לפני כחודשיים עברתי ניתוח שרוול קיבה. חשבתי שבנוסף לקיצור הקיבה, הניתוח ימתן גם את התיאבון הגדול שלי, אבל אני לא מצליחה להפסיק לאכול פחמימות, גלידות ועוגות ולשתות שייקים. אף על פי שאני מתפוצצת מאוכל באותם רגעים, המחשבות על אוכל לא מפסיקות להטריד אותי. מה יכול לעזור לי?
״מדברייך עולה שאת עושה הפרדה ברורה בין הצד הפיזי שקשור באוכל לבין התהליכים המחשבתיים ומה שעובר לך בראש בנושא הזה. שובע לא בהכרח קשור למה שקורה בקיבה, הוא גם קשור לרגשות ולהלך הרוח שלנו. המושגים 'עיניים גדולות' או 'לאכול עם העיניים' מסבירים את העניין: לעתים אנחנו ממלאים את הצלחת לא לפי מידת הרעב שלנו אלא לפי מידת החשק שלנו כי העיניים שלנו רגילות לאכול יותר.

יש אנשים שעושים ניתוח לקיצור קיבה או תופרים את הלסתות ולא יכולים לאכול כמו פעם, אבל עדיין חושקים באותן כמויות ובאותם מאכלים משמינים. הטענה שלי היא שהבעיה לא נמצאת בכלל בתוך הגוף אלא נובעת יותר מהנפש, מהמחשבות או מהתודעה, ובזה עלייך להתמקד״. 
אני חיילת בת 19, משרתת בבסיס סגור בדרום הארץ. בבסיס כולם סביבי מעשנים, וככל שעובר הזמן זה מתחיל להיראות בעיני קטע כיפי שעושים יחד. אני שוקלת להצטרף ולהתחיל לעשן, חשבתי אולי לנסות סיגריה פה ושם. מצד שני אמי מעשנת כבד, ואני מפחדת שאהפוך להיות מכורה כמוה. האם עישון של סיגריה אחת או שתיים עם חברים באמת יכול לגרום להתמכרות?

״העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לאוכלוסיית הלא מעשנים היא פשוט לא להתחיל לעשן. לא להתפתות, לא לבדוק, ולא לנסות רק סיגריה אחת, כי אותה סיגריה בודדה יוצרת דפוס במוח, ואת הכימיה של המוח אין דרך לעקוף. כלומר, בלתי אפשרי לעבוד על התבניות שאנחנו מייצרים בתוך מערכת החוטים הסבוכה של מערכת העצבים. מדובר באזור נוירולוגי, אזור פיזיולוגי במוח שיזהה את החומרים, יקשר בין התנועה של היד, בין המצמוץ ועצימת העיניים ובין תנועת השפתיים.

הכל הולך ומתחבר לחומר כימי, שמאותו רגע והלאה הופך למשהו מוכר. ואכן כך זה מתחיל, מסיגריה פה סיגריה שם. ברור לי שיש כאלו שחושבים שעישון זה דבר מגניב, אבל תמיד צריך לזכור שמעבר לפן החברתי מדובר בהתמכרות לכל דבר, ומסיגריה ביום זה עולה לארבע סיגריות, ואז לחצי קופסה, ותוך זמן קצר יכול להגיע גם לקופסה ביום. מעבר לכך, ככל שבן אדם צעיר יותר, המוח נוטה להתמכר בקלות רבה יותר. מכיוון שהמוח פלסטי ואלסטי בגיל צעיר, ילדים קטנים יכולים ללמוד שפה או לקלוט דברים חדשים יותר מאשר אנשים שעושים זאת בגיל מבוגר יותר.

המוח שלך נמצא בשלב שבו הוא מאוד מהר יאמץ את ההתנהגות החדשה, את ההתמכרות החדשה. המלצתי לך היא למצוא ברחבי הבסיס חברים וחברות שלא מעשנים, ויחד תעשו פעילות כיפית, כי לא חייבים סיגריה כדי ליהנות״.
אני בת 35, מעשנת לפחות שתי קופסאות ביום. אני מאוד רוצה להיגמל, אבל שמעתי שלא ניתן לעבור תהליך גמילה כאשר משתמשים בתרופות פסיכיאטריות, ואני מטופלת בציפרלקס נגד דיכאון וחרדה. האם בכל זאת אוכל לעבור טיפול גמילה מעישון?
״הטבק עם הזמן הופך לחלק מסל התרופות של אנשים. כלומר, אנשים נוטים להאמין שהחומרים בטבק מרגיעים אותם. ההנחה הזאת אינה נכונה כי הסיגריות כלל לא מרגיעות, הן למעשה מעלות את החרדה ואת הדופק כי החומרים האקטיביים בטבק גורמים למצב של התרגשות מתמדת.

בנוגע לשאלתך, אין בעיה להפסיק לעשן, גם אם משתמשים בחומרים אחרים, רק צריך אישור מהרופא כי הוא זה שיודע את מצבך, מכיר את המינונים שאת נוטלת, ויכול לדעת מה תהיה ההשפעה אם נוציא את הסיגריות, את החומר המרגיע לכאורה, מתוך המשוואה. הרבה אנשים שצורכים חומרים שונים מגיעים לגמילה מעישון, חשוב לשמור על איזון״. •

ערכה: ליאת מלכא בלכטובסקי

מתוך תוכניתו של אהוד אברהמסון, כל יום שישי ב־06:00 ב׳׳רדיו ללא הפסקה"