קוראים לזה ״רווקות מאוחרת״. במעט יותר מילים ובשפה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, קוראים לזה ״מגמת דחיית גיל הנישואים״.

בשנה שעברה, בחודשי הקיץ הלוהטים, פרסמו מומחי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי ״נמשכת מגמת דחיית גיל הנישואים בקרב היהודים בישראל, שמתבטאת בשיעור רווקות גבוה בקרב בני 25 עד 29״. 63.3% מהגברים וכ-46% מהנשים בגילים אלה היו רווקים ב-2012. עשור לפני כן שיעור הגברים הרווקים בגילים אלה היה 54% והנשים הרווקות - 33.3%. בקרב המוסלמים, שיעור הרווקים בגילים אלה נמוך יותר: 45.5% מהגברים ו-18.8% מהנשים בני 25 עד 29 היו רווקים ב-2012. גם אצל המוסלמים, עם זאת, חלה עלייה בדחיית גיל הנישואים.

בסיפור הזה אין שורה תחתונה אחת, ואם שואלים את הסוציולוגית ד״ר יערית בוקק כהן, אנשים רבים מגיעים לרווקות מאוחרת ממגוון סיבות, אף על פי שכמעט כולם מתאווים למצוא שותף או שותפה לחיים. בוקק כהן מתמחה בתחומי המשפחה והזוגיות וטכנולוגיות פריון ומרצה במחלקה לסוציולוגיה ומדעי החברה באוניברסיטת אריאל. היא עוסקת בחקר רווקות וזוגיות כבר שני עשורים, שבמהלכם בחנה מדוע ישנם אנשים מסוימים המתקשים במציאת זוגיות, בעוד אצל אחרים מדובר במשימה קלה. במסגרת עבודתה האחרונה, ראיינה צעירים ממגוון רקעים חברתיים בניסיון להתחקות אחר הגורמים המעכבים רווקים ורווקות מלייסד זוגיות, ויש לה כמה וכמה מסקנות. אחת היא ״דרישות לא ריאליות מבן הזוג הרצוי, תפיסות שגויות על אודות זוגיות או דימוי עצמי בעייתי״.

סיבה נוספת היא אי השלמה עם קיומו של הבוס החדש של עולם ההיכרויות, הלוא הם אתרי ההיכרויות. ״צריך להיכנס בכל הכוח לאתרים האלה ולא להירתע״, אומרת בוקק כהן. ״נכון שיש פסיכופתים ומתחזים, אבל גם בחיי היומיום יש פסיכופתים ומתחזים. לשם כך יש אינטואיציה בריאה״.

סיבה נוספת היא המלצה: להרגיע את חיי ההוללות שהפכו לחלק בלתי נפרד אצל רבים. למה? כי ״כמו שאמר לי אחד המרואיינים במחקר: 'יש לי בחורה שאני בקשר מיני קבוע איתה. אני מכיר בחורות, רוצה להתחתן, אבל אף אחת לא מצליחה להדליק אותי. לא הולכים למסעדה אם לא רעבים״.

"אנשים רבים מגיעים לרווקות מאוחרת ממגוון סיבות". כהן בוקק. צילום פרטי

לא פחות חשובה היא היכולת להיפרד מהאגדה שמספרת על זה שאי שם בעולם מתהלכת נשמה תאומה שמחכה לנו, ורק לנו. ״ביהדות נהוג לספר ש-40 יום לפני לידת האדם יוצאת בת קול שאומרת שאלמוני נועד לפלמונית״, היא אומרת. ״המיועד צרוב אצלנו. זה מיתוס גדול שדופק לאנשים את החיים, כי לכל אחד ואחת יש מספיק נסיכים ונסיכות״.

מסקנה אחרונה ולא מאוד חביבה, ופה יש חידוש, מייחסת את הרווקות המאוחרת לחוסר העקביות בהחלטות ובאורח החיים. בוקק כהן מתייחסת לדתיים, אבל מבקשת להדגיש כי קטגוריית האמונה הדתית מהווה דוגמה המתאימה למגוון רחב של קטגוריות חברתיות שונות.

אחד המוטיבים המרכזיים שעלה בשיחותיה, בין היתר עם כ־25 שדכנים מהמגזר הדתי־לאומי וטרם תועד בספרות המקצועית, היה אי השתייכותם של הרווקים הללו לאף קטגוריה חברתית, או לחילופין השתייכות בו זמנית לשתיים או שלוש קטגוריות חברתיות שונות ואף מנוגדות: חוזרים בתשובה או חוזרים בשאלה, לצד בעלי זהות דתית עקבית ומוצקה שמביעים עניין ונכונות להכיר בני זוג מקטגוריה דתית שונה משלהם. ״הנטייה הפסיכולוגית לקטלג אחרים היא מנגנון הגנה שמטרתו לצמצם אי ודאות וסיכון בעת אינטראקציה, על בסיס השלמת המידע החסר על סמך מידע קיים מהיכרות עם אנשים אחרים מאותה קבוצה חברתית״, היא אומרת.

