואל תוסיפי אותו לקבוצת הוואטסאפ הגרעינית "המשפחה והאגדה". הוא עוד לא שם. ואגב- גם את לא.

אובססיביות אאוט. שגרה אין- זה באמת מרגש שמצאת את שחשקה נפשך. זה מעורר שבחרת את שרצה גופך. הסקס מהמם. הבדיחות הורסות ("אין, זה ממש אני בגרסא הגברית"). אז זהו שיש. יש חיים מחוץ לסדינים, מחוץ למיטה. מחוץ לממלכת דובוני האכפת לי הפרטית שלכם.

אל תשכחו את השגרה שלכם. את התחביבים, את צבע השמיים. תכניסו גם את הלבד בביחד.

זכרו שכשאין מרווח נשימה נוטים להיחנק, ואז גם הנשמה מפה לפה לא עוזרת.

סייג נוסף: אם לא התראתם יומיים והיא מציעה לך להתערטל איתך, לאחר יציאה עם חברים בבר השכונתי, כשהיא שתויה קלות, ומתחננת שתחפון את שדיה, כי היא ממש חושקת בך- אל תסרב לה, בטח לא בהתחלת הקשר, כי אז אתה מוציא אותה לסירוס מיידי.

תצוגת תכלית- אני מבינה ומזדהה עד בכי עם הרצון שלך להכיר את הרכש החדש לכל עובר אורח. יתרה מכך- לנצנץ בקמע המזל החדש שלך לחברייך. מי כמוני יודעת כמה קל לחטוא בחטא ההיבריס המסנוור הזה של תחילת הקשר. הכול חדש. הכול נעים. הכול מרגש. נכון? אז קצת צניעות. תשמרי אותו לעצמך.

את בעצמך עוד לא מכירה את התגובות שלו לכל נושא שבעולם. אם פתאום תגלי בפרהסיה שהייתה לו התנסות מינית גברית בדיוק כשנתת ביס לנקניקיה ב"בית הפנקייק"? ספק אם תצליחי לבלוע. באותו רגע. או בכלל.

הרעיון בלהציג את הפסל החדש במוזיאון לעיני כל הוא כאשר הוא עבר טסט ובדיקות מעבדה מעמיקות.

יותר טוב לך. יותר טוב לו.

אם בכל זאת החלטת להתעלם מכל הנ"ל- שאפו עלייך.

את ללא ספק נון קונפורמיסטית.

ספרי לי אם החלטת להרים ידיים ולעבור צד. ושלא תתבלבלי, גם לי זה עובר בראש לא פעם.

תגידי לי  אם את בקטע.