אחייניתי בת ה־18 מתנהגת בתקופה אחרונה באופן מדאיג. היא שותה אלכוהול בכל יום ומעשנת סם פיצוציות עד אובדן חושים, ללא כל מודעות למצבה. היא הגיעה כמה פעמים לטיפול נמרץ, ועדיין לא מצליחה לשנות את דרכיה. לצערי, הוריה לא נמצאים בתמונה כי הם סובלים מאלכוהוליזם בעצמם. כיצד לדעתך יש באפשרותי לסייע לה?

“כדי להבין איך פותרים את הבעיה, צריך לאבחן את המצב, ממש כמו אבחון רפואי. הרי אם אתה לא יודע לאבחן שמקור הבעיות נמצא בכליות, זה לא יעזור אם תטפל בכתף. כאשר את מספרת שהאחיינית שלך הגיעה לטיפול נמרץ, זה אומר שהיא מבינה את גודל הבעיה שלה, מה שהופך את המצב להרבה יותר חמור ממה שנדמה לך.

הבעיה כאן היא אחרת לגמרי: אף על פי שהאחיינית שלך מודעת לחומרת מצבה, זה עדיין לא מספיק כדי ליצור אצלה שינוי. היא כבר לא מפחדת מכלום, מסתובבת בעולם כמו מישהי שאין לה שום דבר להפסיד. אפשר להגדיר את ההתנהגות שלה כסוג של משאלת מוות. הרי כשמישהי מגיעה למחלקת טיפול נמרץ בבית החולים ועדיין ממשיכה לשתות ולעשן, זה אומר שהיא נמצאת בקצוות. המוות נראה לה כמו הקלה, כאפשרות להפסיק את כל הסבל שהיא עברה בבית ההורים.

כדי להביא אותה לשינוי, את חייבת למצוא מישהו שינהיג וידריך אותה, בטח לא ההורים שלה, כי מבחינתה הם אלה שהובילו אותה למקום שבו היא נמצאת היום, וכנראה גם לא את, כי היא מקשרת אותך למצבה. היא חייבת לקבל סיוע מאדם שלא יוותר עליה ויעניק לה תמיכה והבנה, מישהו שמדבר בשפה שלה, מישהו שעבר דרך בעצמו. אני מציע לך לפנות לאחד ממכוני הגמילה הגדולים לבני נוער, שימצאו עבורה נערה שעברה סיפור דומה והצליחה להשתקם. בדרך הזו תוכלי לסייע לה להתקדם ולעורר בה מחדש את הרצון לחיים”.

בני בן ה־29 עבר את המסלול הקלאסי של צבא ולימודים גבוהים, אולם בשנה האחרונה הוא לא מוצא עבודה בתחומו. הוא חש תסכול עמוק שפגע בערך העצמי שלו, מסתגר בבית, לא מתפקד ולעתים אף מתפרץ עלינו. מה אפשר לעשות כדי לעזור לו להרגיש טוב יותר?

“הסיטואציה הרגשית שלך הנוגעת למצבו של בנך מוסיפה לתחושת הכישלון שהוא חווה. הוא רואה את הדאגה שלך, מרגיש את הכאב שאת חווה ובאותה נשימה מתמודד עם סיטואציה לא פשוטה בכלל. כשהוא הלך לפי המסלול, הסתכלת עליו בעיניים בוטחות, ועכשיו, כשהוא במקום חלש יותר, את מודאגת ממצבו. הוא רואה את החשש ואת חוסר האמון שלך, והדבר רק מנציח את התחושות הקשות שהוא חווה.

זה לא משנה באילו מילים את בוחרת להשתמש מולו, זה לא משנה מה הוא שומע ממך, הוא מרגיש את האנרגיה שלך, וזה עוד דבר שמקשה על ההתמודדות שלו. אנחנו, בתור ההורים של ילדינו, רוצים להציל אותם ממה שהם נועדו לעבור, אבל זה לא עובד. הוא צריך לעבור את המפלה הזו כדי לצאת ממנה מחוזק. התפקיד שלך בתור אמא שלו הוא למצוא בתוכך את היכולת לבטוח בו מחדש. אם את באמת רוצה לעזור לו, תיאלצי לעשות עבודה פנימית עם עצמך ולהיזכר בילד שלך, להיזכר בחוזקות שלו, בהצלחות שהוא חווה, וכך תחזרי לבטוח בו למרות מה שהוא עובר עם עצמו בשנה האחרונה, כי זה מה שהוא באמת צריך.

מהיום תיקחי על עצמך משימה לחייך בכל פעם שאת רואה אותו. אם הוא יגיד משפטים בסגנון ‘אני כלום ולא הולך לי’, תיישרי אליו עיניים בוטחות ומחייכות ותגידי לו שאת בטוחה שהכל יהיה בסדר ושאת נמצאת שם בשבילו. את כאמא של הילד צריכה להפוך את כל מה שאת משדרת לו עד עכשיו. זה קשה, אני לא מפקפק בקושי שלך, כי את דואגת לרווחת הילד, אבל השינוי שתיצרי בהתנהגות שלך מולו יוביל אותו למקומות טובים יותר.

תיזכרי במשפט של הרב קרליבך: ‘כל ילד צריך מבוגר אחד בעולם הזה שיאמין בו כדי להצליח’. את צריכה להיות כרגע המבוגר הזה שמאמין בו בשעה שהוא לא מאמין בעצמו. הילד שלך צריך לקבל לגיטימציה שהוא בסדר למרות המצב שלו, וברגע שהוא יקבל את זה, הוא יוכל להתקדם. חשוב שלא תהיי המאמנת האישית שלו, אלא תתנהגי כמו אמא שמאמינה בילד שלה ומחזקת אותו”. 

ערכה ב-103FM: עדן בן ארי