אחרי ערב פתיחה גרנדיוזי למדי, במיטב המסורת של שבוע האופנה לבית גינדי, החלו אתמול בבוקר בקול תרועה רמה התצוגות לעונת חורף 2015- 2016. בחלל סגור וחנוק למדי, במעמקי פיגומיו של קניון האופנה גינדי המתהווה, חנך את המסלול המותג "משכית" בניצוחה של שרון טל ובהשראת נופי מדבר וים המלח. לאחר מכן, תפסה את הבמה הקולקציה של המעצבת "אלמביקה". 

בהמשך היום, עלתה למסלול התצוגה של המותג בלינקי, שנפתחה ונסגרה עם לא מעט טקס באדיבותה של הרקדנית והיוצרת רננה רז. תצוגת המותג, שהצעיד את עדר הדוגמניות המיואשות שלו על קצות האצבעות כתחליף לנעליים, הייתה ללא ספק אחת מהרגעים החלשים ביותר של יום התצוגות הראשון.

המותג, שמציע פריטי אופנה מינימליסטים ומונוכרומאטיים בעלי גזרות מוקפדות לא הצליח לרומם את הרפרטואר שלו לכדי ויז'ואל שיחזיק מסלול. בנוסף, כמו לא מעט תצוגות אחרות במהלך היום, גם התצוגה של בלינקי לקתה בעודף פריטים כרוני וניכר כי עריכה וצמצום הייתה עושה לשואו רק טוב. 
 

TOVALE+ קולקציית סתיו חורף. צילום: אבי ולדמן
 


TOVALE+ קולקציית סתיו חורף. צילום: אבי ולדמן

שנקר, שזה כבר יום שני ברציפות בו בית הספר זוכה לנוכחות מרשימה על מסלול, העלה תצוגה בשיתוף חברת ניו באלאנס אשר עמדה בסימן אוואנגרד. על המסלול, צעדו בזה אחר זה דגמים של סטודנטים צעירים מהשנים ב' ו- ג'. בין היתר, הסטודנט דניאל נאווי פתח את התצוגה עם לא מעט אנרגיה באמצעות אנסמבל ניו רייבי שנחתם בעיטורי פונפון, אלינה ינובר הפציעה עם סט דגמים פיוטי למדי ועשוי לעילא, ואור אידלמן (סטודנט משנה ב' בלבד) אחראי לשלישיית דגמים שהייתה אחד מרגעי השיא של התצוגה. 

שי שלום הציג קולקציה שהוכיחה את החוזקה שלו בכל הנוגע לסריגים ואת החולשה שלו בכל הנוגע לשילובם עם אריגים. בנוסף, בעוד פריטי הנשים דילגו ללא חן על התפר שבין קאז'ואל סתמי וחייטות משרדית אנכרוניסטית, קולקציית הגברים הוכיחה כישרון מרענן לצבעוניות וגזרות חכמות, קלילות ועכשוויות. הסריג הגברי בעל השרוול הקצר והשסע משני הצדדים- היה לא פחות ממופתי. פרינט הג'ירפה? חסר טעם לחלוטין. אנחנו עדיין לא מילאנו. 

אגב, אחד מהאלמנטים החלשים של יום התצוגות הראשון, שבהחלט יש לדון בו בהרחבה, הוא נושא הסאונד ובחירת הפסקול לתצוגות. כל אחד מהמציגים בחר יחד עם המנהל המוזיקלי של האירוע אלי ניסן את פסקול התצוגה שלו. נכון ליום הראשון לתצוגות, מלבד תצוגתה של טובהל'ה, כל התצוגות התהדרו בפסקול חלש עד כדי כושל. למשל, מוזיקת ההארד רוק העוצמתית ונטולת ההקשר שהלקתה ואף החלישה את תצוגתה של בטי אלדד ל- "בטקה". אין לנו מושג מה המשוררת ניסתה לומר בבחירתה את הפסקול הנ"ל והתאמתו הכה רופפת לאופי הקולקציה חמורת הסבר ורתומת הקרינולינות. 
 

אור אידלמן, תצוגת שנקר. צילום: יעל רגב
   

דגם של דניאל נאווי שנקר, שבוע האופנה גינדי תל אביב

 
 
 

חיתוך צד בסריג שי שלום, שבוע האופנה גינדי תל אביב. צילום: יעל רגב

הקולקצייה של בטקה, שבוע האופנה גינדי תל אביב . צילום: יעל רגב

בגזרת הדוגמניות, לא הסתמנו הפתעות רבות (נועם פרוסט הייתה שם, וגם נטלי אידלמן, אניה מרטירוסוב ושות'). בגזרת הדוגמנים, הושחל הפעם לקלחת אחד מהשמות החמים ביותר בחודשים האחרונים, הדוגמן שון (בוריס) רייטנר, שתלתליו הג'ינג'ים כבר הספיקו להדס על מסלולי התצוגות של פראדה. 
 
גולת הכותרת של יום התצוגות הראשון הייתה ללא ספק התצוגה של המעצבת טובה'לה וביתה נעמה חסין, שהציגו את אחת התצוגות החזקות של המותג בשנים האחרונות. החיבור עם פומה, שהחל כבר בתצוגה הקודמת, התרחב העונה לכדי קולקציית קאסטמייזינג מופלאה.

הקולקציה הוכיחה כי טובהל'ה במיטבה כשנותנים לה לפרק, לגזור להדביק, לפזר על הכל נצנצים, ובעיקר, לרקוח עולם קסום שמשלב באופן הרמוני בין מראה הרטרו המאופיין של המעצבת לבין אורבאניות גראנג'ית טרנדית. ואם כבר מדברים על לגזור ולהדביק, הקולקציה, המכונה "קן ציור", היא ללא ספק שיר הלל לאומנות היצירה והציור והכילה מחוות קריצה קטנה לכבשים של קדישמן. 

בעוד התצוגות של המעצבת משבועות האופנה הקודמים נראו יותר כמו זרם תודעה אקראי שתורגם לבגדים, התצוגה הנוכחית הייתה מפגן כוח משמעותי, מרשים ומהודק של יכולותיה של המעצבת. ובניגוד ללא מעט תצוגות אחרות שתפסו את מקומן ביום הראשון, אורכה המשמעותי של התצוגה כלל לא פגע בקצב שלה, להיפך, הוא אפשר לכישרון ולוירטואוזיות של טובה'לה וביתה/שותפתה להגיע לכדי ביטוי מלא ומדויק על המסלול. 

 

משכית תצוגה, שבוע האופנה גינדי תל אביב . צילום: אבי ולדמן



משכית תצוגה, שבוע האופנה גינדי תל אביב . צילום: אבי ולדמן
 
נועם פרוסט צועדת באלמביקה, שבוע האופנה גינדי תל אביב. צילום: אבי ולדמן

שון בוריס רייטנר צועד על המסלול של שנקר. צילום: אופיר איבגי