פוסטים בפייסבוק. כולנו כותבים אותם, כולנו קוראים אותם. חלק מהם חולפים על פנינו לבלי שוב וללא כל רושם, חלק סתם מבדרים אותנו, וחלק ממש חודרים לנו את קרום המודע וגורמים לנו לחשוב. גם אם אנחנו ממש לא זוכרים מי כתב אותם. זה בדיוק מה שקרה לי לפני מספר ימים. אחד מחברי לרשת החברתית האהובה העלה לעמוד הפייסבוק שלו צילום מסך מתוך התוכנית “האח הגדול”. בתמונה תועדו ארז טל והמגישה המתולתלת והמופלאה שלצדו קורין גדעון.
הפעם, בניגוד לפעמים הקודמות שבהן ראינו את גדעון על המסך, תלתליה היו ארוזים היטב בקוקו מהודק וצמוד לרקות. חברי לפייסבוק, שלעזאזל אני לא זוכרת מה שמו, החליט להתעכב ולציין את העובדה הזאת. למעשה, הוא ממש ביכה את העובדה שתלתליה של הנ”ל נארזו וטען שהיה ברור שערוץ מיינסטרים מסחרי לא יאפשר לתלתלים השופעים האלו להחזיק יותר מדי תוכניות. כלומר, אחרי מספר תוכניות שבהן קברניטי קשת והתוכנית זרמו עם הלוק הפראי של שערה של גדעון, הוחלט באופן מודע במיוחד לארוז אותו ואת החופש שלו.
לא יכולתי לשכוח את המילים האלה. גם משום שהתרשמתי מהעובדה שיש בין חברי לרשת החברתית (ואלוהים עדי שיש לי כמות בלתי נתפסת של חברים, כי הכלל היחיד שלי לאישור חברים הוא שם בשפה שאני מבינה) מי שמנתח בצורה אנתרופולוגית־סוציולוגית מרשימה שכזאת תוכנית פופולרית; וגם משום שבאיזשהו מקום, אני חושבת שזה מה שגם אני הייתי חושבת, קטנוני ומופרך ככל שזה נשמע. אני לא יודעת אם הקוקו המהודק מסמל את סוף עידן התלתול של גדעון על המסך או שזו הייתה סתם בחירה סטייליסטית רגעית, אבל ללא ספק, אם שנינו חשבנו על כך וראינו לנכון לציין את העובדה שתלתלים על המסך זה מראה נדיר, כנראה יש דברים בגו.
ובאמת, עוד לפני שנתקלתי בפוסט הנ”ל, חשבתי גם אני בעצמי עד כמה זה מדליק לראות בחורה כמו קורין גדעון, כולה תלתלים טבעיים ושופעים, מתועדת על המסך שלנו. לטלוויזיה הישראלית אין היסטוריה מרשימה של קבלת מתולתלות בפריים טיים. זוכרים ששלי יחימוביץ’ הייתה פעם מתולתלת? גם אנחנו כבר לא. ולאן נעלמו התלתלים של מרגול? איכשהו הורגלנו להאמין שהמסך לא רק מוסיף חמישה קילוגרמים, הוא גם אלרגי לתלתלים וחובב שיער נשי גולש או חלק. למי כן מותר להתהדר בתלתלים שופעים ועדיין לככב על המסך? נו, לנשים כאלו שגם ככה עושות דווקא ומתהדרות בדעה עצמאית ובאישיות לוחמנית, למשל אורלי וילנאי.
***
זו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת במשטרת התלתלים. לפני מספר שנים עבדתי כעורכת של מוסף "קוסמופוליטן" בשלוחתו הישראלית. השנה הייתה 2012, ואחת הנשים המדוברות, בעקבות השתתפותה בסדרה “הישרדות”, הייתה יוליה פלוטקין. היא הייתה נערת הפנטזיה שלי לשער "קוסמופוליטן" הישראלי. כמו כל דבר אחר במגזין, גם השער ונערת השער שתופיע עליו היו כפופים להחלטתם הסופית של אושיות המערכת בניו יורק. כולי נלהבת ותמימה, פניתי אל אשת הקשר שלי במשרדי המערכת בניכר והצעתי לה שנבקש לצלם את פלוטקין לשער המהדורה הישראלית. הנ”ל ענתה שבהחלט מדובר בעלמת חן מקסימה, אבל הציעה, כביכול בנימוס, שאם אנחנו מצלמים אותה לשער, נדאג להחליק את שערה. אני כבר הכרתי בשלב זה את ההצעות המנומסות של מעסיקי בניו יורק, וידעתי שלא באמת מדובר בהצעת ייעול סימפתית, אלא בהנחיה ברורה שמנוסחת באופן דיפלומטי, כי ככה אמריקאים מתנסחים. הייתי בשוק. יוליה פלוטקין? קרן השמש הישראלית שכוחה לא רק במותניה הצרים אלא גם בתלתליה האייקונים? איך אני יכולה לעשות לה דבר כזה? החלטתי פשוט לוותר על השער. ידעתי שאני לא יכולה לסרס ככה את מחלפותיה המופלאות של פלוטקין.
מעניין שבעוד בעולם תנועת השיער הטבעי היא אחת התנועות העכשוויות שמובילות נשים דוגמת סולאנג’ נואלס, בארץ החלקה יפנית היא עדיין אחת המתנות המבוקשות ליום ההולדת. בנות ישראליות רוצות לסרס את התלתלים שלהן בכל מחיר, ומעטות הן אלו שמחבקות אותם באהבה.
למה בעצם? ניסיתי לחשוב מה כל כך מטריד אותנו בתלתלים וגורם לנו להעדיף אסתטית שיער חלק על פניהם. והגעתי למסקנה שאתם לא תאהבו. תקראו לי מעצבנת, אבל אני מרגישה שיש קשר בין סלידת המיינסטרים מתלתלים לסלידת המיינסטרים משומנים. כי הרי מהם תלתלים אם לא קימורים של השיער? ממש כמו תלתלים, גם גוף עסיסי מסמל משהו משולח רסן, פראי ולא מתפשר. וכולנו יודעים שכל אלו הן פריבילגיות שהחברה עוד לא אוהבת לאפשר לנשים שבה ליהנות מהן. בכל אופן, אני מחזיקה לקורין גדעון אצבעות, כי לגמרי הגיע הזמן שיהיה לנו אייקון מתולתל דומיננטי ומעורר השראה בביצת התקשורת הישראלית.