לא משביעים את התיאבון

ואם זה קורה, איפה זה קורה? מרבית הצעירים, אומרת כהן בוקק, מעדיפים להכיר את בן או בת זוגם במהלך פעילויות יומיומיות כגון בעבודה ובפעילות פנאי, אולם צעירות דתיות הנוהגות להתלבש בסגנון האופייני לחילוניות, מתקשות להכיר את החתן המיועד, כי אינן נראות דתיות בעיני בחורים שהיו יכולים ליזום היכרות איתן.

מהם הגורמים לגיל העולה בעולם הרווקות? אם קודם דיברנו על מסעדה, פה מדובר בבופה גדול ורחב. רחב מדי. ״ככל שיש נגישות ותחושה של לכאורה מבחר ואפשרויות, בן אדם באופן פרדוקסלי ממאן לבחור״, מסבירה בוקק כהן. ״פרופ' אווה אילוז כותבת בספרה 'מדוע האהבה כואבת' שאנחנו חיים בתרבות של שיפור עצמי ושיפור הסיכויים שלך בכל תחומי החיים. ברגע שאתה בוחר להתקבע ולייסד עם מישהו זוגיות פורמלית, בעצם הגבלת את עצמך מהאפשרות שבעתיד תמצא פרטנרית או פרטנר יותר טובים. יש פה סתירה, שמפריעה לאנשים לסגור עניין ולבחור להתחתן. אתה אוכל ואוכל ואוכל, אבל בניגוד לבופה של חתונה, שאתה אוכל ונעשה שבע, אתה עצוב כל הזמן, מדוכדך, עם תחושת ירידה בערך העצמי. יש אנשים שנכנסים לדיכאון קליני, ואתה לא משביע תיאבון לשום רעב. חבר׳ה צעירים יוצאים למסיבה או בית קפה. הבנות נראות נפלא אבל כשחוזרים הביתה זה כמו סינדרלה, חוזרים לישון באלכסון בעצב. לבחורים אין מה להשיל - לא נעלי עקב או איפור, אבל מצבם לא שונה״.

ואולי לא כולם באמת רוצים או זקוקים לזוגיות?
״אני לא קונה את זה. אצל פרומיל אחד מקרב האנשים, אין שום משיכה מינית לאף אחד מהמינים. פגשתי הרבה מאוד מרואיינים והיו שטענו בדיוק כך, שהם לא רוצים זוגיות, אבל בסוף ראינו שהם רשומים בחמישה אתרי היכרויות בניסיון מתמשך למצוא בני זוג״.

מהן הסיבות שמזמנות את מה שמכונה רווקות מאוחרת?
״בחיי היומיום אין באמת הזדמנויות להכיר בני זוג. ברוב המקומות יש הפרדה טבעית. בתיכון, רוב הבנות הולכות ללמוד את המקצועות ההומניים. בצבא, באוניברסיטה, תלכי לפקולטה למדעי הרוח, תמצאי מאות בנות וכמה בנים בודדים, ולהפך - בפקולטה להנדסה הרוב בנים ומיעוט קטן של בנות. בעבודה, הבנות משתלבות בעבודה כמו הוראה, ייעוץ ומקצועות שירות. יש מעט מאוד הזדמנויות שיקרה משהו״.

אנחנו חיים בעולם מעורב. גם מי שעוסקת במקצוע נשי לשיטתך, באה במגע עם גברים.
״מה הסיכוי שמורה בת 25 תכיר בחיי היומיום במסגרת עבודתה בן זוג לחיים? איפה היא תכיר? באוטובוס, בדרך לעבודה? לכן אני ממליצה להירשם לאתרי אינטרנט. זה השדכן האולטימטיבי, או ספיד דייטינג. נניח שאני הולכת עם כל אחד מהספיד דייטינג לשעתיים. למה זה טוב? זה חוסך ערבים שלמים. אם זה מתוכנן טוב, זו ההמצאה הכי חכמה מאז המצאת הגלגל״.

או המצאה אכזרית. חמש דקות להציג את מרכולתך. שברת־שילמת.
״יש אנשים שהסיכויים שלהם יותר נמוכים, אבל רוב האנשים מבססים את גזר הדין אם האדם שמולם מוצא חן בעיניהם או לא בין שתי שניות ל-30 שניות, וקראתי מחקר גדול שמוכיח שבחצי השנייה הראשונה נגזר הדין של האדם שעומד מולך בהיכרויות רומנטיות. הקליק הראשוני מושפע ברובו מההופעה החיצונית״.

