ישראל היא לא אירופה וקשה למצוא ברחובות המדינה, שהטמפרטורה הממוצעת בה בחורף בקושי מאפשרת ללבוש סוודר, אנשים עוטים מעילי פרווה. עם זאת, יש פרוונים בישראל, ויש עדיין חנויות שמשווקות מעילי פרווה יקרים. כמו כן, חלק ניכר מהחרדים חובשים בשבתות ובחגים כובעי פרווה יקרים. ובכל זאת, מרבית תושבי המדינה לא ירכשו לבוש מפרווה ולא רק בגלל מזג האוויר או חמלה כלפי בעלי חיים, אלא גם בשל המחיר. ובכל זאת, בשבוע האחרון ספגה המחלקה לאופנה בשנקר ביקורת נוקבת וקשה מפעילים וארגונים למען בעלי חיים, לאחר שהודיעה כי תפתח גם הסמסטר את הקורס ללימודי פרווה ועור שנערך בסמסטר הקודם. הארגונים, ובהם “מחתרת הפרווה”, “תנו לחיות לחיות” ו”אנונימוס”, קראו להפגנת ענק שבוטלה בעקבות הודעת שנקר שיבטלו את הקורס השנוי במחלוקת.

באנונימוס מרוצים מההחלטה של שנקר כמובן, ומסרו: “מדובר בניצחון חשוב לבעלי החיים, וציון דרך משמעותי במאבק לאיסור על מכירת פרוות בישראל. יש בארץ ציבור גדול של אנשים שאכפת להם מבעלי חיים. מעיל פרווה אחד כרוך בהרג של עשרות בעלי חיים, שמוחזקים בכלובי רשת צפופים בחוות תעשייתיות, או נלכדים בטבע במלכודות אכזריות שבהן הם גוססים במשך שעות וימים. אין יופי בהתעללות הזאת ואין בה שום צורך, כשיש שפע כל כך אדיר של חומרים טבעיים וסינתטיים שבעלי חיים לא נפגעו בהליך הפקתם. אנחנו מקווים ששנקר, כבית ספר לאופנה, יבחר להוביל אופנה הומאנית”.

לצד הניצחון המקומי, נרשם הישג נוסף כשלאחרונה הצטרף מעצב האופנה ג’ורג’יו ארמני לראלף לורן והתחייב שלא ישתמש עוד בפרוות בקולקציות שלו. ובכל זאת, לא מדובר במשהו גורף שנמצא בקונצנזוס, כמו שהיו מקווים הפעילים למען בעלי החיים.

סליחה, זו צביעות?

מאי גראף, בלוגרית אופנה וסטייליסטית, מתנגדת לשימוש בפרוות ומצהירה שלעולם לא תעלה פרוות לבלוג האופנה שלה. עם זאת, היא מפנה את תשומת הלב לעובדה שהפרווה עושה קאמבק בעולם, ואכן, בתצוגות אופנה בעולם בשנה וחצי האחרונות ניתן לראות שימוש בפרוות ברבים מבתי האופנה המובילים. לדברי הפעילים, למרות המאבק והניצחונות היחסיים שהיו להם מול התעשייה בשנות ה־90, תעשיית הפרווה העולמית עדיין מגלגלת כ־40 מיליארד דולר בשנה ומדי שנה הורגת עשרות מיליוני בעלי חיים על מנת לספק את צורכי האופנה.

חוות הפרווה העיקריות נמצאות בדנמרק, בנורווגיה, בפינלנד ובהולנד. סין היא יצואנית הפרווה הגדולה בעולם. מדינות אחרות, כמו אוסטריה, קרואטיה, בריטניה ושווייץ, אוסרות על עיסוק בפרווה בשטחן. באנונימוס מספרים כי לא מזמן הצהירו יותר מ־100 מותגי אופנה בעולם שיפסיקו להשתמש גם באנגורה, בעקבות תחקיר של PETA שתיעד את ההתעללות בארנבונים בתעשיית האנגורה בסין. התחקיר עורר הדים ברחבי העולם והצרכנים הצהירו שהם לא מוכנים ללבוש בגדים שכרוכים באכזריות כזאת, חתמו על עצומות ושלחו מכתבים לתאגידי אופנה, שקוראים להם להפסיק להשתמש באנגורה: “התעשייה לא נשארה אדישה, ורשתות האופנה הגדולות כמו גאפ ו־H&M התחייבו להפסיק למכור אנגורה. זה ניצחון גדול לבעלי החיים, לארגונים המגנים עליהם ולציבור כולו, שמדגים את הכוח האדיר של מחאת צרכנים”.

