לתשומת לבם של רצי המרתון: מחקר חדש מגלה כי רצים בתדירות תכופה ובקצב מאומץ מאבדים את התועלת שבפעילות הגופנית, וסיכוייהם לתמותה מוקדמת שווי ערך לאלו שלא עוסקים בספורט כלל. לעומתם, אלו שהקפידו על ריצה קלה בתדירות של עד שלוש פעמים בשבוע האריכו חיים ביותר מ־70% מהמקרים.
 
המחקר נערך בקופהגן שבדמנרק ובדק כ-20 אלף גברים ונשים בני 20־93 במשך 12 שנה. על פי המחקר, אלו עם הסיכוי הנמוך ביותר למוות במהלך תקופת המחקר היו האנשים שרצו פחות משלוש פעמים בשבוע ועד פרק זמן של שעתיים וחצי בסך הכל. אפילו אנשים שרצו מעט יותר - בין שעתיים לארבע שעות בשבוע בקצב ממוצע - הראו סיכון מעט גבוה יותר לתמותה, ואילו אלו שרצו במשך יותר מארבע שעות בשבוע סיכונם לתמותה היה גדול ב־71% מ״הרצים הקלים״ - סיכויי תמותה דומה לאלו שכלל לא רצים.
 
יעקב מרוט, אחד מעורכי המחקר, סיפר למגזין ״טיים״: ״ציפיתי שהרצים הקלים יהיו בסיכון נמוך, אבל הפתיע אותי שאפילו הרצים המתונים - שרצים בין שעתיים וחצי לארבע שעות בשבוע - לא קיבלו מכך כלל תועלת לבריאותם, לעומת אלו שרצים שעה עד שעתיים וחצי. אם זה באמת המצב, אז צריך לשקול מחדש את ההמלצות הנהוגות כיום לכמות הפעילות הגופנית שיש לעשות״.
 

״אני מרגיש את זה כבר שנים רבות על המטופלים שלי, אבל עד היום לא יכולתי להמליץ על הרגלים כאלו כי לא הייתה לכך הוכחה מדעית, זה הייחוד של המחקר  הזה״, אמר פרופ׳ דן צבעוני, לשעבר מנהל המחלקה הקרדיולוגית בבית חולים שערי צדק בירושלים ונשיא האיגוד הקרדיולוגי, ״מי שעוסקים בריצה מאומצת מפסידים את כל האפקט הבריאותי וזה כאילו שלא עסקו בפעילות גופנית כלל. גם מי שמורגל למאמץ יכול ללקות בהתקפי לב ופגיעה בכלי הדם.

רק בסוף השבוע הזה היה המרתון וראינו ששניים מהרצים הזדקקו להחייאה. אין כל ספק שזה קשור, מדובר באוכלוסייה שנמצאת בסיכון מוגבר, והאבסורד הוא שרבים לא עושים את זה רק מהנאה, אלא כי הם חושבים שזה יגרום להם להיות בריאים יותר".
 
עוד מסביר פרופ' צבעוני כי בהליכה, לעומת ריצה, אין סכנה כזאת: "אני עצמי צועד לפחות שבע שעות בשבוע, בתחום הזה כמה שיותר - יותר טוב. עם זאת חשוב לדעת שגם הליכה מתונה עד בינונית משיגה כ- 80% מהתועלת, יש כאלה שחושבים שאם הם לא עושים הליכה נמרצת אין להם מה להשקיע בכלל ועדיף שלא יעשו כלום - אבל זה שגוי".