ויש עוד סיבה. ״אנשים לא יודעים איך להתנהג במהלך היכרות עם בני המין השני. הם עושים הרבה טעויות ולא מקבלים משוב מאף גורם על האופן שבו הם מתנהגים לפני, במהלך ואחרי הפגישה. אתה יכול להיות בחור חתיך, מקסים ומשכיל, לפגוש בחורה ושיהיה קליק ועניין הדדי. סיימתם את הפגישה בחצות, ואחרי 25 דקות אתה שולח לה וואטסאפ. 'מה את חושבת שיקרה?'. כל הקליק של הפגישה יורד לטמיון כי הוא מתחיל להיראות 'נודניק' ו׳קרצייה', כמו שתיארו לי את זה המרואיינות במחקר״.

מהצד האחר, ביטוי סלנג רווח הוא ״לייבש את הבחורה״, כלומר לתת לה להמתין ארבעה-חמישה ימים עד הטלפון מאז הפגישה. ״לא חייבים לייבש ולא חייבים לשלוח אחרי 25 דקות וואטסאפ. יש מגוון אפשרויות בין לבין. כולנו משחקים משחקים. היכרויות זו מלחמה אישית על החיים שלך״.

קמצן, לא ג׳נטלמן

בעבודת הדוקטורט שלה, שהוגשה לסנאט של אוניברסיטת תל אביב בשנת 2002, דנה בוקק כהן בתופעת הבררנות בבחירת בן זוג, תוך בניית שלושה מדדים שונים לאמידת רמת הבררנות של הפרט בעת חיפושיו אחר בן או בת זוג עבור שלושה סוגי קשרים: קשר מיני חד פעמי, קשר רומנטי קבוע ונישואים.

המסקנות היו כי נשים מבטאות בררנות גבוהה יותר מגברים ביחס לבן הזוג המועדף בסוגיות הנוגעות לכישוריו האינטלקטואליים ויכולתו הכלכלית. בוקק כהן הופתעה לגלות שהתכונה בעלת החשיבות הגבוהה ביותר לנשים, אפילו מתכונות האישיות או הסטטוס הסוציו-אקונומי, הוא גובהו של הגבר. בדומה לנשים, גם הגברים ייחסו חשיבות גבוהה יותר לממדים פיזיים של בת הזוג הרצויה והביעו העדפה לנשים רזות ובעלות פנים נאות, בעוד שרמת השכלתן ומצבן הכלכלי בתחתית רשימת ההעדפות.

"נשים מבטאות בררנות גבוהה יותר מגברים". צילום: ingimage/asap

הפתעת המחקר מבחינת בוקק כהן היא הממצא שמעיד על כך שהגזענות העדתית עדיין קיימת. ״אני בכל פעם בהלם מחדש״, היא אומרת. ״צעירים בני 22 ובני 24 לא רוצים את העדה הזו ואת העדה ההיא. פוסלים גם על הופעה חיצונית כמובן. זה משהו כימי, ואני לא יכולה להאשים אף אחד אם הוא לא נמשך למישהו. הרבה זמן חשבתי מי נחשב לבררן ומהי בררנות. הגעתי למסקנה שלפסול בני זוג פוטנציאלים על בסיס תכונות שהן לא רלוונטיות לזוגיות או להורות זה גזענות. זה לא משהו שישפיע על תפקודו של האדם כבן זוג מבחינה רגשית ורוחנית, וגם לא על תפקודו כאבא או אמא בעתיד. משיכה פיזית כן רלוונטית לתפקוד בזוגיות. אם אתה לא נמשך לבן הזוג, אי אפשר לקיים זוגיות. זה הדבר הכי בסיסי שיש״.

יש לנו נטייה להתייחס אל עצמנו כאל מתקדמים. לפי התיאורים שלך, נשמע שמה שהיה הוא שיהיה.
״זה נכון. התרבות שלנו במדינת ישראל משמרת את הדפוסים המסורתיים למרות הזליגה של דפוסים מהמערב. יש דברים בסיסיים שכדאי לשמור בשלבי החיזור הראשוניים. בדייט ראשון לא צריך להזמין ארוחה עם סטייק ובקבוק יין. אם הבחורה מזמינה כוס קפה ופרוסת עוגה, לא יקרה כלום אם הבחור ישלם עליה 40 שקלים. יש שרוצים להזמין את הבחורה, ואז הבחורה נעלבת. עם זאת, אם אתה לא משלם אתה יוצא קמצן ולא ג׳נטלמן. בשום מצב אתה לא יוצא טוב. יש תיאוריה כזו בקרב הרווקות, שאם הוא קמצן בכסף, הוא קמצן מבחינה רגשית. לא חסר על מה לפסול. כל כך הרבה פרדיגמות מסתובבות סביבנו, ואם אני הייתי צריכה להכיר את בן זוגי עם המסרים הסותרים האלה, הייתי משתגעת״.