ערכה: ליאת מלכא בלכטובסקי



נכדי בן הארבע קצת מגמגם (הוא התחיל לגמגם לפני כשנתיים). אנחנו דוברים בבית שתי שפות ולדעתי זה קורה בגלל שהוא תמיד מתלבט באיזו שפה לדבר. מה דעתך, ולמי אפשר לפנות כדי לטפל בנושא?



״בעבר היה נהוג לחשוב שידיעת שתי שפות בגיל צעיר עלולה לייצר הרבה בעיות אצל ילדים, היום אנחנו יודעים שההפך הוא הנכון. מחקרים רבים מוכיחים שמוחם של ילדים שגדלים עם שתי שפות מפותח יותר מאשר מוחם של ילדים שגדלים עם  שפת אם אחת. 72% מהילדים הישראלים הם דו-לשוניים אז אל חשש. כאשר ילד סובל מבעיה של גמגום צריך לקחת אותו לקלינאית תקשורת לכן אני מציעה שתיקחו את הילד לאבחון. למרות שלדעתי אין קשר בין הגמגום של נכדך לעובדה שהוא דובר שתי שפות, אם אתם חוששים שיש לכך השפעה על הגמגום אתם יכולים לפנות לקלינאי תקשורת שמתמחה בדו-לשוניות. כאשר אנחנו רואים תופעה חריגה אצל ילד אנחנו צריכים לבדוק אם התופעה קיימת גם במקומות חברתיים אחרים לכן חשוב שתבדקו מה קורה איתו בגן, זה מספר לנו הרבה מאוד על היכולות של הילד או על מצבים רגשיים שלו. בכל מקרה חשוב שתפנו לאיש מקצוע ותבדקו את הנושא, יכול להיות שזו בעיה כלשהי בפה (בזה הקלינאי תקשורת יטפל), ויכול להיות שהגמגום קשור לבעיה רגשית״.



לפני כמה ימים בני סיפר לי שיש ילד שמציק ומרביץ לו בגן. כיצד עלי להגיב, והאם זה בסדר שאומר לו להחזיר לאותו ילד?
״יש ילדים שהם לא אלימים ואנחנו לא רוצים לייצר אצלם אלימות, לכן כאשר ילדך מספר שילד אחר מציק לו במקום להגיד לו 'תחזיר לו' עליך ללמד אותו לשמור ולהגן על עצמו. במקרים כאלה תפתח עם הילד דו-שיח ותשאל שאלות שיגרמו לו לחשוב, אתה יכול להגיד לו: 'אם ילד בא ורוצה לדחוף אותך מה אתה יכול לעשות?' ואז תיתן לו להעלות אפשרויות. במקרה כזה תסביר לו שהוא יכול בין היתר לשים את הידיים לפני הגוף ולעצור את אותו ילד. אם ילד חוטף לו צעצוע תציע לו לחטוף את הצעצוע בחזרה או למשל לרוץ לגננת ולהגיד לה שחוטפים לו. לדעת להגן על עצמי זה אומר לדעת מתי לברוח, לדעת מתי להחזיר, לדעת מתי להדוף ולדעת מתי לפנות למבוגר ולבקש ממנו שישמור עלי. כך אתה לא רק אומר לילד 'תחזיר לו' אלא מספק לו כל מיני דרכים שבהן הוא יכול להגן על עצמו במצבים שונים״.
אני מרגישה שפתחתי ב מאבק בנושא סדר וניקיון עם בתי בת ה־14 ואני לא יודעת איך לצאת ממנו. למרות שבתי היא ילדה טובה, חרוצה, חברותית ונעימה, בתחום של סדר וניקיון היא לא עושה כלום. היא זורקת כל דבר על הרצפה בכל רחבי הבית, באמבטיה, בחדר האורחים, בסלון ובכל מקום שהיא נמצאת יש בלגן. ניסיתי להכריח אותה לסדר ולנקות אבל זה לא עזר. מה עלי לעשות?
״סיפרת שפתחת לאחרונה ב'מאבק' עם בתך, כלומר קודם לכן ההתנהגות הזו לא הייתה קיימת אצלה או לפחות לא באותה עוצמה. בתקופה של גיל ההתבגרות הילדים שלנו ממש משתנים לנגד עינינו מכל בחינה, הם עוברים בתוכם סערה בלתי נסבלת של בדידות, ניתוק וכעס על ההורים, וזעם כללי על עולם המבוגרים. הם חווים סערה מינית, הורמונלית ורגשית והבלגן בעצם מסמל את הסערה הפנימית שלהם. את צריכה 'לתקוף' את הנושא בשכל ולא ברגש כי אם תילחמי בבתך תקבלי מצדה טריקת דלת. לפני הכל את צריכה להחליט על מה את בוחרת לריב עם הילדה, לדעתי כדאי להימנע ממריבות על סדר וניקיון ועדיף להתמקד בקרבות יותר מהותיים. עלייך למצוא דרכים אופרטיביות לטפל בבעיה, את יכולה להגיד לה שהבלגן בחדרה מפריע לך ולבקש ממנה שאת בעצמך תיכנסי לחדרה כל יומיים ותסדרי אותו. לגבי הבלגן שהיא משאירה אחריה ברחבי הבית תגידי לה: 'אגיד לך כמה משפטים שלא אחזור עליהם לעולם, אני מבינה שהבלגן לא מפריע לך אבל אני מבקשת ממך שבאזורים של כל המשפחה תסדרי רק את הדברים שלך'. פשוט תתייחסי אליה בכבוד ותניעי אותה לסדר אחריה. הבלגן שהיא עושה לא מעיד על זלזול בך או באביה, הוא פשוט משדר את מה שעובר עליה, אם היא ילדה טובה שלא מתחצפת יותר מדי ובאופן כללי היא מתנהגת כשורה את יכולה לוותר לה ולא ללחוץ עליה. כאמור בגיל הזה עדיף להתמקד בנושאים יותר מהותיים כמו לחץ חברתי, מיניות, שימוש בסמים, צריכת אלכוהול וכר״. 

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־10:00 ב"רדיו ללא הפסקה"