לא בלי אמי: מה לעשות כשהילדה לא מוכנה להישאר לבד עם חברותיה

״ניתן היה לקבוע שמדובר במצב של עודף גירויים אם הדבר אכן היה פוגע בילד, כלומר אם הוא היה מתחיל לייצר התנגדויות או מפתח תסכולים כאשר הוריו היו מוסיפים לו עוד משחק או דוחפים אותו לעוד צעצוע. במקרה הזה נראה שהוריו של נכדך מקדמים אותו בעיקר קוגניטיבית הלאה וקדימה. הם בעצם נותנים לו דברים נהדרים, מעשירים אותו ועובדים על המצוינות האישית שלו, זאת אומרת שמבחינתם הוא לא צריך להצטיין אלא צריך להיות מצוין. בעבר חוק חינוך חובה היה מכיתה א', וכיום הוא כבר מתחיל מגיל 3, ובעצם גם להורים יש תחושה שהם אולי לא צריכים לעבוד עם הילדים שלהם כי המדינה מפתחת ומחנכת אותם אבל זה לא נכון. הוריו של נכדך בעצם ממצים עד תום את היכולות של בנם. זה שהילד רוצה להישאר בבית ולהמשיך לשחק במה שהוא שיחק אתמול בערב מעיד על כך שאינטלקטואלית הוא מאוד מגורה והוא אוהב את זה. הוריו צריכים להגיד 'זה נהדר שאתה רוצה לשחק אבל כל בוקר הולכים לגן, כשתחזור נשחק'. אם הוא מקבל את התשובה הזאת, זה בסדר גמור. אני לא חשה שהילד סובל מעודף גירויים, ההורים פשוט צריכים כל הזמן לעקוב ולראות שהם לא מעמיסים, אך כרגע נראה לי שהגבולות ברורים. מעבר לכך אסור לשכוח שבגיל הזה, מעבר לפיתוחים הקוגניטיביים, צריך לעבוד על הפיתוחים החברתיים, על הסוציולוגיה של הילד וגם על הפיזיולוגיה שזה אומר גם ליהנות בגינת שעשועים, להתעמת עם ילדים אחרים, לבעוט בכדור, לטפס גבוה וכדומה״.

״התופעה שאת מתארת היא מאוד מוכרת וקורית להרבה ילדים, היא מופיעה בגלל סוג של חרדה שלא ברור איך ומתי היא נוצרה. זה בלתי אפשרי להילחם בתופעה כזו, אומנם יש כאלו שהיו משאירים את הילדה אצל חברה ובורחים או מסרבים להזמין חברות אליהם הביתה במכוון, אבל אני מתנגדת בתוקף לכך. אם פועלים בצורה כזאת בסופו של דבר מרחיקים את הילדה מחברותיה ומשאירים אותה לבד בתחושה של ריק. הדרך לפעול במצב כזה היא לאט־לאט לייצר מצב שבו היא הולכת לחברות בשמחה. אני מציעה שתמצאי את אותן אמהות שתהיינה מוכנות לארח אותך ואת הילדה ובתיאום, פעם בשבוע, תלכי איתה לחברה. חשוב שזו תהיה בכל פעם חברה אחרת. כשאת מגיעה איתה לחברה תשבי בסלון ותאפשרי לה לשחק בחדר עם חברתה, פשוט תהיי נוכחת. תקפידי לעשות זאת ללא כל התניות כחמש פעמים שונות, בפעם החמישית אם את הולכת לאמא שהיא הייתה אצלה כבר תיגשי לבתך באמצע המשחק ותאמרי לה שאת יוצאת רגע מהבית ל־20 דקות לעשות שיחת טלפון פרטית ותרדי. פשוט תתחילי לייצר מצבים שאת הולכת לרגע. יכול להיות שהיא לא תרצה שתלכי, אז תעשי זאת בהדרגה. את צריכה להוריד מהילדה לחץ ולאפשר לה להיות אצל חברותיה וליהנות, כי היום היא לא מסוגלת לעשות זאת מכיוון שהיא באיזושהי סוג של חרדה. אם תפעלי בדרך שתיארתי, את תפחיתי אצלה את הלחץ והחרדה, וכשהיא כבר תהיה כולה בתוך המשחק ותיהנה, היא כבר כאילו תשכח את החרדה ויש סיכוי שהיא תאפשר ירידה ל־20 דקות. אם היא יודעת שהיא מאוד נהנית, יש אולי סיכוי שהיא אפילו תסכים לשהות לבד אצל חברה לזמן מסוים״.

״יש המון רעיונות מוטעים סביב הנושא של שתי שפות. שתי שפות לא מקלקלות, הן מוסיפות המון לקוגניציה של הילד ומרחיבות לו את יכולת המחשבה. אנחנו יודעים היום שילדים שגדלים עם שתי שפות אלו ילדים שיש להם יכולת חשיבה מפותחת, מהירה ורחבה יותר מזו של ילדים אחרים רגילים״. 

ערכה: ליאת מלכא בלכטובסקי