ג’יין הלוי, אם לשניים ומאפרת במקצועה שעלתה מצרפת, היא לוחמת נאמנה למען בעלי חיים. ב־2006 הקימה את הקואליציה הבינלאומית נגד פרוות, שכיום מאגדת בתוכה כ־80 ארגונים ברחבי העולם הפועלים להפסקת השימוש בפרווה. ג’יין סבורה כי העולם חייב ללכת לכיוון הומאני יותר: “בורות היא עניין של בחירה. יש היום שפע של מידע באינטרנט וכך אדם שבוחר להשתמש בפרווה או ללבוש אותה יודע שמה שהוא עושה כרוך בסבל עצום”.

את לא חושבת שמדובר בצביעות? רבים מבין אלו שמתנגדים לפרווה לובשים מוצרי עור.

הפגנה נגד פרוות בישראל. צילום: תומר נויברג, פלאש 90

“זו לא צביעות. קודם כל, יש לאנשים מדרגות של מודעות, אבל מעבר לזה - כדאי לזכור שתעשיית הפרווה מנותקת מתעשיית העור והבשר, תעשיית הפרווה היא נטו לשם יופי, אף אחד לא אוכל בשר של חורפן, שועל או דביבון אחרי שהופשטה ממנו הפרווה. הפרווה היא לא מוצר לוואי של תעשיית הבשר כמו העור. אי אפשר לתרץ ולומר שבכל מקרה הרגו את החיה”.

י’, אקטיביסט טבעוני ותיק, סבור שמדובר בצביעות: “משום מה, אנשים מזדהים עם גורי השועלים הנרצחים ומיד מתחילים ב’אוי כמה נורא’, בזמן שהנעליים התיק והמעיל שלהם עשויים מחיה שמגיע לה לחיות לא פחות. למרות האקטיביזם שלי אין לי בעיה שאנשים ילבשו עור - רק שלא ישקרו לעצמם שזה בסדר ותעשיית הפרווה זה לא”.

אתה שמח על ביטול הקורס בשנקר?

“לא. הקורס בשנקר הוא לדעתי דוגמה לצביעות כזו - זה קורס לעיבוד פרווה ועור, ואני בטוח שאם זה היה קורס רק לעיבוד עור - אף אחד לא היה מצייץ. זו הזדמנות לצאת בסדר, לטפוח לעצמנו על השכם ולומר ‘ואוו, הצלחנו’. לא הצלחנו, כי תעשיית הפרווה, שסיפקה קצת שאריות לקורס הזה שלומדים בו כמה סטודנטים, עדיין קיימת, ותעשיית הבשר והעור קיימת”.

ג’יין, מדוע אף שנושא השימוש בפרוות נמצא בפוקוס, עדיין יש בה שימוש נרחב?

 “אני תמיד אומרת שהאופנה חוזרת על עצמה, ולמרבה הצער כשהפעילים בעולם הצליחו בשנות ה־90 להוריד את חברות האופנה מהשימוש בפרוות, הם שכחו לעגן את הדבר בחקיקה ולכן אנחנו רואים חזרה לשימוש בפרווה”.

מה לגבי פרוות סינתטיות?

“גם השימוש בפרוות סינתטיות הוא בעייתי כי הוא משמר את הרעיון שפרווה היא משהו יפה, משהו שכדאי ללבוש”.

כשהלוביסטים ניצחו

מאבקים עממיים נגד השימוש בפרווה בישראל צלחו בעבר. בספטמבר 2005 הודיעה חברת קסטרו כי תפסיק למכור פריטי לבוש עשויים מפרווה. זאת לאחר מאבק שניהלו מולה למען חיות שכלל הפגנות מול חנות הדגל של קסטרו בדיזנגוף סנטר בתל אביב ובירושלים, וקריאה לחרם צרכנים גורף על החברה. המחאה התעוררה בעקבות הצגת קולקציית החורף של קסטרו בסוף יולי, שכללה דגמים מפרוות בעלי חיים. 

