שבועיים אחרי בחירתו המפתיעה של דונלד טראמפ, ולצד שלל מחאות דרמטיות ברחובות, נדמה שהציבור האמריקאי לא הצליח למצוא דרך הגיונית ולגיטימית יותר למרוד בבחירה המתסכלת מאשר להילחם ישירות במלניה טראמפ, האישה הראשונה, ועוד באמצעות המלתחה שלה. את כהונתה של מישל אובמה, האישה הראשונה של הסטייל בשמונה השנים האחרונות, חתם שער מופת בגיליון ה"ווג" האמריקאי, כפי שכבר ציינתי בפניכם בשבוע שעבר.

"אלוהים, אני מחכה כבר לשער של מלניה", הודעתי בהתרגשות של כלבלב לאחד מהקולגות שלי, עיתונאי אופנה גם הוא. "אין סיכוי שאנה תיתן לה שער", ייבש אותי הקולגה המלומד, בהתייחסו לעורכת "ווג" ארצות הברית אנה וינטור, שהייתה תומכת ידועה של הילרי קלינטון לנשיאות. התשובה שלו נראתה לי לא סבירה. הרי השועלה למודת הקרבות וינטור, שעל פיה יקומו ויפלו ממלכות שיק בכל אחת מיבשות היקום, יודעת ללא ספק את החשיבות המסחרית והייצוגית של תמיכה בנשים ראשונות וקידומן כאייקוניות אופנה – לא מעט בשביל עולם האופנה עצמו. ובכלל, לא נראה לי הגיוני שאנשי האופנה, אנשים שלרוב מושפעים יותר מטרנדים ורלוונטיות לציבור ופחות מפוליטיקה, יסכימו לוותר על ההזדמנות לסקר חזור וסקר את האטרקציה החדשה בעיר. השבוע אני מתחילה להפנים שאולי יש אמת מסוימת בדבריו. האמת, אני קצת המומה.

***

נכון, בעוד התקשורת ותעשיית האופנה הבינלאומית לא יכלו לשבוע מהבחירות האופנתיות של הגברת הראשונה אובמה וחיבתה למעצבים ומותגים דוגמת תום בראון, ורסאצ'ה, ג'ייסון וו ואפילו אסוס, מסתמן שהגברת הראשונה הטרייה של ארצות הברית, לא הולכת לזכות לטיפול כפפות המשי המלטף הזה, או לפחות כך הם טוענים. לא אשקר, היא בהחלט נכנסת לנעליים גדולות למדי, אבל אני ממש לא מרגישה שהגברת טראמפ לא יכולה לספק את הסחורה, לפחות במובן האופנתי. בעיקר אני לא מאמינה שישנה סיבה אידיאולוגית כלשהי שאנחנו צריכים לסרב לקנות את ה"סחורה" שלה.

אתר "פאשניסטה" המוביל כבר הצהיר בכתבה פומבית שהוא לא מתכנן לעקוב אחרי הבחירות האופנתיות או לסקר את הגברת הראשונה הטרייה, שכן הם לא רוצים "לתמוך בממשל שמהווה סכנה לנשים, מיעוטים, מהגרים ועוד". "אנחנו לא אומרים שלא נדבר לעולם על הגברת טראמפ", הם הוסיפו, "אך נשמור זאת רק למקרים שקשורים באירועים חדשותיים".

למרות הפוטנציאל המסחרי הגדול הטמון בכך שהגברת הראשונה תלבש את מחלפותיהם, לא מעט מעצבי אופנה נעמדו גם הם על הרגליים האחוריות והצהירו כי הגברת טראמפ לא ברוכה בבוטיק שלהם. החל מבית האופנה "אלטזורה" והמותג "ראג אנד בון" שמעצביהם לא יצאו בהצהרה חד־משמעית, אבל בהחלט הביעו חוסר שביעות רצון מתוצאות הבחירות, וכלה במעצבת סופי טננט, שיצאה בהצהרה פומבית נחרצת ושנויה במחלוקת שגורסת כי לא תלביש את הגברת הראשונה. אגב, המעצבת הוותיקה קרולינה הררה דווקא התראיינה לבלוג הנחשב "ביזנס אוף פאשן" וטענה כי אין לה ספק שבהמשך המעצבים ישנו את דעתם. "אתה תראה שכולם ילבישו את מלניה. היא מייצגת את ארצות הברית עכשיו", אמרה.

***

שלא תבינו לא נכון, אני לחלוטין מכבדת אנשי אופנה שמשתמשים בכוח שלהם כדי להביע עקרונות, בעיקר מהסוג ההומניסטי המבורך, אבל עם כל הכבוד, הפעם הם יצאו נאדים נפוחים. מלניה טראמפ היא אמנם אשתו של איש נלעג ומטופש למדי, אבל הוא וגם היא עדיין אינם פושעי מלחמה. עורכת ה"ווג" האמריקאי אגב כבר נפלה לתוך שערורייה, כאשר לפני מספר שנים השחילה לגיליון שלה כתבה מפרגנת על אסמא אל אסד, שהגיליון כינה "פרח המדבר". אבל האם אפשר באמת להשוות את בשאר אל אסד לטראמפ? לפחות בשלב זה לא.

אני מרגישה שאפילו שכולנו חטפנו מכה הגונה לאגו, עדיין, מלניה טראמפ, כמו קייט מידלטון וכמו אמל אלמודין וכמו קודמתה לתפקיד מישל אובמה, היא בשלב זה אושיית אופנה ראויה ולגיטימית לכל דבר. ואני מתכננת לנהוג בה בהתאם. לעזאזל, הבחורה הייתה דוגמנית רוב חייה, יש לכם הוכחה יותר ברורה שמלניה ו"ווג" נועדו לקרות? ובכלל, מלניה כבר הופיעה בעבר, בשנת 2005, על שער המגזין בשמלת חתונה הוט קוטור של דיור, ודובר של "ווג" כבר רמז בראיון כי מאז ומתמיד המגזין מסקר נשים ראשונות. יש לי הרגשה שממש כמו שחוזה המעצבת קרולינה הררה, גם המעצבים וגם המגזינים עוד יחזרו בהם.

ככלל, ההזדעקות של עולם האופנה להחרים אושיות, וההתקפלות המהירה ברגע שהם מבינים שהאושייה היא כוח שאי אפשר להתעלם ממנו אינה תופעה חדשה. הייתה תקופה שמעצבים לא הסכימו לשלוח בגדים לקים קרדשיאן, אני לא צוחקת. אם יש משהו שאני יודעת על מעצבי אופנה ועל התעשייה בכלל - שהעקרונות תמיד יבואו אחרי הבאז. ומתנשאים ככל שנהיה, כשמישהו הופך לחם, לא משנה מיהו ומה הוא עשה, גם עולם האופנה אוהב לקחת ביס מהשלל.

כל הסיפור הזה קצת מזכיר לי את הסצינה האלמותית ההיא מהסרט "אישה יפה", כשאף אחד לא מוכן לתת בבוטיקים המפונפנים של רודיאו דרייב שירות לג'וליה רוברטס בשל המראה הפוחז שלה. מלניה, כמובן, אינה זונת רחוב, אבל היחס המתנשא של עולם האופנה כלפיה ברגעים אלו קצת מעורר את רחמיי, ממש כמו שאלו נכמרו כשצפיתי בסצנה ההיא בסרט. יש לי הרגשה שממש כמו דמותה של רוברטס, גם מלניה תאמר את המילה, כלומר את המשפט, האחרון, וזה יישמע משהו כמו: !Big mistake, huge