ערכה: ליאת מלכא בלכטובסקי



אני תוהה אם זה נכון עבורי לבקש קידום בעבודה והעלאה בשכר בשלב הזה. אני יודע שאנשים שמקבילים לתפקידי ביקשו העלאה ונענו בשלילה, אבל לדעתי לי מגיע לקבל את ההטבה הזאת כי אני עובד טוב יותר מהם. עם זאת אשתי עומדת לעזוב את מקום עבודתה ולהתחיל לימודים, ואני חושש שאם אפנה לממונים עלי בדרישה כזאת הם יפטרו אותי. המשכורת שלי חשובה כרגע לפרנסת המשפחה, ומפחיד אותי לאבד את העבודה. מה דעתך?
״כשבן זוג אחד מתפתח, זה תמיד בא על חשבון הצד האחר, ולכן צריך לעשות משא ומתן יחד בשיתוף. במקרה שלכם נראה שמתוך ההחלטה של זוגתך ללכת ללמוד, אתה אפי־ לו לא יכול לנסות לבקש העלאה, אף על פי שלדעתי לגמרי מגיע לך. אני חושבת שאתה עדיין לא מוכן להודות בכך שאתה לוקח כרגע יותר אחריות מאשתך, ולכן אין לך אפי־ לו אפשרות לטעות. למרות כל זאת אתה יכול בכל זאת לנסות ולבקש העלאה, במקרה הכי גרוע הממונים עליך פשוט יסרבו וישאירו אותך בעבודה כמו שסיפרת שקרה עם עובדים אחרים. ברור לי שלנהוג באופן הזה יהיה קשה עבורך, כי מבחינת האופי שלך לא תרגיש בנוח להישאר אחרי שתקבל סירוב. אתה צריך להיות שלם עם עצמך ולקחת אחריות. לכל התקדמות שבן אדם לוקח, במיוחד כשיש ילדים ומשפחה שגד־ לה, יש יותר משמעות על כל אחד מהצדדים״.

אבי בן ה-77 סובל מהתקפות זעם. הוא מרגיש שהכל מגיע לו, ויוצא מאיזון לעתים קרובות. אני כל הזמן מרגיש לחץ מהצד שלו כלפי, ולא יודע איך אני צריך להתמודד עם העניין. ניסיתי לשפר דווקא את עצמי ואת התגובות שלי, אבל אני לא רואה שזה עוזר. בזמן האחרון ההתפרצויות שלו מתחילות לצאת משליטה, והתגובות שלו כלפי כל המשפחה הן בלתי נסבלות. מה עלי לעשות?

״אתה צריך לקבל את העובדה שלאביך יש איזושהי לקות. התקפת זעם היא לקות חמורה מאוד, אדם שנמצא במצב כזה רואה רק כעס ולא שם לב כיצד ההתנהגות שלו משפיעה על האנשים סביבו. התפרצויות העצבים של אביך הן בסך הכל הדרך שלו ליצור תשומת לב כי ברגע שהוא לא מקבל תשומת לב הוא מרגיש מבודד. הפתרון הכי טוב במקרה כזה היא פשוט לא לתת לזה מקום. כשאביך צובר כעס ומתחיל להוציא אותו החוצה, פשוט תשאירו אותו לבד בכעסו. חבל מאוד שאמא שלך לא נהגה בו באופן הזה כבר בילדותך ולא הסבירה לך ולאחיך איך להתמודד עם העניין. כיום, בגיל 77, כבר אי אפשר לשנות את התנהגותו של אביך, אבל גם אם הוא לא הצליח להציל את עצמו, חשוב מאוד שהוא לא 'יהרוג' את אמך כי מידת כעס היא המידה הכי נוראה שיש והיא 'הורגת' את האנשים ממול. כאמור, כשאביך כועס תנו לו להיות במונולוג, תגידו לו שאתם לא עומדים בכעסים שלו, ושאם הוא רוצה להביע משהו יש דרך אחרת״.
אני בת 31, גרה כמעט תשעה חודשים עם שותפה בדירה שכורה. אני מרגישה שמשהו בדירה הזאת לא עושה לי טוב מבחינה אנרגטית, ואני ממש תוהה אם אני צריכה להישאר במקום הזה. עוד חודש נגמר לי החוזה ואני מסתובבת עם תחושות בטן לא טובות. אני לא אוהבת להיות בבית, וזה לא מתאים לי, ואני לא יודעת אם זה קשור לדירה עצמה או לשותפה. אחרי שלושה חודשים שבהם גרנו יחד, היא הכניסה את בן זוגה לגור איתנו לזמן קצר, וזה מאוד הפריע לי. מה עלי לעשות?
״את בחרת בדירה הזאת מתוך השלמה ורצית אותה, אבל בחודש השלישי הגיעו אלייך אנשים לדירה והם גרמו לך לשנות את כל התפיסה שלך. בן זוגה של השותפה שלך העלה משהו לא טוב ביחסים שלך עם אחותך הבכורה. החיים הם עולם מאחורי עולם, השותפה שלך בעצם לא שיתפה אותך שהיא מכניסה חבר, וזה בדיוק הסיפור בינך לבין אחותך. אתן לא משתפות זו את זו, והיחסים ביניכן מאוד מנוכרים ולא פתורים, אתן מאוד אוהבות זו את זו, אבל משהו לא מתחבר. במקרה הזה הדירה היא לא העניין, יש סיפור בדירה שמציף דבר גדול יותר, וזאת התשובה המדויקת למה שקרה לך: הצפה של היחסים שלך ושל אחותך שמתבטאים בחוסר שיתוף והשתתפות, חוסר קשב וחוסר כבוד למרחב וליחסים זו של זו. כנראה יש משקעים ביניכן, כי הסיפור חוזר בתחפושת אחרת, ולכן מאוד חשוב שתנסו לבנות יחסים חדשים. דרך היחסים שלך עם אחותך תלמדי להיות קשובה לאחר ולדרוש שיהיו קשובים לך. גם כשבוחרים שותף, חשוב לקחת בחשבון את המידות שלו כי שותף הוא חלק מהאקולוגיה של הבית״.
מתוך תוכניתה של שלומית תמיר, כל יום שני ב־20:00 ב׳׳רדיו ללא הפסקה"