כאשר ילדי ונכדי מגיעים אלי לארוחות שישי, נכדי בן השש מסרב לשבת בשולחן. הוא הולך לשחק בלגו או שהוא מתעכב בשירותים, וכולם נאלצים לחכות לו, אף על פי שהוא לא אוכל דבר מלבד הקינוחים. הצעתי להוריו להתעלם ממנו, אבל חשוב להם שהוא יהיה בשולחן ולא מקובל עליהם להתעקש איתו על אוכל. מה עלי לעשות?

״המסר שעליכם להעביר לילד הוא שבארוחת שבת כולם יושבים לשולחן, ועליו לכבד את כל הנוכחים גם אם הוא לא רוצה לאכול. תבהירו לו שאם הוא צריך להתפנות שיעשה זאת לפני שהוא מגיע אליכם (חוץ מפיפי) ואם הוא הולך לשחק תיקחו אותו בחזרה לשולחן. זה מעביר לו את המסר בבירור ובלי מריבה. העניין הוא לא לעשות את זה בצורה של בקשה אלא בצורה של הוראה והיגד. כלומר לא לבקש ממנו לבוא אלא להגיד לו לבוא. ככה מעבירים ערכים, לא

בסימני שאלה אלא באמצעות חוקים ועקרונות. אם הוא יעשה פרצופים (וסביר להניח שהוא יעשה), תתעלמו מהם. אם הוא לא רוצה לאכול שום דבר מלבד הקינוחים שבסוף הארוחה, תנו לו לאכול אבל ודאו שהוא מודע לכך שהוא לא יקבל ארוחת ערב אחרת. אם העיקרון של ההורים הוא שקינוח מקבלים רק אם אוכלים, אז שכולם יאכלו קינוח והוא לא״.

המטפלת של אמי היא עובדת זרה. לפני ארבעה חודשים היא ילדה תינוק, ולצערי היא נאלצה להחזיר אותו לפני שבוע למדינה שלה. הילד גר עכשיו אצל דודים שלו, הם משפחה גדולה ואין שם דמות אחת שמטפלת בו. היא נוהגת לדבר אליו דרך הסקייפ, אך כשהיא עושה זאת הוא בוכה ומחפש אותה. האם עליה להמשיך להראות לו את הפנים שלה באמצעות הסקייפ, ומה אפשר לעשות כדי להקל עליה ועל התינוק?

״הסיטואציה שאת מתארת היא מאוד כואבת. בשלב מסוים בנה של המטפלת של אמך יפסיק לבכות ויסתגל למציאות חייו, הוא יפסיק לחפש את הנוכחות של אמו וייצור קשר מסוים עם אחת הדמויות שמגדלות אותו. לדעתי האם צריכה להמשיך לדבר עם בנה דרך הסקייפ, אבל לא בשלב הזה. אני חושבת שאם הוא ימשיך לראות אותה כרגע, אפילו אם זה יהיה רק מדי פעם, הוא יהיה בסוג של חיפוש וזה מאוד יקשה עליו. כדאי לתת לו שלושה שבועות להתרגל למקום החדש ולעובדה שאמו איננה, ולאפשר לו לייצר איזשהו קשר עם הדמויות שמגדלות אותו. חשוב לעשות זאת כדי לתת לו להיפרד ממנה, אם הוא לא יעשה זאת, הוא לא יצליח לקשור שם קשרים טובים והוא חייב לעשות זאת לצורת ההתפתחות הפסיכולוגית התקינה שלו. אני ממליצה שבתום שלושת השבועות הללו האם כן תשמר איתו קשר באמצעות הסקייפ ותקפיד שיקראו לה אמא בנוכחותו, כך הילד יחבר את הפנים והקול שלה למילה 'אמא' ולתפקיד הזה. כך שכשהיא תחבור אליו בעתיד, הוא ידע לעשות את הקישור. תאמרי לאם שהיא עשתה מעשה מאוד לא אגואיסטי והקריבה את עצמה למען צמיחה והתפתחות תקינה של הילד ותדגישי בפניה שיום אחד הם ייפגשו״.

בני בן השלוש וחצי הוא ילד מפותח וחכם, אבל יש לו בעיות של הסתגלות לדברים חדשים. הוא לא מוכן להיפרד מהמעיל שלו, אף על פי שכבר אביב והימים חמים. הוא אומר שהמעיל מגן עליו. הוא לובש אותו מהבוקר, כשהוא בגן, ועד שאנחנו מגיעים לאמבטיה בערב. בני נמצא בטיפול רגשי כי גילינו שיש פער מאוד גדול בין הקוגניציה שלו לדרך שבה הוא מביע רגשות. מה דעתך?

״יכול להיות שבנך סובל מבעיות נוירולוגיות, יש כאן תופעות שמרמזות על יתר ויסות או חוסר ויסות ועל איזשהו סוג של כפייתיות שמתבטאת בצורך להיצמד לדברים ולחוש מוגן. חשוב לבדוק אם יש פה גם בעיה התנהגותית, אולי הוא עושה זאת כדי להרגיש שיש לו שליטה על החיים שלו, זה בהחלט יכול להתאים לילדים שהם מאוד אינטליגנטים, כי לפעוט כזה יש פער מאוד גדול בין הקוגניציה, הדרך שבה הוא קולט דברים, לבין היכולת שלו לפרש, לפענח, ולהכיל אותם. הפער הזה עלול לייצר כל מיני סוגים של מנגנונים שיעזרו לילד לחוש בשליטה. לדעתי כרגע חשוב שהילד ירגיש בטוח ושיבין שמתחשבים בו, לכן עליכם לאפשר לו להישאר עם המעיל ולשחרר אותו מהלחץ, הוא יוריד את המעיל כשהוא יהיה מוכן. מעבר לכך, הרבה מהדברים נפתרים כאשר הסוציאליזציה הופכת יותר משמעותית, כלומר ברגע שהוא יגדל קצת הוא לא ירצה ללכת עם המעיל כדי שלא יצחקו עליו ויתחילו להעיר לו הערות. תאפשרי לו ללבוש את המעיל, אם הוא בוחר להמשיך ללבוש אותו למרות הקושי שבדבר, סימן שיש לו קושי פנימי אמיתי שתצטרכו לטפל בו בצורה אחרת״. 

ערכה: ליאת מלכא בלכטובסקי. מתוך תכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב"רדיו ללא הפסקה".