במישור הפוליטי אין התקדמות. באפריל 2015 חשפו העיתונאים תומר אביטל וטל מיכאל בתוכנית “מבט שני” כי בשתי הקדנציות האחרונות נמנעה הכנסת שוב ושוב מלאשר הצעות חוק לאיסור סחר בפרוות, זאת אף שהצעות אלו זכו לרוב ולאישור מוקדם של הממשלה. ב־2009 יזם את ההצעה ח”כ ניצן הורוביץ, וב־2012 הגישה אותה ח”כ רונית תירוש. החוק היה סמלי בלבד בגלל הממדים הצנועים של השימוש בפרווה בישראל, ואפילו כלל החרגה שהוכנסה לנוסח החוק במיוחד לקהילה החרדית, כדי שזו תוכל להמשיך להשתמש בשטריימלים העשויים מפרווה.

התחקיר של אביטל ומיכאל חשף שהפרוונים בצפון אירופה ובקנדה חששו שהחקיקה הישראלית תעורר השראה בפרלמנטים בכל העולם ותוביל לפגיעה בהכנסותיהם, ולכן השקיעו כספים רבים בין השנים 2009 ל־2014 כדי לסכל את החוק.

ניצן הורוביץ. הצעת חוק נגד פרוות. צילום: יח"צ

ג’יין הלוי טוענת ש־40 חברי כנסת חתמו על הצעת החוק, ולמרות זאת הוא לא עבר. בימים אלה הוא מוגש שוב, והלוי מקווה שהפעם החוק יעבור וייתן השראה למדינות אחרות: “תקנות בהשראת הצעת החוק שלנו עברו בסאו פאולו בברזיל, במערב הוליווד ובערים מסוימות באירלנד. לישראל יש עדיין סיכוי להיות מובילת דרך בחקיקה הומניטארית”.

באנונימוס מתייחסים בזהירות לחזרת הפרווה לאופנה: “כמעט בכל שנה מתפרסמות כותרות המבשרות שהפרווה חזרה לאופנה, וצריך לקחת אותן בעירבון מוגבל ולהבחין בין תרגילי יחסי ציבור לבין מגמות ממשיות. המודעות לפגיעה בבעלי חיים בתעשיית הפרוות חלחלה עמוק לתודעה הציבורית, ומעצבים רבים מסרבים להשתמש בפרוות. לא פשוט להיאבק בתעשיות ענק עם כוח כלכלי עצום, ואין ספק ששינוי חברתי ביחס לבעלי חיים הוא תהליך שלוקח זמן רב - אך הוא מחלחל, והמגמה בשטח ברורה: השימוש בפרוות הולך והופך לנחלת העבר”.

ד’, מעצב אופנה שסירב להתראיין בשמו המלא או לציין את המותג שלו, אומר: “העובדה שהתעשייה ממשיכה לצרוך פרווה מראה שיש לה ביקוש. אני מסכים שהמראות שאליהם אנחנו נחשפים כיום, הסרטונים, התמונות והתחקירים שמראים כיצד מורידים את הפרווה מבעלי חיים מחרידים. אין לי ספק שהם יוצרים שינוי, השאלה היא רק אם מדובר בשינוי ארוך טווח או בזעזוע קצר מועד”.

אתה עובד עם פרוות?

“בשום פנים ואופן לא, ולא רק בגלל שאני סבור שמדובר במעשה אכזרי, אלא גם כי לדעתי רק משוגע יעבוד עם פרוות בישראל ויספוג את המחאות של הציבור. יש לי לקוחה שלבשה מעיל פרווה סינתטי לאירוע כאן בישראל ועברה חוויה מאד לא נעימה, כמעט תקיפה פיזית כשיצאה מהאירוע”.

מה אתה חושב על ההצהרות של ארמני בשבוע שעבר, ושל רלף לורן עוד קודם, שהכריזו שיפסיקו לעבוד עם פרוות?

“אני מניח שמדובר בהצהרות לצורך יחסי ציבור בלבד. אלו מותגים מבוגרים שצריכים כנראה למצוא דרך לקהל צעיר יותר”.