בתי בת ה־3.5 היא ילדה חברותית מאוד. לכל אדם זר שמדבר איתה ברחוב היא קוראת ״חבר שלי״ ומשתפת איתו פעולה. אני ממש מפחדת, מה עלי להגיד לבתי כדי שתלמד להיזהר מזרים?
״רוב הסכנות שאורבות לילדים - התעללות מינית, חטיפות וכו' לא קורות בגלל אנשים זרים. מרבית המקרים האלו נגרמים על ידי אנשים שמוכרים לילדים. למרות כל זאת עדיין חשוב ללמד את הילדה להישמר ולחדד בפניה מיהו חבר. ברגע שבתך פוגשת אדם זר ואומרת שהוא חבר שלה עלייך להיעמד בינה לבין אותו מבוגר (או מבוגרת) ולהגיד לילדה במבט נחוש: 'הוא לא חבר שלך, חברה שלך היא נועה, חברה שלך היא סבתא, הוא לא חבר שלך'. אחרי שאת מסיימת את דברייך אל תאפשרי לבתך להמשיך לשוחח עם אותו אדם. אם לא נעים לך מהמבוגר השני את יכולה להגיד שאת מתנצלת אבל את חייבת ללמד את בתך שלא כל אדם זר הוא חבר. אין שום סיבה שתרגישי אי נוחות, יש לך אחריות על הילדה וזה הדבר היחיד שחשוב. מעבר לכך, בזמן שאת משכיבה אותה לישון תנהלי איתה שיחה על מיהו חבר ותסבירי לה שחבר הוא אדם שאנחנו מכירים הרבה זמן, מישהו שאמא מארחת בבית ומישהו שעושה עבורנו מעשים טובים. תדגישי בפני בתך שחבר זה לא מישהו שרק חייך אליה או נתן לה ממתק, בנוסף את יכולה גם להקריא לה סיפורים על חברים. כך תלמדי אותה את ההבדל בין זר לחבר״. 
בעלי אוהב אותי אבל לא מכבד אותי, יש לו הרבה בעיות עם העבודה ולפעמים הוא מוציא את התסכול שלו עלי. הוא לא מתנהג באלימות חלילה אלא רק מתבטא כלפיי בצורה פוגענית והיחס שלו אלי מזלזל. מה עלי לעשות?

״המושג כבוד עצמי מבטא מגוון של דברים ואומר בין היתר שכאשר לא נעים לי אני הולכת מהמקום שלא נעים לי בו. אם מישהו ידבר אלייך בצורה לא יפה את תקומי ותלכי וכך את צריכה לנהוג גם במקרה הזה. לבעלך יש בעיות וקשה לו אז הוא מוציא את התסכול שלו עלייך. בזוגיות אנחנו הכי חשופים וערומים מבחינה רגשית ואף על פי שזה לא הוגן, בדרך כלל אנחנו מוציאים את הקשיים שלנו על הצד האחר כי זה הכי נוח. למרות כל הנ״ל אין סיבה שתצטרכי לסבול יחס שכזה, אם בעלך מדבר אלייך בצורה לא נאותה פשוט קומי ותתרחקי ממנו. אם הילדים איתך והם קטנים תרימי אותם על הידיים ותלכי ואם הם יותר גדולים תשאירי אותם ותלכי. תגידי לבעלך: 'לפעמים אתה מתנהג ומדבר בצורה פוגענית, אני לא יכולה לגרום לך להתאפק אבל אני נורא נעלבת. לכן מהיום כשאני נעלבת אני קמה והולכת, אני לא רוצה להישאר במקום הזה יותר'. כך תנהגי ובכל פעם שהוא מדבר אלייך לא יפה, פשוט תלכי ממנו עד שתהיי במרחק שבו את כבר לא שומעת אותו. כשאת נמצאת בסיטואציה שלא נעי־ מה לך את לא צריכה להישאר בה, זה האלף־בית של כבוד עצמי״.
אני ובעלי נשואים שבע שנים וכעת אנו נמצאים בהליכי גירושים. אני דתייה ובעלי חילוני, במהלך שנות נישואינו הוא שמר כשרות ושבת אך כעת הוא חזר לנהל אורח חיים חילוני לחלוטין. יש לנו ילד משותף בן 4.5 ואני חוששת שסגנון החיים השונה שלנו עלול לבלבל אותו. מה דעתך?
״אל חשש, ילדים לא מתבלבלים כל כך מהר, בנך יחווה את סגנונות החיים השונים שלכם וידע שאמא חיה בצורה מסוימת ואבא חי בצורה אחרת. הוא למשל ייסע בשבת עם אבא וידע לעומת זאת שאמא שומרת שבת. ייתכן שהוא ישאל שאלות אך זה לא יהיה מתוך בלבול אלא מתוך סקרנות ורצון לדעת. אם הוא ישאל אותך למה אצלך לא נוסעים בשבת אז תגידי לו שכל אדם בוחר איך להאמין ובמה להאמין ושאת מאמינה שחשוב לקיים מצוות ואחת מהן היא שמירת שבת. תסבירי לו שאבא עכשיו חושב אחרת ולכן הוא גם מתנהג אחרת. בנך ייחשף לשתי דרכי חיים וכשהוא יגדל הוא יחליט עבור עצמו. בינתיים הנושא הזה לא צריך להדאיג אותך, חשוב שתמשיכי לחיות בדרך שאת מאמינה בה ומעבר לכך חשוב שאביו של בנך יהיה נוכח בחייו, לכן תשתדלי שלא להסתכסך עם הגרוש שלך סביב הנושא הזה. כדאי שתסגרי כמה שיותר פינות בהסתכלות קדימה לעתיד ולכן אני מציעה שבהסכם הגירושים תחליטו מראש איפה הילד יתחנך כי אם את רוצה שהוא יתחנך בבית ספר דתי־ממלכתי עדיף לסגור את הנושא מראש כדי שלך ולבעלך לא יהיו מריבות על הנושא בהמשך״. 
ערכה: ליאת מלכא בלכטובסקי