אחרי שהיום הראשון של התצוגות הסתיים בקול תרועה רמה עם תצוגת המופת לבית טובה'לה, הושק היום השני עם התצוגה המסקרנת של המעצב- סטייליסט גדי אלימלך. המעצב העלה לבמה תצוגה שכוחה היה ברגעיה האפלים-גותיים שלה.

לעומת זאת, השימוש במוטיבים בעלי ניחוח סבנטיז ובפרינטים על גבי בדי שיפון היה חלש למדי. באופן גורף, אלימלך זרק לא מעט תבלינים אקראיים  לקלחת שמלות קוקטייל קוקטיות לצד אוברולים מלאי טקס, פוטוריזם מטאלי מנוכר לצד חמימות קטיפתית.

בנוסף, האפליקציות והליביות דמויות החרקים עלו אלפי מונים על הניסיון של המעצב לבטא את מוטיב החיה באמצעות פרינט מודפס והטיפול שלו בבדי אריג חזק ומסקרן יותר מהטיפול שלו בבדים גולשים (מהסוג שללא ספק דורש יד אומן מנוסה יותר על מנת להעניק להם צורה ראויה ומדויקת). ועדיין, שמלות הקטיפה של המעצב, בעיקר זו שהתהדרה במחשוף הסירה חובק הכתפיים, יהפכו ללא ספק ללהיטי הסלבס המקומיות לחורף הקרוב. 
לעומתו, המעצבת דורין פרנקפורט השיקה העונה את האחת התצוגות הקוהרנטיות והמסעירות שנצפו על המסלול. אם אלימלך השתמש במוטיב הפרפר באופן מילולי למדי, התצוגה של פרנקפורט, "זלדה", שנפתחה עם דימוי וידאו של החיה המכונפת, הצליחה לבטא באופן בלתי אמצעי ומחוכם את הקלילות, העדינות וההוד של כנפי הפרפר.

בזו אחר זו, תפסו את הבמה הדוגמניות של פרנקפורט כשהן עטויות חולצות צווארון לבנות, פרינטים גראפיים מדויקים, חצאיות מקסי קלילות, חולצות טי קלילות מתחת לשמלות סליפ, מכנסיים פשוט נפלאים וטוניקות אריג בעלות מפתח גב מתוחכם. פרנקפורט המנוסה יודעת שעונה בישראל היא פיקציה, ובהתאם יצרה קולקציה רב עונתית שמיועדת ישירות ללקוחה שלה, לא לקניינים.

היא הצליחה לפשט את דגמיה ולהביא לבמה את ה-DNA של האופנה המינימליסטית מבלי לגלוש למחוזות הקלישאתיים של המראה הנזירי. גזרת האביזרים של הקולקציה הייתה חלשה למדי, אבל האפקט המצטבר של התצוגה שידר אורגניות טהורה ונקייה. פרנקפורט, שפועלת לרוב מעל לרדאר הטרנדים, הצליחה להתחבר העונה לטרנדים עדכניים ויצרה כנראה את קולקציית המסלול הרלוונטית שלה בשנים האחרונות - מושלמת עבור האישה הישראלית האינטליגנטית. ללא ספק, בגדים שראויים למשוררות רומנטיות.
בהמשך, עלתה לבמה התצוגה של אחד המותגים האהובים ביותר על המבקרים ועל הקהל כאחד, תצוגת המותג של בנות סמפל, האחיות עינב זיני ונופר מכלוף. הקול המזוהה כל כך של בנות סמפל לא מש לרגע מעיצוב הדגמים, אבל נדמה כי נוסף לו עוד נדבך. אחרי מספר עונות של חיבה לאריגים נוקשים ומוטיבים מיליטריסטיים חמורי סבר, טיפלו העונה בנות המותג בקולקציה בכפפות של משי. תרתי משמע.

הדגמים היוטיליטריים האהובים שולבו בשלל מוטיבים מעולם ההלבשה התחתונה ויצרו יחד קולקציה מענגת שכולה שיר הלל לפאשניסטה הישראלית. והסטיילינג, כרגיל, קולי להחריד, כולל הפאוצ'ים בגזרת הקופסא העדכנית. אגב, לעין הבלתי מזוינת, הדגמים היו נראים הרמוניים ומופשטים למדי, אך מדובר בבדים ובגזרות מטופלות היטב בידי אמן. 

שלוש המעצבות הצעירות לירון יצחקוב, מילי דהן ונילי בן סימון העלו בצהרי היום תצוגת אופנה משותפת. יצחקוב, מעצבת שכבר בנתה לעצמה שם בקרב פאשניסטות אורבניות צעירות בעלות כיסית עמוקים, העלתה לבמה אנסמבל דגמים שהוכיח שלצד גולמיות ברורה ניכר כי מדובר במעצבת בעלת טעם אנין ומשובח שאנחנו עתידים לשמוע ממנה בעתיד הלא רחוק.

הדגמים של יצחקוב, שידועה בסגנונה הצבעוני והדקדנטי, נשענים על התרגום של שנות ה-90 לטרנדים של הסיקסטיז, או במילים אחרות, מדובר במדים המושלמים לקאמבק של בנות הספייס גירלז. הגזרות שלה שאפתניות ועמוסות, עוד לא עשויות למשעי, אך בהחלט נעימות והפרינטים מקוריים ומרעננים על פני הנוף המונוכרומאטי שאהוב כל כך על בנות  ארצנו. בהמשך, עלו לבמה דגמיה של מילי דהן.

ללא ספק, המעצבת העמידה על הבמה דגמים בשלים ועשויים היטב. עם זאת, הגזרות זעקו אנכרוניזם והמוטיבים זעקו "איפה ראיתי את זה כבר?". דהן מאוד רוצה להיות מעצבת מדוברת וניכר כי מדובר במעצבת עם כישרון, טעם ומסירות. אבל ללא ספק, מדובר גם במעצבת שבשלב זה אין לה קול מאופיין או זהות עצמאית מרתקת. אחריה תפסו את הבמה הדגמים של נילי בן סימון (ניהילו), שאמנם עסקה בנושא הכה טרנדי של החיבור בין אופנה לאומנות והציגה קולקציה משופעת בעבודות יד מעניינות, אך גם חירבה עם גזרות שלקו במאפייני דיגום חופשי חובבני למדי. 
בהמשך היום עלו למסלול התצוגות של מעוז דהאן למותג "נובוריש דוג" והתצוגה של המעצב ירון מינקובסקי. את יום התצוגות חתם הפינאלה בצורת המופע-תצוגה של היבוא האיטלקי הלוהט מרסלו בורלון בשת"פ עם הכוריאוגרפית שרון אייל וגיא בכר ובמחווה לישראלים יוצאי אתיופיה. בצל המאורעות של השבוע האחרון, בהחלט מדובר במחווה מצמררת.


יעל אבקסיס מדגמנת עבור גדי אלימלך. צילום: אבי ולדמן

 סמפל. צילום: אבי ולדמן




לירון יצחקוב. צילום: אבי ולדמן