צריכים אותו דחוף בעכו. צריכים אותו דחוף כדי שיגיע ויעשה סדר בעיר. צריכים שהוא ייקח את העיר הזו, בעלת הפוטנציאל התיירותי הגבוה, ויעשה ממנה יפו. זה נושא כל כך בוער, שצריך לשלוח אליו כל כלי תחבורה על מנת שיביא אותו במהירות: מונית ספיישל, סירת דייגים או רכבת תחתית - לא משנה, העיקר שיגיע.

שיתקן את הבלטות בעיר העתיקה, שידאג לניקיון, שישפץ את הרחובות, שישים שילוט, שידאג שהספינות תהיינה בטיחותיות, שיעיף קיבינימט את הסוחרים שמאמללים את סוסי הפוני המסכנים והלא מטופחים ומרכיבים עליהם ילדים עצומי ממדים בלי להתחשב במשקלם. שישתול צמחייה מסביב, שיגביר את הבריזה הנושבת מהחוף. לא משנה, העיקר שיגיע.

אם יש דבר אחד שרון חולדאי לא יצטרך לעשות, זה לדאוג לצד הקולינרי. ״אלמרסא״ (המעגן, בערבית), ככל הנראה המסעדה הראויה היחידה בחוף הנמל שמשתווה באיכויותיה למסעדות הטובות יותר בחופי תל אביב ויפו. המסעדה, כך מספרים לנו, נמצאת בבעלות השף עלאא מוסא, שהחל את הקריירה בגיל 15 כשוטף כלים אצל אורי בורי והמשיך לרויאל ביץ' אילת, כרמלה בנחלה, ולמסעדות - כך נאמר לנו - עטורות כוכבי מי-שלן בשוודיה. לא יודעים, לא בדקנו.

אלמרסא ממוקמת במרחק של מטרים בודדים מהים, אבל למרות הפוטנציאל הרב הגלום בה, הנוף הנשקף מהחלונות הוא של זוהמה - אולי אותנטית, אבל עדיין לכלוך - שהתיירים והדייגים משאירים אחריהם. קיר הים המזרחי שהמסעדה נסמכת עליו, מסבירים לנו, הוא בן 300 שנה והוא מהתקופה העותמנית ועבר שימור ושחזור, כמו גם חללי הקמרונות האורכיים שתמכו בו וברמפה שמעליהם ששימשה כפודיום לתותחים ולנשק במלחמות העבר של עכו. בתקופת שלטון המנדט הבריטי המקום שימש כבניין המכס של הנמל. נחמד להפוך בניין מכס למסעדה. שנעשה זאת גם בתל אביב?

פילה ברמונדי על מצע פריקי תרד בר וגבינה ערבית. צילום: יפית בשבקין, יח"צ
 

לא כמו באוסטרליה

ויש גם אוכל, והוא נע בין בינוני למצוין, תלוי במנה ובשלל הדגה שנדוג באותו היום. המזל שלנו הפך את שתי המנות הראשונות דווקא למאכזבות: מנת סביצ׳ה דג ים (39 שקלים), שבכל המסעדות נסמכת על מוסר, היא טונה אדומה שמוגשת על קרם חצילים שרוף עם לימון כבוש וביצי טוביקו. בפועל, למרות ריבוי המרכיבים והעסיסיות הבוקעת מהתפריט, היא דווקא אנמית בטעמיה.

גם מנת האנשובי בכבישה ביתית על ברוסקטה עם חתיכת פלפל קלוי (29 שקלים) לא הביאה את הצדדים היפים של המסעדה, בעיקר מפני שהברוסקטה הייתה יבשה מדי והאפילה על טעם האנשובי המשובח.

על שני אלה פיצה סלט הבית המעקצץ והנפלא של עשבי תיבול קצוצים עם כמות נדיבה של מיץ לימון ואגוזי קשיו (38 שקלים). פשוט וקל להכנה, אלא שכאן כנראה יודעים לעשות אותו טוב יותר מאשר בכל מקום אחר. לא בכדי, רוב השולחנות הקבועים כאן לא מוותרים עליו. גם טעים, גם בריא וגם ניתן לאכול ממנו עוד ועוד בלי להרגיש ייסורי מצפון.

הברמונדי, שהגיע ארצה מאוסטרליה ובכלל לא נידוג בים התיכון אלא בבריכות גידול, הפך לאחת ממנות הדגל במסעדה: כאן הוא עשוי בגריל, מתובל היטב - אין ספק שבאוסטרליה לא מתבלים אותו כך - ומוגש על מצע של פריקה ביתית משובחת ושמנונית (96 שקלים). זוהי מנה מנצחת שתשכיח מכם את עוולות העולם.

מנת דג טובה אף יותר היא פילה לוקוס (139 שקלים), המוגשת על קרם ארטישוק ירושלמי מתקתק וסירות תפוחי אדמה. הדג הלבן טרי - במו עינינו ראינו כיצד פורקים הדייגים את הסחורה בארגזים, והשילוב עם החדשנות של קרם הארטישוק הופכת אותו למנת עילית.

אוכל השרצים התענג גם על קוקי סן ז׳אק (39): כאן מבשלים אותם בקרם בטטה כתמתם, חלב קוקוס מתקתק ושמן צ׳ילי סמיך וממכר, כלשונו. הילדים הסתפקו בשניצל שמנוני ועבה, שהוגש למרבה הבאסה יחד עם צ׳יפס יבשושי.

נכון, לא הכל מושלם באלמרסא, אבל בסך הכל החוויה הקולינרית כאן בהחלט מחפה על הבלגן השורר מחוצה לה. ואם חולדאי לא ירצה לטפל פה במרצפות, לפחות שיזמינו אותו לאכול כאן.

אלמרסא, נמל הדייגים, עכו העתיקה, 04-9019281